עלו ברשת

החברה של הריאלי

לבוגרי בית הספר הריאלי בחיפה היה קצת צפוף כנראה במסגרת אתר "חבר'ה", ועל כן יזמו את הקמתו של אתר עצמאי, שנועד לאפשר קורת גג מקוונת לכל בוגרי בית הספר, ולהפוך אותם לקהילה. הצטרפות למאגר האתר כרוכה ברישום, כאשר שם המשתמש הוא גם מספר תעודת הזיהוי. המערכת שמאחורי האתר מזהה את הנרשם מול רישומי הבוגרים של בית הספר, כלומר, אין מצב לטעויות.

הדרך השלישית

אתר אמריקני חדש מסרב לקחת צד בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומתעקש להציג דרך שלישית, פשרנית ומפויסת. האתר מפרסם אחת לשבוע מקבץ הפניות אל מאמרים וכתבות מעשרות כלי תקשורת ומקורות מקוונים ברשת, שרובם מנסים לראות את התמונה הגדולה, ולא בהכרח להשתעבד לגירסה הישראלית או הפלסטינית של כל אירוע. באתר ניתן לעיין גם במהדורות קודמות של המלצות האתר.

לגיל הרך

מנהלת מדור הגיל הרך בעיריית בני ברק, ליזי דוידי, והיועצת החינוכית ד"ר עדה בקר הקימו ביחד את "הגיל הרך", אתר פרטי חדש, המרכז מידע רב למען אנשי מקצוע בתחום. האתר פשוט מאוד, ובנוי כאינדקס נושאים: מידע וחומר עזר למטפלות במסגרות חינוכיות, תרגומי מאמרים מכתבי עת מקצועיים, מחקרים מהשנים האחרונות, המלצות על ספרי ילדים ואתרי אינטרנט, תקצירי עבודות דוקטורט, ביבליוגרפיה רחבה לעוסקים בחינוך לגיל הרך, ותצפיות על גנים, המעודדים ילדים להשתמש באינטרנט. יש גם פורום לייעוץ, רישום לשירות עדכונים מהאתר, וגם טופס הצטרפות לאגודה למען הילד בגיל הרך.

היא או הוא?

עמוד רשת קטן, בלי קונטקסט, בלי תחכום מיוחד, בלי כוונות שיווקיות נסתרות, רק צחוקים: לפניכם גלרייה גדולה של תמונות חתלתולים. כל שעליכם לעשות זה לבחור מי חתול בן, ומי חתולה בת. אולי בגלל הסטיגמות, המדור טעה לאורך כל הדרך (תודה לזיו חפץ).

מראה מראה שעל המסך

ליוזמה החביבה / מפחידה הזו (תלוי בני כמה אתם) אחראי אדם מוכשר מאוד ונטול קרדיט, המציג את "מראת הרוחות", שילוב של מראת שלגיה, השד של אלדין וסתם רוח רפאים. עם הכניסה לאתר צצה גולגולת פלאש צבעונית ודינמית מאוד, שנראית אחרת בכל נקודת זמן, גם אם תעקבו אחר תנועתה שעות ארוכות. לא שלום עולמי, אבל נחמד.

שידורי המהפכה של קוקו

שידורי המהפכה" זה עניין של טעם: יש מי שנוחר למולם בבוז, וממשיך לחכות ש"הבורגנים" יחזרו לליל שבת, ויש מי שנקרע מהם מצחוקים. אני, אם יורשה לי, רוב הזמן מהסוג הראשון (אף שמצדי - ש"הבורגנים" יהגרו לבולגריה), עד שזה מגיע למיטב הלהיטים של הזמר המזרחי קוקו, שמוציא דיסק חדש כל יומיים ואוסף להיטים כל סופשבוע. על הדמות הזו, פצצת זמן חברתית, תפורים כל הסטריאוטיפים שבין התחנה המרכזית הישנה ועד ערוץ בריזה המחודש, ואולי בגלל זה היא כל כך מצחיקה.

