כוכבי הש(כו)נה

הכי מפרגנות (בכאילו): איה ושירלי

כמה שפיקפקו בהן בהתחלה, באו איה ושירלי והוכיחו שגיא פינס ממש לא בליגה הנכונה, והן הן מלכות הפלאף האולטימטיביות. אין אירוע יחצנות שלא מעניין אותן, תצוגת אופנה שלא מטריפה אותן וצילומי קטלוג שפשוט לא עושים להן את זה. בין לבין הן גם נפגשות עם כוכבי קולנוע עולמיים, עושות את חיקוי הנערות הריקניות הכי טוב בשוק, ונהנות להשאיר את כולם פעורי פה. כי איה ושירלי, למקרה שלא הבנתם, לא באמת שייכות לעולם המזרח תיכוני המיוזע שלנו. הן שייכות ליקום אחר, בו הכל נוצץ, צבעוני וזרוע אבק פיות. עכשיו הן רק בתחילת הדרך, הן לא ייעלמו לנו כל כך מהר. עוד מעט הן כבר יקבלו תוכנית משל עצמן, ביחד או לחוד, עוד קמפיין שווה והופ! שמישהו יזכיר לי מי זה גיא פינס בבקשה?

הכי כן שיש: "כן, אה?" לבית "הבורגנים"

לא משנה מי אומר מה למי, באיזה הקשר ובאילו סיטואציות. לפחות במחצית המקרים יגיב הבורגני השני בהרמת מבט עייף משולחן במטבח של דליה ובני ויהמהם: "כן, אה?".

הכי מגבש משפחות: לא נפסיק לשיר

זה יכול היה ללכת לשני כיוונים - כישלון חרוץ או הצלחה מסחררת. מעטים העזו לקבוע בנחרצות, ולרוב הם טעו. אבל הנה, הקיץ נגמר ואפשר להגיד בהחלטיות שצביקה הדר גנב אותו, מה שנקרא "קיץ גנוב 2". למעט בני ה-18-12 שמתעלמים בתוקף מהעובדה שיש להם משפחה, כל העם שר. בערבים מאורגנים במסעדות, בתור לסופר, במקלחת ועכשיו גם מול הטלוויזיה. גם מי שרק עובר בסביבה של הטלוויזיה ומכריז שהוא "לא ממש רואה", נשאב במהירות לתוך המשחק הממכר: בנות נגד בנים, שני סלבס, אחד אנונימי מתלהב, שני תווים, מיטלמן אחד ו... ירושלים! (אה, סליחה, זה מתוכנית אחרת). כי, מה. זה ברור שהשיר המבוקש הוא "אצל הדודה והדוד". אה, רגע. שנייה, נו! זה בעצם השיר ההוא של "טיפקס", נו, איך הוא הולך? וכבר יוצאת לה שיירה, מנחה וסייד קיק, מתחרים ומתחרות, כולם פוצחים בשיר ויודעים בדרך פלא את כל המילים. סולואים מחולקים באלגנטיות, צעדי ריקוד נכנסים בתיזמון מופלא, והאושר הזה, כולם כל כך מאושרים בתוכנית הזו. מי יודע. אולי זה בעצם הסוד הנאמן. כל מה שצריך בשביל קצת נחת זה לדעת בעל פה את המילים ל"ואנחנו שניים". אם לא יועיל, בטח לא יזיק.

המשפט שהכי תפס: "מחר יהיה חם ומגניב" (והמהדרין מוסיפין: "טומרו וויל בי הוט אנד גרובי!") וגם: "עצוררררר! אתה ההווומו! הווומווווו!"

למרות תחרות צמודה מכיוון סיוון לבית אדיר מילר עם "לכי תפליצי במים רותחים", קשה להתעלם מהמנצחים הברורים. "שידורי המהפכה" הם ללא ספק ההצלחה של הקיץ ואולי של השנה. כבר מזמן לא היה לנו משהו כל כך רענן, מקורי ומצחיק. ממש כמו "הקומדי סטור" של ההתחלה לפני אי אילו שנים, ב"שידורי המהפכה" בנו דמויות שכל העם מכיר וצוחק מהן. נכון, הם לא המציאו את החזרה לשם ההצחקה, ומדי תוכנית חלק ניכר מהבדיחות מוכר לנו עד אימה, אבל עובדה שאצלם זה עובד. כל כך הרבה פניני לשון חדשות יצאו משם, שבאמת קשה לבחור את הבולטות שבהן. גם "אכן, תמונות קשות", משפט מגישי המבזקים באשר הם, שנכנס אצלם לפרופורציות מעניינות. כמה טוב שבנובמבר הם ישובו חזרה.

