דו-שיח של חירשים
אם אתה מבקר אצל זולתך שוב ושוב, והוא לעולם אינו מבקר בביתך, יש בכך עלבון צורב. הגיע הזמן להבהיר למצרים כי אם הם רוצים קשרים תקינים עמנו, עליהם להשיב את שגרירם וכי על מובארק להגיע לביקור בישראל
בסוף השבוע שעבר פורסמה תלונתו של נשיא מצרים חוסני מובארק על כך שראש המודיעין שלו, הגנרל עומר סלימאן, הוזמן לביתו של ראש הממשלה שרון וכובד שם רק בשתי נקניקיות ובעגבנייה אחת. הנה לכם הדו-שיח של חירשים שאנו מנהלים כבר חצי יובל עם מצרים, ציוויליזציה גדולה, אשר אינה מכירה כהוא-זה את התרבות הישראלית והיהודית.
אצלנו, כאשר מזמינים מישהו הביתה ומשתפים אותו בארוחת הערב האינטימית יש בכך כדי ללמד על כבוד רב ביותר לאורח. במצרים לא יעלה על הדעת להזמין אורח מכובד הביתה, קל וחומר שלא לפתוח למענו שולחן עמוס כל טוב. כך קרה ששרון רצה להוקיר את אורחו, אך מובארק פירש זאת כעלבון.
הפער הבין תרבותי ואי ההבנה את המתרחש במצרים נוחים לעתים למובארק. כך, למשל, אנו שומעים כבר 21 שנה כי מובארק אינו יכול להרשות לעצמו לבקר בישראל, בגלל רוגזו של הרחוב המצרי. בפועל, היעדר ביקוריו של מובארק בישראל מאותת לרחוב המצרי כי השלום עם ישראל הוא רק מעין-שלום, וכי מותר לתקוף את השלום הזה. לאמור, מצרים אמנם חתמה על הסכם שלום מלא עם ישראל אך נמנעה עד היום מלגיטימציה אמיתית של ישראל.
לחלופין, ראו ביקוריהם התכופים של ראשי מפלגת העבודה בארמונות נשיא מצרים. האינטרס של פואד, בורג, רמון, ביילין ופרס בביקורים הללו ברור: בהיעדר תהליך של שלום הם יוצרים תחושה של מגעים עם הערבים, ובכך הם מבדלים את עצמם מן הליכוד. אלא שלביקורים אלה אין הרבה עם תהליך השלום, והם אפילו מזיקים לישראל מבלי שראשי 'העבודה' יהיו ערים לכך. בעולם הערבי מקובל לעודד מפלגות אופוזיציה למשטרים יריבים. כך עשו הסורים בארגונים ירדניים או פלסטינים, וכך פעלו המצרים מול ארגוני השמאל ומפלגת העבודה בישראל בזמן ממשלות הליכוד.
אגב כך, וחמור מכך, נפגעת תדמיתה של ישראל בעולם הערבי. המשטר הדמוקרטי הישראלי נתפס שם כאנדרלמוסיה, כהוכחה נוספת לאי ישימותה של השיטה במדינות ערב, החפצות יותר מכל ביציבות. לא זו בלבד, הביקורים האלה כוללים הדלפות של שרים על שרים (תקרית הנקניקיות, למשל, הודלפה לאחר ביקורו של פרס אצל מובארק), והתחושה שיש אנרכיה בישראל הולכת וגוברת.
מובן שאל לנו להסיק מכך כי אין להיפגש עם המצרים. לקשר האסטרטגי עם מצרים, הגדולה והחשובה במדינות ערב, יש ערך רב מבחינה ישראלית. אך בעולם הערבי מקובל לשמור על הדדיות. אם אתה מבקר אצל זולתך שוב ושוב, והוא לעולם אינו מבקר בביתך, יש בכך עלבון צורב. ישראל התעלמה עד היום מן הקוד התרבותי הערבי הזה, וכפי שאומר הפתגם הערבי: "מי שמוחל על כבודו, אינו ראוי לכבוד".
הגיע הזמן להבהיר למצרים כי אם הם רוצים בקשרים תקינים עם ישראל, עליהם להשיב את שגרירם לישראל, ועל הנשיא מובארק להגיע לישראל לביקור עבודה. הוא יתקבל כאן בכל הכבוד הראוי, ויהיה זה איתות ראשון לרחוב המצרי כי השלום עם ישראל הוא שלום של ממש.
ביקור כזה של מובארק יסייע לייצוב השלום, מה שהמצרים עושים, לטענתם, כל כך הרבה שנים. אולי יהיה בו גם משום סנונית ראשונה למניעת תקריות מביכות, כמו תקרית הנקניקיות, הנובעת מן הפער התרבותי בין שתי החברות.