האתר המיוחד שהוקם לשידורי המהפכה במסגרת MSN עושה לקוקו כבוד, ומציג את מיטב להיטיו ("תן לי סמבוסק", "פקח אני פורק סחורה", "משה, אתה לא קיפוד", וגם שיר המחאה "די, נמאס מפיגועים"). קטע קצר מפרט את תולדותיו (נולד באיילון-דרום כבן יחיד למשפחה מרובת ילדים), וגם את סיפורו המרתק של סטיב, הקלידן שאיתו, שהמילה היחידה שהוא יודע בעברית זה "סבבה". הצימוק – קטעי וידאו של קוקו במיטב להיטיו. כשחברי כנסת ולוביסטים "חברתיים" (שזו מילה חדשה ל"מזרחיים") יבינו את פוטנציאל הנפץ של הדמות – ודאי נשמע עליה גם מעל דוכן הכנסת.

המקומון של שהם

"שוהמון" הוא שמו המבטיח של מקומון מקוון לעיר הצעירה והמתפתחת שהם. הרעיון והכיוון הכללי נכונים, אך האתר עדיין סובל מתת-תוכן: אין מספיק חדשות, מדריכים ומידע לאזרח, כפי שהיה מתבקש מאתר מקומי כלשהו של יישוב עירוני. לפי שעה יש כמה ידיעות חדשותיות בעמוד הבית, הפניות למידע מתוך שני מקומונים מודפסים המופצים באזור (שתי קטיגוריות שנותרו ריקות ביום הבדיקה), כתבה בווידאו, וגלריית תמונות, בעיקר של ילדי שהם. אתר מבטיח-מבטיח, אך לפי שעה – לא מקיים.

צעירים

כמעט כל פירמה מסחרית רוצה לנצל את שאריות הקיץ להעמקת ההיכרות של בני הנוער עם עולמה הקסום. זה חוזר על עצמו בכל קיץ, והשנה זה בסימן סלולרי. כך נולדה פתאום קטיגוריית הצעירים החדשה בפורטל "נענע", ממומנת כולה בידי "אורנג'", ועונה לשם הכה-פריקי "ג'נענע".

קטיגוריית תכנים ממוסחרת היא לא בהכרח תקדים חיובי, שכן בכך מופר האיזון בין מידע עיתונאי-כללי לבין מידע מטעם גוף מסחרי, אבל בימינו הפרועים, אין ארגון אחד שמעז לומר לא לתאגידים הגדולים שעדיין מוכנים לשלם תמורת פרסום, וגם למדו לנצל ולמקסם מאוד את התמורה לכל שקל. "ג'נענע" הוא לפיכך יציר כלאיים, שמעניין יהיה לעקוב כיצד ייקלט בקהל היעד שלו, ואם אכן יצדיק את המהלך המסחרי הלא-שגרתי הזה. הוא כולל כתבות וידיעות המוכרות מז'אנר עיתוני הנוער (שיפוץ אף בקיץ, עבודה במפעל שוקולד, מוזיקה, דיאטות, סקס ועוד. לצד הכתבות המקוריות בצבעי שחור-אורנג', מציע נענע גם את שירותיו הפורטליים: פורומים, לוח שידורי טלוויזיה, צ'ט ועוד.

מנגד, מפעיל "פוקס קידס", ערוץ הילדים החדש בכבלים הדיגיטליים, אתר חדש, המתיימר להיות קייטנה מקוונת. שתי הערות לעניין זה: אלף – עוד לא קם האתר שיכול להדביק לעצמו בצדק את התואר הזה; בית – פוקס קידס הוא בעיקר קיטנה למפרסמים, כלומר תשתית מצומצמת של תכנים, שנועדה ליצור פלטפורמה להעברת מסרים מסחריים באמצעות משחקים. המותגים המובילים: קוקה קולה, אקווה-פרש, קרלו של תנובה, ועוד. יש כמה משחקים, אפילו נחמדים, בפלאש או בשוקווייב, יש פרסים, הרבה צבעוניות, כמה כתבות על בית ספר, ידיעות מוזרות, ולוח רוצים לקנות, ונגמרה הקיטנה.

