להסיר את הסיר

1. אפשר להפסיק עם הסיר?

כאילו לא מספיק שהרטרו משתלט על חיינו (תכנית הטלוויזיה של גידי גוב, המיחזור העצמי של אילנה אביטל וענת עצמון, וכמובן - צביקה פיק), הגיעה שרה'לה שרון לנצח על ההמנון האולטימטיבי: "לא נפסיק לסיר". זו שנה טובה לשרה'לה, כל-כך טובה שבשנות החמישים לחייה היא הופכת לאייקון פרסומי שעוד יאפיל על ג. יפית. באמת שאין לנו שום דבר נגד שירה בציבור, וזה בסדר שעל פסגת מגדלי עזריאלי עורכת שרון הילולות המוניות של מכורים לז'אנר, אבל איך קרה שהגברת מהקיבוץ השתלטה על שלטי חוצות, מסכי טלוויזיה ולילות חמישי של הטובים בחבריי? מישהו יכול בבקשה להסיר את הסיר הזה? (מירב יודילוביץ')

2. סוף העולם, למי אכפת?

קיומנו הנצחי כאן הועב לרגע בשבוע שעבר בידי מה שהוצג בתקשורת הישראלית כפרפראה משעשעת: אסטרואיד לא קטן בשם הזמני NT7 עומד להתרסק על כדור הארץ בדיוק ב-1 בפברואר 2019. "זהו הגוף השמיימי המאיים ביותר בהיסטוריה הקצרה של גילוי אסטרואידים", הרגיע ד"ר בני פיזר מאוניברסיטה ג'ון מורס בליברפול - הסבר שגם אני יכולתי לתת לכם, תוך שאני מחלק את כל האסטרואידים ביקום לשני סוגים: אלה שלא צפויים להתנגש בכדור הארץ (בלתי מזיקים כחתלתולים) ואלה שכן (המאיימים ביותר בהיסטוריה הקצרה וכו'). השלכות ההתרסקות - מעבר לסיכוי המלהיב לפינויים הלא-לחלוטין-מבוקר של כמה עשרות מאחזים עליהם עמלו דומפה וזמביש משך, אפילו, שעתיים - עשויות להתברר כברוֹך מסוים: המדענים מדברים על שקיעתה האפשרית של אחת היבשות (עקרונית, הודענו לאוסטרלים להתחיל לארוז) והתרוממותו של ענק אבק שיכסה את אור השמש וימיט על כדור הארץ שינויי אקלים קיצוניים. את הבשורה המפתיעה על סגירת הבסטה מסר דני קושמרו באגביות מוחלטת בסיומה של מהדורת חצות שגרתית של ערוץ 2. בעיתונים, למחרת, החליטו מי שמחליטים כי כל העסק הזה נשמע הרבה פחות מאיים מהרפורמה במס, ומיקמו אותו באגף הקוריוזים. לפחות לאנשים מודאגים מסוגי, נדמה שהחדשות האלה היו ראויות למעט יותר, אבל היי, אתם שם בתקשורת, אל תשימו לב אליי; אני סתם יושב פה, מאז אותו לילה, וניזון מחרדה. בואו, ספרו לי על הקאמבק של אריק סיני. (רענן שקד)

3. לפיד לא יכול בלי?

מאז שתכניתו של יאיר לפיד יצאה לפגרה, הפך המארח של המדינה למתארח כפייתי. במהלך השבוע וחצי האחרונים הוא הופיע בתכניתו החדשה של אדיר מילר בערוץ 2, קרא שיר בדואט מרגש עם ציפי שביט במסגרת תכנית סיום העונה של רמי ורד בערוץ 10, והגיח לרגע באולפן של אלי יצפאן בערוץ 3. האפיזודה האחרונה תמוהה במיוחד, בעיקר מפני שמלבד חיבוק ונפנוף לקהל, מה שנראה יותר כדחקה בין אולפנית (אולי מכיוון שאת שתי התכניות מפיק דני וסלי האגדי), הלפיד לא שהה במקום יותר מארבעים שניות. מה קורה, יאיר, לא יכול בלי זה? (מירב יודילוביץ')

4. על מי צוחקים בערוץ הצחוק?

מזל-טוב. סדרה חדשה הגיעה למחוזותינו, "בוסטון פאבליק" שמה (יום חמישי, ערוץ 2). חדשה? לא ממש. זה לא השידור הראשון שלה. עלייתה הראשונה לאוויר התרחשה לפני מספר חודשים בערוץ "ביפ" של הכבלים הדיגיטליים, שם היא משודרת עד היום. "בוסטון פאבליק" היא, כידוע, לא התוכנית הראשונה שמוצאת את דרכה מ"ביפ" לשידורי "קשת" (שערוץ "ביפ" נמצא בבעלותם). קדמו לה "החטא ועונשו", "הקרקס המעופף של מונטי פייטון" ו"לגעת באוכל" שעברו מסלול דומה. במצב עניינים כזה, בו גם מעבר של סדרה כמו "מלקולם באמצע" הוא רק שאלה של זמן, נראה שלא מתקבל על הדעת לגבות תשלום מיוחד ממנויים שמעוניינים להתחבר ל"ביפ". כי איזה חומרים יחודיים נשארו שם בעצם (וגם זה, יש לשער, זמני)? התוכנית של שי ודרור, "דאבל דייט" ומיחזור של "סאות פארק" ו"משפחת סימפסון"? האם בכבלים סבורים שאפשר לשכנע צרכנים לשלם תוספת תשלום כל חודש, רק כדי למצוא אחרי חודשיים נתחים כבדים מהחבילה בערוץ המסחרי המשודר לכל בית בישראל? "ערוץ הצחוק" הם קוראים לו. מעניין על חשבון מי הם צוחקים. (איתי קרני)

5. "מרי לו" מצליח או מה?

המחזמר "מרי לו", שעלה לפני מספר חודשים על במת תיאטרון "הבימה", הבטיח גרנדיוזיות מקומית לפחות כמו, נניח, "מאמא מיה" הלונדוני. לטובת האירוע יובא לישראל הבמאי הבריטי סטיבן דקסטר, והתקציב שנופק להפקה הראה שמישהו התכונן לשלאגר. עתה נראה שהמחזמר רחוק מזה. באתר האינטרנט של "הבימה" בחודש הקרוב יוכלו רוכשי הכרטיסים לצפות בתשע הצגות בלבד בתל-אביב ועוד שלוש בירושלים. בקופות התיאטרון עם זאת מדווחים על שמונה הצגות בלבד וטוענים: "אין לנו את כל התאריכים, את צריכה לפנות להדרן". ב"הדרן" ידוע על שש הופעות בלבד בחודש הקרוב. מלבד הברדק, גם בישראל, כשמדברים על "שוברי קופות", מתכוונים להצגות שממלאות אולמות, ולהוספת תאריכים ללוח ההצגות המקורי עד שהשחקנים צועקים לעזרה. משהו בסגנון "המורדים" של תיאטרון הקאמרי, שחודשיים בלבד לאחר שעלתה בבכורה, רצה 23 פעמים בחודש, כולל הצגות כפולות ומשולשות. אז למה מתכוונים ב"הבימה" כשאומרים הצלחה? (מירב יודילוביץ')