המשביר לצרכן: מסע קניות במנהרת הזמן

"האתר בבנייה מחודשת, עמכם הסליחה" - כך יקדם את פניכם אתר האינטרנט של רשת המשביר לצרכן, שמצבו, כמו מצבה של החברה, מעולם לא היה גרוע יותר. עובדים עם עיניים כבויות מסתובבים בלי חשק בין דוכני הבגדים בסניפי המשביר ומתקשים לעבוד. האמת - זה די מובן כשהמשכורת שמחכה להם בבנק מסתכמת החודש באלף שקלים בלבד.

אז מה קרה לרשת שהיתה פעם סמל ישראלי משגשג? איך היא הידרדרה למצבה העגום? התשובות על כך רבות ומגוונות: יש מי שתולה את מצבה של המשביר במצב הכלכלי במשק, ובצדק. יש הסבורים שהמשביר אינה שונה מרשתות כלבו אחרות ברחבי העולם שקורסות בזו אחר זו (ראו ערך: מרקס אנד ספנסר), ובצדק.

העולם שייך לצעירים? לא במשביר

אבל נראה כי אחת הבעיות של המשביר נעוצה עמוק בתפיסות מיושנות, שאיפיינו כל כך את הכלבו של מר גרייס הצעיר מהסדרה הבריטית האלמותית "מישהו מטפל בך". הצעירים, שהם כוח קנייה חשוב, אינם נחשבים לכזה ככל הנראה על ידי המשביר לצרכן, ודוגמאות לא חסרות.

קנייני המשביר, מעצבי הרשת ומנהליה זילזלו בנו והעדיפו לחשוב שאנחנו חיים לפני כמה עידנים. כך, למשל, הקונים במחלקת האופנה בדיזנגוף סנטר נתקלו ביום ראשון האחרון לפני כניסתם למתחם זארה בדוכן כובעים, שאפילו הגברת סלוקומב היתה מתביישת לחבוש.

מי שבכל זאת נכנס לחנות זארה נתקל שם בריח כבד של ביוב או משהו דומה, ששורר שם חודשים. חוויית הקנייה מקבלת ארומה של שירותים ציבוריים. על קיק כזה אף אחד לא היה חושב בספרד, אפילו לא במאי הסרטים, פדרו אלמודובר.

בקומה העליונה המצב לא משתפר - מנהלי החנות הקדישו חלק גדול מהקומה לחליפות גברים מחוייטות. למה? ככה! את מוצרי Pull and Bear המיועדים לצעירים יותר דחפו לכוך בגודל של ממ"ד דירתי.

במחלקת ההלבשה התחתונה לגברים הציבו רס"רית משמעת מהצבא האדום, ששילחה לעברי מבטי שנאה כשפתחתי אריזה של תחתוני חוטיני וגם סיננה כמה מילים שלא הבנתי. ניחא. חבר קרוב שביקש להחליף חולצה נאלץ להמתין לקופאית (היחידה בקומה) בתור ארוך כמו בסניף מקדונלד'ס כשנפתח במוסקבה. הקופאית מצידה הפנתה אותו לאחראית על ההחזרות (להלן: האפסנאית). רק כשזו אישרה את ההחלפה שבנו לקופה. בזבוז מיותר של עשר דקות.

אז כשאתה מטורטר בין הקופאית לאפסנאית אפילו המשפט "יש כרטיס מועדון?" לא מצליח לעורר חיוך. ובכלל, מה הרעיון בכרטיס Club 365, שעולה כסף ללקוחותיו? מדוע לא להסתפק בנאמנות הצרכן לרשת, כתנאי לקבלת הטבות עתידיות? מאין החמדנות הזו?

סוף הדרך

גם מחלקת הספורט לא מצליחה להתרומם מעל לבינוניות הכללית. אדידס, שכבר שנים מייצרת בגדים שנלבשים גם מחוץ לג'ים, מיוצגת במשביר במגוון דל ביותר. את חולצות הגברים במחלקת הספורט אפשר להסב בקלות לשמלות קלוש. אולי בהזדמנות זו יסביר מישהו מהקניינים מה הקטע שלו עם חולצות לגברים במידות טנק מרכבה 4. נכון, צריך לדאוג לכבדי המשקל ולארוכי הגפיים, אבל מה איתנו ממוצעי המשקל והקומה. חולצות צמודות או בגדי מועדונים הס מלהזכיר במשביר.

במחלקת הנעליים נשארו שניים שלושה דגמים של דוקטור מרטנס - שיירים מאמצע שנות ה- 90'. החברה הזו מייצרת כבר שנים נעליים לתפארת, והדגמים החדשים יפהפיים, אבל במשביר החליטו לחסוך מאיתנו את ההתרגשות והימרו כרגיל על סגנון אמצע הדרך. סוף הדרך.

כשתפיסת הקניינים והמנהלים דומה לזו של מנהלי מחלקה סיעודית, אין להתפלא שהעיצוב ה"כאילו מודרני" במחלקת הג'ינסים נראה מגוחך, ממש כמו להביא את מועדון ה- TLV ל"אחוזת ראשונים".

אז מה לעשות? אולי עדיף להתמקד בקומת הקרקע המוקדשת ברובה למצעים. תנו לנו לשכב לנוח על אחת המיטות, אולי איזו כוס תה ואיזה "קו לדמות" בערוץ 1. זהו, עכשיו אנחנו מוכנים למסע קניות במשביר לצרכן - מסע במנהרת הזמן.