הכי נשיקה של השנה: שניר ושניר ב"שידורי המהפכה"

החלק הכי מדהים הוא שזה עבר בשקט יחסי. אולי בגלל שחברי הכנסת הדתיים עדיין לא הספיקו לראות את התוכנית משישי שהקליטו להם. שניר ושניר, שני מגישי חדשות באולפן מעוצב אחד, התחילו את העונה עם קירבה חשודה מעט שהלכה ותפחה לכדי מערכת יחסים של ממש. לקראת סוף העונה הם אפילו הביאו אותה בנשיקה, ועוד אחת ארוכה למדי. שני גברים יושבים באולפן חשוך ומתנשקים להם צרפתית בשישי בערב בערוץ 2. לבוגרי "הכי גאים שיש" זה אולי נראה כמו משחק ילדים, אבל אין ספק שמי שאישר את הקטע לשידור, היה צריך לא מעט אומץ, גם אם בדיעבד התברר שהוא לא עורר יותר מדי רעש. תמיכתי מוגשת בזאת לבחירה בנשיקה כקטע הנבחר של עונת החדשות. כה לחי.

המשפט המככב בהכי הרבה תאים קוליים: "אתה החוליה החלשה, שלום!"

מאז ימי חיקויי מהדורות החדשות לא היה כזה טרנד בפתיחים של תאים קוליים. כל מי שרק עכשיו למד על מה ללחוץ כדי להקליט הודעה, מסמפל את פנינה דבורין כאילו אין מחר או לחלופין אנשים אחרים שכבר חשבו על זה קודם. בבית, בנייד ואפילו בכמה משרדים. פנינה, פנינה, פנינה. אפשר לחשוב כמה רייטינג כבר יש לה שהיא כזו הצלחה. הגל המתחרה, אגב, כולל ציטוטים של "שידורי המהפכה", ואתם יודעים איך זה עם אופנות, חברים. כשזה כתוב בעיתון, זה כבר לגמרי פאסה, אז אני מציעה שתחשבו לכם על משהו מקורי משל עצמכם, ותשאירו את קוקו ואותי לבד בבקשה. שלום!

הכי סבלנית: מיכל ינאי והשטויות של מיקי גבע

הדעות חלוקות לגבי מידת ההפתעה שבעניין (תלוי את מי שואלים - את הביקורות או את הצופים), אבל "מזל טוב", ככה מתברר והולך, היא הקלף החזק של "טלעד" הקיץ. ארבע תוכניות נוספות כבר הוזמנו, כך שהתוכנית לא תלך לעולמה עם תום הקיץ, ויש אפשרות שהיא תמשיך ותגלוש בקלות לתוך החורף. שזה הרבה יותר ממה שאנשי "הפירמידה", למשל, יכולים להגיד. נטישת יעל בר-זוהר ברגע האחרון, אחרי שהפרומואים בכיכובה כבר עלו לשידור, לא ממש הזיקה לתוכנית, ולנעליה נכנסו בקלות מיכל ינאי ומיקי גבע, שזכה לקטיגוריה משל עצמו, ובעצם הוא כוכב משנה משמעותי ביותר גם בקטיגוריה הזו. שכן, מהרגע שהתוכנית עלתה לשידור ועד לרגע זה ממש, מיקי גבע לא מפסיק לנג'ס למיכל ינאי על מציאת חתן. אין ספור בדיחות "רווקה זקנה" הושמעו בכיוונה, ומסע חיפוש ארצי בעקבות הבעל האידיאלי החל, מגובה בקמפיין הטלוויזיוני של "מזל טוב" הפריים טיימית. עכשיו, ברור שמדובר בגימיק והוא אולי יכול היה להיות נחמד, אלמלא יצא לחלוטין מכל פרופורציה, וכיום כבר גורר תגובות בוז וליגלוג. ככה זה כשמקדישים דקות ארוכות מדי שבוע למניין חסרונותיה של ינאי, שהביאוה למצבה הנוכחי, בזמן שהצופים קוראים מדורי רכילות ויודעים שהנ"ל - בחורה נאה, צעירה ומצליחה - חיה חיים נחמדים מאוד והיא מלווה לא פעם בחברת גברים, מהנחשקים שיש לנו (ואם הם לא היו קודם, הם יהיו אחרי שהיא תגמור איתם), ואולי לא צריך לרחם עליה בכלל. מיקי גבע, בכל מקרה, שולף מדי שבוע את אותן יציאות לא מצחיקות, ומיכל, בלי ספק, מהנהנת בהבנה. האמת? רק על זה מגיע לה איזה פרס ישראל למפעל חיים.