תמונת מחזור

ד"ר ענת גונן, אדריכלית ומתכננת ערים, מאמינה שנכון לעודד ילדים מגיל חמש ומעלה לפתח חשיבה יצירתית בענייני שימור, מיחזור ונושאים אקולוגיים אחרים. לפיכך, הקימה את "מיחזור", אתר פרטי קטן ויפהפה, המסביר לילדים מונחים הקשורים באיכות סביבה, מפעיל פורום אירועים, וכבונוס – מספק מתכונים פשוטים להכנה, ומפרסם ציורי ילדים בעניינים ירוקים. האתר אף מעודד ילדים לערוך "מסיבת מיחזור", ולדווח עליה באתר. כמות התוכן באתר די מצומצמת בשלב זה, אך אם מחנכים ומורים ירגילו את תלמידיהם להיכנס לאתרים כאלה במהלך שנת הלימודים – הפוטנציאל שלו ברור.

טלנובלס

ניסיון נוסף של מעריצים ישראלים להקים אתר פרטי אחד גדול, שירכז את כל המידע הרלוונטי על טלנובלות דרום אמריקניות ועל כוכביהן. האתר אסתטי ועשוי לא רע, כולל מעין "כרטיס" לכל טלנובלה המוקרנת בארץ, כתבות על כל הכוכבים המובילים, קבצים להורדה, פורום, צ'ט, ועוד. הבונבון באתר: ראיון בלעדי של מנהלי האתר עם היפיוף הבלונדי פקונדו ארנה, שבימים אלה מככב בסדרת אקשן משטרתית, ועושה רושם שהוא נהנה ממנה יותר מאשר לחזר על המסך אחרי נטליה אוריירו.

טיפוס דביק

את הפעילות שמופיעה באתר הזה הייתי ממליץ להגביל לגולשים בעלי תעודת יושר בלבד, שכן הפיתוי לצאת למסע הדבקה של ברנשים שונים רב. האתר האמריקני המשונה הזה שייך לשני טיפוסים, טים וג'ים, ערבוב מופרע של אמנים מודרנים עם היפים מזדקנים או סתם מצחיקנים בפרוטה, שהמומחיות שלהם היא סרטי הדבקה. בתנוחות נוסח המלאכים של צ'רלי אוחז כל אחד מהם סרט הדבקה ויוצא למחוזות הפריק-שואו: להדביק אנשים לקירות ולתקרות. בהתחלה זה נשמע שווה אישפוז, אבל פתאום מתברר שמדובר בחצי-ספורט בארה"ב, ושיש לצחוקים האלה גם צד מאוד חיובי: בדרך זו מצליחים גורמים רבים, בעיקר בבתי ספר, לגייס כספים למטרות טובות.

הגלריה של מודבקי הקיר של טים וג'ים מציגה מנהלי בתי ספר שהודבקו לקיר כאשר תלמידיהם קראו בהצלחה את מכסת הספרים שקצבו להם, אחרים שמכרו את הזכות להדביק אותם לקיר תמורת כספים למחלקות בית הספר, סטודנטית נועזת שרצתה לבדוק האם סרטי ההדבקה מסוגלים לשאת את משקל גופה כשהיא תלויה בתנוחה עטלפית מהתקרה – ועוד. טים וג'ים, לא לגמרי מטורללים, מזהירים באופן נחרץ מביצוע התעלולים האלה ללא ניסיון קודם, וכדוגמה מביאים את המורה לפיסיקה שאיבד את ההכרה בעודו מוצמד לקיר, שכן הדבקה לא נכונה מנעה מגופו אוורור נכון. הצילומים באתר משעשעים מאוד, וגם הרעיון, כאמור, מפתה.