גראן טוריסמו - הדור הבא

נגיד שיש לכם ילד בגיל העשרה. עכשיו נניח שחוץ מבעיות התבגרות רגילות, יש לו גם נטייה להימצא בכל מיני מקומות שבהם הוא בפירוש לא אמור להיות. כמו למשל בשפת הים בזמן הלימודים, בפאב רועש בשעות לילה מאוחרות, או אולי במושב הנהג במכונית המשפחתית. נכון, תמיד אפשר לנסות טיפול בהלם, אבל יש דרכים מוצלחות יותר. תשאלו את נועה.

לאחר 12 מבחני נהיגה מעשיים שבהם הצליחה לעבור כמעט על כל חוק הרשום בספר, ניגשה חברתי לטסט הבא, שאותו החליטה לעבור בהצלחה ויהי מה. אלא שכל פעם שהגיעה מכונית ממול, החליטה נועה לעזוב את ההגה ולעצום עיניים "כי זה נורא מפחיד". באותו רגע החליט דוד, מורה הנהיגה שלה, כי אולי הגיע הזמן להשקיע קצת בעתיד המשפחתי (שלו) ולהמליץ לה בחום על פרישה מיידית מחיי תעבורה שיתופיים ועל מעבר חד לעולם וירטואלי יותר ומסוכן פחות.

בינתיים, מורה הנהיגה המתוחכם מלמד שוב תלמידי נהיגה בעלי סיכוי סביר להצטרף לפקקי התנועה. אני לעומת זאת חייב למצוא עיסוק אחר, בעוד נועה מדווחת לי איך בעזרת מיצובישי לאנסר איבו 7 משופרת בכבדות היא מראה לכל הנהגים האחרים, מה הם יתרונותיה של הנעה כפולה קבועה. עדיין לא סיפרתי לה שבמציאות יש לעתים גם שלוש דוושות ולא רק שתיים. למזלה, במסלולי המירוץ שבמשחק אין מכוניות המגיעות ממול.

אנשי סוני, יצרני פלייסטיישן 2 ומשחק גראן-טוריסמו 3, אינם מחזיקים, נכון לרגע זה, בנתונים מדויקים על מספר העותקים שנרכשו כדי להרחיק אנשים כמו נועה מההגה, אבל יודעים לעומת זאת לספר שהוא הפך לאחד ממשחקי הנהיגה המצליחים ביותר. וזו סיבה טובה בשבילנו לספר לכם מה, אם בכלל, עושה אותו טוב כל-כך.

אפשר להבין

תחילת משחק הנהיגה הזה קרובה מאוד למציאות. ראשית נדרשים השחקנים לעבור כמה מבחנים, ורק אחר-כך הם זוכים ברישיון המיוחל. ומכאן העניינים מקבלים תפנית חדה. כדי להשיג כסף לרכישת מכוניות לא עובדים כאן בשליחויות, אלא מתחרים במירוצים וזוכים בפרסים. עם הכסף קונים מכוניות טובות, וכך הלאה.

בדרך תוכלו כמובן לגשת למוסך השכונתי, המצויד למרבה הפלא במיטב החלפים והשיפורים לכל מכונית שתוכלו להעלות בדמיונכם הפרוע. מגדש טורבו ו-300 כ"ס למאזדה MX5? אין בעיה. את הפקידים במשרד הרישוי אף אחד לא טרח הרי להוסיף לסיפור. רוצים אודי TT עם 500 כ"ס? אם יש לכם את הכסף, למוסך שלנו יש את המצרכים.

תוך כדי תנועה תוכלו לנהוג כאן בעשרות מסלולים, ולבלות שעות רבות במהירויות שהיו מובילות אתכם לכלא האיראני בכל סיטואציה אחרת. האופי המציאותי של ההתרחשות יאלץ אתכם אפילו ללמוד, תיאורטית לפחות, כיצד מתנהגת מכונית, למה הנעה כפולה עדיפה על קדמית, וכמה בעיות יכולה לייצר מכונית הנעה אחורית חזקה בלי נהג מיומן מאחורי ידית המשחק. אלא שכמו בכל משחק, גם כאן מגיע שעמום לאחר חודשיים ארוכים ללא חיי חברה תקינים. נועה ואני רוצים עוד.