הכי פרוטקציה בעבודה: ורדה רזיאל ז'קונט שהביאה בעל מהחיים למסך בעבודה

אחרי שפאנל החצי סלבריטאים האורחים, איתו עלתה בעונה הראשונה, לא סיפק אותה, החליטה ורדה רזיאל ז'קונט (ביחד עם ההפקה, כמובן), שאולי יותר טוב לחפש את העזר כנגדה יותר קרוב. הכי קרוב, למעשה. ממש פה בסלון. וככה הגיע אלינו אמנון ז'קונט, סופר, מרצה ובעיקר הבעל של ורדה, על תקן יועץ משנה. יחדיו יושבים השניים בסט המעוצב בצורה משונה ופותרים בעיות. ומה עם ההכשרה המקצועית? ומה עם תחושת הנוחות של המתייעצים? שטויות, העיקר שאמנון פה, ורדה נינוחה יותר, וזה פחות מונית להוציא בסוף הצילומים. מקסים.

הקאמבק הכי לא מורגש: לילה גוב (2)

כמה חיכינו, כמה רצינו, ואז הוא חזר. האלטרנטיבה השפויה, השמאלני האחרון ועוד מיני שמות תארים נחרצים. אז הוא כאן, שמעתם? אה, נכון. מישהו אמר על זה משהו בעבודה, נראה לי. ואולי אפילו יצא לי להציץ באיזה פרומו, רגע, זה התחיל כבר? התוכנית החדשה של גידי גוב עלתה עם תחילת הקיץ. אומנם אפרים שמיר החליף את מוטי דיכנה והאולפן השתנה, אבל בעיקרון זו אותה תוכנית מפעם. אפילו לא החליפו לה את השם "לילה גוב" (ואנא הוסיפו "שתיים" בקול של קריינית גלגל"צ מחורמנת). הצרה היא שחלק לא קטן מהאדג' הלך לאיבוד. אותה עוקצנות שהביאה כותרות בסיבוב הקודם וקוממה עליו כמעט מחצית מהעם. נכון, יש ירידות על הדתיים פה ושם, והוא עדיין לא מראיין הכי מוצלח, אבל יש רושם שזו תוכנית שפשוט עוברת מעל הראש. אם רואים, אז רואים. אם לא - אז לא, ובכלל לא מרגישים תחושת החמצה. וחבל, כי הוא דווקא כל כך מתוק.

הגימיק הכי היסטרי: קוקו לבית "שידורי המהפכה"

הסינגל כבר יצא ונכנס (למצעד של רשת ג'). אסי מקטר שהם הפסידו את השנה וחבל שלא יצאו כבר עם יומנים לנוער, שירונים צורפו ל"ראש 1" והמקומונים משתוללים. קוקו הוא להיט היסטרי. עוד מהופעת הבכורה שלו בגילגולו הנוכחי ב"רק בישראל", שבוע לפני ש"שידורי המהפכה" עלתה, היה ברור שזה יתפוס, ואכן "פקח, אני פורק סחורה" נחשב עד היום ללהיט הגדול של קוקו. זאת למרות שאני טוענת שהתחינה הנואשת "משה, אתה לא קיפוד!" ושיר המחאה הנוקב "כוסאומו ל"ג בעומר, אני מסתפר" שווים הרבה יותר. אומרים שעוד צפוי לנו דיסק באורך מלא, פוסטרים, הופעות אורח בתוכניות אחרות, וכמובן מגוון להיטים חדש לכשהתוכנית תשוב אלינו במהרה, לא מעט בזכות אותו קוקו להיטי. רק אם יורשה לי, עצה למפיקים, מבצעים, כותבים וכל היתר (במקרה הזה אותם ארבעה אנשים: אסי, גורי, והמפיקים יואב גרוס ויריב יפת): עכשיו קוקו נמצא בדיוק במקום המתאים. אהוב על רבים, כמעט קונצנזוס. הוא בא לפה לחודשיים, כבש את העם ויצא לחופשה קצרה. מכאן החוכמה היא לא לשחוק את הדמות, לנהל אותה נכון, ככה שלא תהפוך לבדיחה או גרוע יותר - לדמות נצחית, שכמו כמה בדרנים אחרים פשוט לא מבינים שהיא מתה. בטווח הארוך זה הרבה יותר טוב. לא רק לקוקו החביב, אלא גם ובעיקר לנו.

