הכסא הריק

לא די בכך שהממשלה אינה מסוגלת לייצר תעסוקה ולהבטיח מדיניות של שכר הולם, היא גם מתנפלת על קורבנות חידלונה, על המובטלים, והופכת אותם למשיסה. במקום להקשיח את הקריטריונים לקבלת דמי אבטלה והבטחת הכנסה ולהאריך את מסלול ההשפלה והביזוי של המובטלים, היה הרבה יותר הומני מצד הממשלה להחליט על סיכול המוני ובלתי ממוקד שלהם. משטרים רפובליקניים הרי לא מתמודדים עם בעיות, הם פשוט יורים בהן. כנראה שה"מגה-פיגוע" שהזהירו מפניו בחודשים האחרונים אינו אלא התוכנית הכלכלית של האוצר.

זה שוד

מכיוון שהממשלה מתייחסת אל המוסד לביטוח לאומי כמו אל המוקטעה, ומנוי וגמור עמה לחרב אותו, ראוי לומר בעניין זה שמדובר בשוד של ממש. לא כל מה שיכולה ממשלה לעשות חוקית ופרוצדורלית, גם מותר לה לעשות. כספי הביטוח הלאומי אינם כספים של השרים וגם לא של האבא שלהם. רובם המוחלט של מקבלי הקצבאות, בין אם היו עצמאים או שכירים, שילמו מדי חודש כסף למוסד הזה, שהוא תוכנית חיסכון לכל דבר. אם בימים הארורים האלה של חייהם הממשלה מונעת ו/או מכבידה עליהם במשיכת הכספים, הרי שהיא מזמינה מרד מסים. מדוע אדם עובד צריך לשלם לביטוח הלאומי, אם כאשר נשבר מטה לחמו הוא מתקשה למשוך את הכספים הללו חזרה, ועוד שומע מראש הממשלה ושר האוצר שלו גידופים על היותו בטלן.

"שילכו לנקות רחובות", אמר ראש הממשלה לפני שבועות אחדים על המובטלים. אדוני רה"מ: ראשית, מאז שאתה מולך בארץ, לא כל-כך בטוח ברחובות ועבודה כזאת מצדיקה תוספת סיכון. שנית, מתי בשלושים השנים האחרונות שטפת כוס שאתה שולח בכזאת קלות את כולם לנקות את רחובות הממלכה?

איפה בעל הבית?

ערב הבחירות הבטיח שרון ביטחון, צמיחה, תעסוקה ומה לא. בפיזור ההבטחות המופלגות וחסרות הכיסוי הללו, הוא לא נבדל בהרבה מקודמיו. על-פי חוקי המשחק הפוליטי, מבטיחים אבל לא מבטיחים לקיים. התמכרות קברניטי המדינה לשקרים (ולסקרים) שחקה לחלוטין את משמעות המושגים "מנהיגות" ו"אחריות". ברדיו ובטלוויזיה כולם מגובשים, דעתניים ובעלי פתרונות לכל הבעיות, אבל אף אחד לא עומד במבחן העשייה.

אז מי לכל הרוחות מנהל כאן את העסק, ומי אחראי? התשובה היא שאף אחד לא אחראי לשום דבר, והראיה - אף תחום ציבורי אינו מתנהל באורח סביר.

אם ממשלה אינה מסוגלת לספק לאזרחיה תחושת ביטחון סבירה, תעסוקה ופרנסה, או לחלופין מערך הגנות סוציאליות מכובד לימי סגריר, אם היא אינה יכולה להבטיח לאזרחיה בריאות וחינוך זמינים ואיכותיים, אם לחם מפסיק להגיע למרכולים, אז מה ההבדל בין שלטון לאנרכיה?

רכוב על-גבי טרקטורון

וכאן אנחנו מגיעים לבעל הבית: ראש הממשלה שרון. סביב דמותו נרקמו במשך שנים עלילות וסופרלטיבים אודות כושר הביצוע המדהים שלו, כישוריו כעוקר הרים, מייבש ימים וממיס ביורוקרטיות, איש חזון ומעש. מתנגדיו נבהלו מדרכי עבודתו, חסידיו העריצוהו, אבל כולם הסכימו: לאיש כושר הכרעה ופעולה. ובכן, איפה הם? משהו, קמצוץ מכל זה? כלום! נאדה! האיש אינו עוסק אפילו בתחזוקה.

בכל מערכת בחירות מנסה השלטון המכהן להציג את הישגיו ולנפח אותם. כבר היום ברור איך יגיע שרון לבחירות: רכוב על גבי טרקטורון, באחו, תחת שמיים כחולים. יופי. אבל איזה טנא יהיה בידיו?

נכון, יש פריחה בתעשיות השיש (מצבות) והנשק. אבל זה לא מספיק. מה תהיה בשורתו לנתיניו המדוכאים? עוד מהשכול והכישלון של השנתיים האחרונות? מה יציג לנו? אלמנות ויתומים? מפעל קולוניאליסטי בשטחים שהיה למלכודת מוות? תדפיסים מחשבונותיו של ערפאת? תאילנדים מהחווה שמתחזקים את דימויו האגררי?

הנה עצה בחינם לשרון (חרף הרייטינג המטורף ממנו הוא נהנה היום): שפשוט לא יבוא. שיילך.