תופסים מכסה ב"קלאב שלטר"
ארבעה מפלסים מרכיבים את "קלאב שלטר", וחוץ מהעובדה שהוא מצויד במערכת הסאונד המשוכללת והמאובזרת במועדוני העיר יש לו את די.ג'יי טימי רג'יספורד, האבא המייסד
לא רבות הן הפעמים בהן מועדון מתהדר בשם ההולם את תוכנו ואת אופיו, קחו לדוגמה את "דקייד". לא כך במקרה של ה"קלאב שלטר". "שלטר" בא לעולם בזכותו של די.ג'יי טימי רג'יספורד, שהחל את קיומו של הליין ב"ויניל". כך ידע כל בליין למה עליו לצפות ולקח אחריות על בריאותו הפיזית והנפשית. הזמן חלף, לרג'יספורד נמאס מכך שהקהל הקבוע שלו נאלץ לרקוד בתנאים של טירונות קרבית, והוא החליט לערוק למועדון אחר. לשם כך הקים מועדון ענק, משופצר, משודרג ומתוקתק, העונה לשם "קלאב שלטר". נכון להיום, "קלאב שלטר" הוא המאובזר והמשוכלל שבמועדוני העיר ואפילו מאפיל על מקום המשכן הקודם של רג'יספורד, מועדון "ארק" (לשעבר "ויניל"). "קלאב שלטר" נחנך לפני מספר חודשים בסערה. מלבד מסיבת הדגל של רג'יספורד, שהועתקה למועדון שבבעלותו, הועבר גם הליין הסופר מצליח "סאבלימינל" ממקום משכנו הקודם ב"סנטרו פליי". כך נוצר מצב בו בשני הלילות בהם פעל "קלאב שלטר", חמישי ושבת, התקיימו בו שני הליינים הכי טובים בעיר. העובדה שמחירי הכניסה נקבעו ל- 17 דולר בלי הזמנה או 12 דולר עם, הפכה את המועדון לאטרקטיבי במיוחד. אחרי הכל, איפה עוד אפשר לשמוע את אריק מורילו, דייב ראלף ודייב סימן מנגנים תמורת סכום כה נמוך?
אולם הפעילות האינטנסיבית שהתרחשה על רחבת הריקודים של המועדון התרחשה גם במשרדי ההנהלה שלו. כפי שבליינים נוהגים לדחוף ולמרפק בליינים אחרים במאבק על פיסת בלטה לדרוך עליה, כך נאבקו בעלי המועדון ומנהלי ליין "סאבלימינל" על התקציב והאופי של הליין. לפני חודש הועתק ליין "סאבלימינל" למועדון "דיסקוטק", ו"קלאב שלטר" נותר עם ליין בודד, "שלטר", במוצאי שבת. ארבעה מפלסים מרכיבים את "שלטר" והופכים אותו לאתר קניות של חיי לילה. על הגג מתרחשות לעיתים קרובות מסיבות ברביקיו של אנשי תעשייה ודי.ג'ייז שבאים לחגוג הנפקת דיסק חדש. הרחבה המרכזית של המועדון מאכלסת כמה מאות בליינים, שנעים בקצב לצלילי המוזיקה הנפלטת ממערכת הסאונד מסוג "פייזון", שנחשבת למערכת הסאונד הטובה בעולם. רק מועדוני ענק כ"טווילו" הרשו לעצמם את הלוקסוס היקר הזה, אך כאשר "קלאב שלטר" רכש את מערכת הסאונד המצויינת, הלכו בעקבותיו גם בעלי "רוקסי" ו"ארק". התחרות, במקרה זה, היטיבה עם האוחץ' המקפץ, כיוון שעתה יש לו מערכת סאונד משובחת לקפוץ עליה. מלבד הרחבה המרכזית יש גם קומת לאונג'-דאנס-באר בסגנון שאנטי. הלאונג' נעים ואוורירי, הרחבה שלצדו קטנה והדי.ג'יי פולט מנגינות קלות לעיכול, בעיקר על מנת לספק רגעי צ'יל אאוט יעילים למי שחטף מיגרנה מהרחבה המרכזית. התאורה בכל אחת מהקומות כוללת עיטורי קיר וסדינים מקושקשים המשווים לאתר שיק פסאודו-אמנותי.
"שלטר" בהחלט מספק את הסחורה. רג'יספורד הוא די.ג'יי מומחה בכל מה שקשור להאוס, והוא נמצא בעיר כבר שנים אחדות. את מהפכת הדאנס הוא צלח כאחד המזוהים עם ההאוס הניו יורקי. רג'יספורד לא מנגן טראקים אקראיים או ממתקים אופנתיים. כדי.ג'יי-מפיק-יוצר הוא מקפיד לספק סחורה מקורית, לא מתחנפת, קצבית ויוצאת דופן מהסחורה המוצעת במרבית המועדונים האחרים. בדומה לדני טנגליה, רג'יספורד יוצר אופנה, מוליד טראקים חדשים ומכתיב שינויים ומגמות, במקום ללכת שבי אחרי הישן והמוכר. הקהל הקבוע שלו, המלווה אותו כבר מספר שנים, ממשיך לפקוד את הליין שלו במשכן החדש. מדובר בקהל מעורב, המורכב מבליינים "כבדים" שבאים לפרוק את עול השבוע החולף ועושים זאת בצייתנות ובהתמדה. פה ושם רואים בליין מתאמץ מדי, מנפנף ידיים במרץ או עושה תנועות של פרופלור. בליינית אחרת צועקת בקולי קולות ומלווה את הטראק האלקטרוני במבחר קולות שהיא מפיקה מגרונה. ממש התוכי מ"קשת וענן". היתרון העיקרי של בלייני "שלטר" הוא במידת השיק והגרוב שהם מספקים. לרוב זה משעשע, אך גם שונה ומבורך לראות שלא כולם רוקדים באותן תנועות מכניות בהן אנו נתקלים ברבים ממועדוני העיר. חברתו השחורה של המדור מפרשנת: "אנחנו לא רוקדים 'יורו', זאת אומרת בתנועות מתוכנתות ומכניות כפי שרוקדים האירופאים". חכו עד שהצרפתים ישמעו את זה. חוץ מרג'יספורד מתארחים בעמדה חברים וקולגות ותיקים כליטל לואי וגה (אבי הדאנס), דני קריוויט (אביו של הליין "באדי אנד סול", שנסגר לא מזמן) וקווין הדג'. בלאונג' מתרחשת פעילות צ'ילאאוט ענפה, הכוללת התוודעות של האחד עם השני ולא רק בשם. פה ושם נזרקת לה בליינית מסטולה על הספה ומנסה לעכל את הסרטים שהטראק האחרון עשה לה בראש. גם אורטל אחת מסתובבת בלאונג' עם חברותיה ויחד הן מפרות את השלווה בקריאות "אני מתעלפת", "אני מתה", "אני מתאבדת". נראה כי מקרים אובדניים מסתובבים בקבוצות.
CLUB SHELTER
W 20 39TH ST. 212-439-4141
שעה טובה להגעה 2 בלילה כי המסיבה נמשכת עד הבוקר.
מהבאר: אורטל: "רד בול, כי זה לא מועדון של אלכוהול, כפרה".
כניסה 12 דולר עם הזמנה 17 דולר בלי.
מוזיקה: האוס מקורי ויצירתי (בעיקר פרוגרסיב ולפעמים דיפ).
ציון 9