הכי הרעיד את תעשיית הטלוויזיה: הנפילה של ערוץ 10

אין עוד הרבה מה להוסיף לתיעוד המדוקדק שנעשה לאורך כל השלבים של הפיאסקו המכונה ערוץ 10. מענק, שהטיל את צילו הכבד על כל שוק הטלוויזיה בשנתיים האחרונות, הוא הפך לטובטוב הגמד. חביב, עם כוונות טובות, אבל לא באמת שחקן משמעותי שמישהו בונה עליו. וכל זה תוך פחות משנה. סיבות לכישלון יש המון, הורים כמעט שאין לו. השורה התחתונה היא שאחרי כל המאמצים והכספים שהושקעו - אין לציבור הישראלי ערוץ מסחרי נוסף ראוי לשמו, ואולי גם לא יהיה לו. לאחרונה נכנס צוות הנהלה חדש לערוץ. כל התפקידים הבכירים אוישו מחדש. למענם, ולא פחות מזה, למעננו, בואו נקווה שיצליח להם.

הגימיק שהכי לא עבד: מריאן מילר

מרחוק זה נראה מצוין, אבל בפועל זה פשוט לא עבד. אמא של אדיר מילר הבינה מהר שמקומה לא מול המצלמות ופינתה את דקות המסך היקרות שלה לטובת עוד כמה צחוקים ושיגועים.

הפרסומת הכי משעשעת: כללית עם דודי בלסר

ככל שידברו עליה, הפרסומת לכללית הוכיחה את עצמה כמוצלחת לעילא ולעילא. על אף כמות האנשים הגדולה במבהילותה שפשוט לא מבינים את הפואנטה, אין ספק שמי שאמור להיכנס לזה - הבין גם הבין. שימוש נכון בדודי בלסר, שהפך כבר מזמן לאליל נוער במלוא מובן המילה (איפה היומן, דודי? ככה לאכזב נערות במצוקה?), הקפיץ את הפרסומת בדיוק לרמה אליה שאפה להגיע. לא יודעת כמה נערים יחייגו לכללית אחריה, אבל אני מכירה כמה שלא מעבירים ערוץ בפרסומות רק כדי לא להחמיץ.

מה שתינוקות הכי אוהבים: אות מעבר הפרסומות

לא ברור אם זה הצבעים החביבים, הקולות המשונים או מה שבא אחריהם, אבל תינוקות מתים על אותות המעבר למיניהם, לפרסומות, מפרסומות, פרומואים, טיזרים. כמה שיותר צבעוני, ככה הם יותר יעלצו. נו, תינוקות.

הפרסומת הכי מעוררת חמלה: חומוס עם פטריות

אותה צילה אלמותית, שלא מבינה שבעלה המליץ לאכול חומוס עם פטריות ומוציאה מהבוידעם את המטריות, מעוררת דווקא לא מעט רגשות. כמה משונה, ככה ישראלי.

הכי לא נראה מקומי: יופלה

יחסית לפרסומת שהופקה במיוחד לשוק הישראלי, תקציבאי יופלה הצליחו במטרתם: אף אחד בחיים לא היה מדמיין שזו פרסומת ישראלית. הכל נראה כאילו הוא לקוח מסרטים של דיסני מהאייטיז. הצבעים, הרחובות, האנשים היפים. עולם פנטזיה של ממש. שלא לדבר על השירים, שילוב מחורז של עברית ואנגלית, והכל מפי פיות מעוצבים ושיניים לבנות. לא ברור מה אמורה להיות המטרה, להדגיש את החו"ליות של המוצר? לגרום לצרכנים להאמין שאם רק יאכלו מהיוגורט הנכון תבוא העירייה ותצבע סוף סוף את הבניין שלהם, שנייה לפני שהיא תחליף את המדרכות? עד שזה יקרה, עם כמות היוגורט שיאכלו הצרכנים הם כבר יצטרכו לעבור לדיאט יופלה, אבל מה זה כבר משנה. ואולי זו בעצם המטרה.