הדור הבא

למזלי, האנשים של סוני מבינים ללבו של קהל היעד. וזה כנראה מסביר טוב מכל את העדכון האחרון למשחק הזה, ששמו בישראל Gran Turismo Concept 2002. ומה קורה עכשיו? ובכן, מהיום נועה כבר לא צריכה להזדחל במכוניות שכולנו מכירים. מעכשיו היא מסוגלת להפוך במחי לחיצת כפתור לנהגת ניסוי של יצרני הרכב הגדולים, או הקטנים. הרעיון בגרסה האחרונה הוא צירופן של מכוניות תצוגה עדכניות. רוצים פולקסווגן אקזוטית עם מנוע W12? אין בעיה. לא מספיק מהר בשבילכם? יש לנו פגאני זונדה בייצור מוגבל. אבל אפשר גם לשייט במאזדה 6 החדשה שהגיעה זה עתה, או אפילו בטויוטה פוד החללית.

בנוסף, גם זמינות המכוניות שונתה. אם בעבר נאלצה נועה לבלות לילות שלמים ללא שינה מול המסך, רק כדי לנצח ב-30 מירוצים ולהשיג את מכונית הראלי של קולין מקריי, היום היא יכולה להשיג אותה בקלות בתוך שני ניצחונות בלבד. יתרון מעניין נוסף שמציע המשחק הוא זכיה בסכום כסף גדול שניתן להעביר (בעזרת כרטיס הזיכרון של המכשיר) למשחק הגראן טוריסמו הקודם. כך אפשר למעשה לרכוש גם במשחק הקודם מגוון רב של מכוניות, שכמעט ולא ניתן היה להגיע אליהן בדרך אחרת.

בין לבין ממשיך המשחק להציע, כמו קודמו, גרפיקה ברמה פשוט יוצאת דופן. מסלולי העפר מעלים אבק מאוד ריאלי, המונע מהמתחרה לזהות את המסלול ומכריח אותו להאט. צמיגים משאירים סימני גומי חרוך על האספלט, והשמש מסנוורת בזוויות הנכונות. ואם אתם חייבים דווקא מילת ביקורת, אז העצים בצד הדרך תמיד נראים מרוחים מעט. בעצם, כך זה אולי נראה כאשר נכנסים לסיבוב במהירות של 250 קמ"ש. אל הגרפיקה יוצאת הדופן מצטרפת במהלך הנסיעה גם איכות קול מצוינת, עם מוזיקה קצבית שמתאימה מאוד לאווירת האקשן.

אלא שלא הכל ורוד בממלכה הווירטואלית. מי שמעוניין להרגיש שהוא נוהג באמת, ודאי ירצה לצרף לחבילה גם הגה ודוושות. אולם למרות שסוני מציעה את השילוב המנצח לכאורה - גלגל ההגה המצורף דווקא פוגם בחוויית הנהיגה. מי שלא עשה מעולם שימוש בכביש ציבורי, יסתדר כנראה בלי בעיות. העניין הוא שיהיה לו כנראה קשה להתרגל לעובדה שבמציאות צריך לסובב את "הגלגל הזה" קצת יותר מחצי סיבוב לימין או שמאל. לבוחרים דווקא בידית משחק אין בעיה, אך תחושת הריאליזם המובטח אינה מתבטאת כאן כלל.

תסלחו לי רגע

וכך, בין ריסוק אב-טיפוס נדיר להתחככות במיטב התוצרת המוטורית שניתנת באמת לרכישה, אפשר גם ללמוד לא מעט על "איך עושים זאת נכון". למשל, מה קורה כשנכנסים מהר מדי לסיבוב, מתי כדאי להאיץ ולמה מותר (לפעמים) להפנות את ההגה בניגוד לכיוון הנסיעה.

כדאי עם זאת לזכור כי לסיפור הזה יש גם תופעת לוואי חיובית, אם אתם הורים לילדים. כשמתחרים ערב אחרי ערב על מיטב המסלולים, הכביש הציבורי והמשפחתית האוטומטית הופכים מעניינים פחות. ואז אולי, כמו במקרה של אבא שלי, תקבלו בחזרה את המפתחות של האוטו.