מסך פראי

השלישייה הפותחת

ציון לשבח: ל"יס+" על האומץ בשידור "סיפורה של אנאבל צ'ונג", סרט תיעודי על עולמה של כוכבת פורנו. באורח אירוני, זה חינוכי. הסרט מלמד כל בחורה צעירה שהנושא מסקרן אותה, להיזהר ולהתרחק מהעניין כמו מאש.

ציון לגנאי: לסידרה "רפואה שלמה", שהחזירה למסך, שוב בתפקיד רופא, את ד"ר גונזו שהרעיד לנו, הבנות הוותיקות, את הלב בסידרת בית החולים המיתולוגית "מקום אחר" (גרגורי הריסון, שעדיין נראה מה זה טוב!), אבל הפכה אותו ל... אנס והרסה לנו את אשליות העבר...

בייב השבוע: ארז טל חוזר השבוע עם "רק בישראל". האמת שאין כמותו מתוק ויפה בדמות החנון הכובש, שלכאורה לא מוצא את הידיים והרגליים. טוב שחזרת.

שמעון פרנס: תרגיל העוקץ

מופע ההוקרה לפועלו של הזמר אריס סאן, ששודר בליל שבת האחרון בערוץ 2, היה בהחלט שידור טלוויזיוני מהנה, ההולם את שעת השידור הכל משפחתית של יום שישי בערב. אבל את העין תפס תרגיל עוקץ טלוויזיוני קטן, שאולי רק אנשים המעורים היטב בנבכי תעשיית הטלוויזיה שמו לב אליו. את המישדר מיפו הינחה שמעון פרנס, שהוא כידוע מגיש "בטברנה" ואחד מכוכביה הקבועים של זכיינית הערוץ "טלעד". אולם הפעם הופיע פרנס בריש גלי כמגיש מרכזי בליל שבת של הזכיינית המתחרה, "רשת", באין מפריע. זה אולי נראה שולי, אבל אין זה נהוג שזכייניות מתירות לאנשיהן להופיע אצל גוף מקביל או מתחרה. להפך, הן עושות הכל כדי לתפוס חזקה בלעדית על הנכס. הפעם השתחל פרנס להנחיית מופע שלכאורה לא קשור לערוץ 2, וכך הפר את האיזון. ואני רק מנסה לחשוב מה היה קורה אילו המופע היה משודר בערוץ הראשון. פרנס, שעזב את רשות השידור בטריקת דלת, ונחשב לכמעט אדם מוקצה מחמת מיאוס בקרב מנהלי הערוץ הראשון, היה נכנס אל קודש הקודשים בדלת האחורית. מרתק.

לא נותנים לשיר

חבל שמפיקי התוכניות החדשות, והחדשות יחסית, של שירה בציבור - הטרנד האחרון הזורם בארצנו - אינם מבינים שהכתוביות שמופיעות בתחתית המסך, ועליהן מילות השירים, אינן צריכות לשמש כתרגום המשקף בדיוק מה שקורה על המסך, אלא כתזכורת לאלה שרוצים לפצוח בזמר עם השיר שעל המסך (והרי לשם כך התכנסנו כאן!). אי לכך ניתן כאן ציון לשבח לתיזמון המצוין של הופעת הכתוביות ב"לא נפסיק לשיר" עם צביקה הדר, שניות אחדות לפני שהשורה משובצת בשיר (דבר המאפשר לזמרים בנעלי בית לקרוא ולשנן אותה לקראת הפיצוח) וציון לגנאי לערוץ הראשון שהכתוביות עם המילים בתוכנית החדשה "שירה בשידור" עם יוני רועה מופיעות שנייה אחרי שצריך לשיר אותן, ולכן נותרים הצופים וחצי תאוותם - החצי הראשון של השורה - בגרונם (ממש כמו שקרה, אגב, גם בתוכנית החביבה "שירים שנשארים" עם דורי בן זאב).

ואם כבר מדברים על הטרנד הנ"ל - מופלא מבינתי איך לא השכילו קברניטי הערוץ הראשון וקברניטי ערוץ 2, לצרף כותרות עם מילות השירים לשתי תוכניות הבידור ששודרו בליל שבת האחרון, "אריס סאן חוזר ליפו" ו"ארצנו הקטנטונת" - והשאירו אותנו רק עם "לה-לה-לה" בלב.

הבית הלבן: בידור אינטליגנטי

הסידרה האמריקאית המוערכת "הבית הלבן" חזרה לעונה נוספת בערוץ 3 שלנו, שכבר הפך בחודשים האחרונים שם דבר במכונת המיחזורים והשידורים החוזרים. הסידרה זכתה לאין ספור שבחים, וטוב לראות בפרקי פתיחת העונה כי רובם מוצדקים. "הבית הלבן" היא בידור אינטליגנטי וקולח, המעביר לצופה שעה של כיף, שאחריו הכל מתפוגג כמו בועת סבון (סי.ג'יי - איזו דמות!). לעיתים אני מוצאת את עצמי ממש מפעילה את התאים האפורים על מנת לעקוב אחר בולמוס היצרים האינטנסיבי של הסידרה, שאינו מרפה מהרגע הראשון ועד תמונת הסיום. על רקע ההתנהלות של הנשיא האמריקאי האמיתי, שלא תמיד עולה בקנה אחד עם הציפיות מראש החץ של המעצמה הכי חזקה בעולם, טוב לראות מנהיג וירטואלי המתמודד עם העניינים - עם מחלתו והכוונה לרוץ לקדנציה נוספת - ברוב הדר ואומץ לב. באחרונה התבשרנו כי עוד בעונה הנוכחית ישתתפו בפרק מיוחד הנשיאים לשעבר ג'רלד פורד, ג'ימי קרטר וביל קלינטון, ואפילו שר החוץ לשעבר הנרי קיסינג'ר. הפרק הזה יחצה איזה קו אדום, לטעמי, בטישטוש הגבולות בין מציאות ודמיון, ויתעתע כהוגן בצופיו. אולי ג'ורג' בוש ילמד שם כמה דברים על העסק שבו הוא מתנהל, ובעיקר את העיקרון שכל העולם במה. כן, גם נשיא ארצות הברית.

איש השבוע

מירב מילר מצטיירת כלהיט טלוויזיוני בטוח. המגישה הצעירה מחליפה את רבקה מיכאלי בתוכניות הבוקר של "קשת" בערוץ 2, ונדמה שהכל בא לה בקלות ובנונשלנטיות. איזו שליטה באולפן, איזה ניסיון, כולל החיוך הנכון במקום הנכון. לא אתפלא אם נמצא את מילר בקרוב כמגישה קבועה באחת התוכניות המרכזיות לכל המשפחה. לא סתם יש

לה את זה. לטעמי, כוכבת נולדה.