מרחף אל השקט

גדעון אלף (השם עוברת מאלקינד על-ידי אביו), בן 67, "מרחף" עם שתי רגליים על הקרקע ומדבר ברצינות תהומית על גאולת העולם באמצעות טכניקת המדיטציה. אלף מסרב להיכנע למוסכמות חברתיות של אדם "מאמין", "חילוני", "גשמי" או "שמימי" בלבד.

הוא רוצה להינות מכל העולמות ולהתלבט ביניהם כל הזמן, ואת משלח ידו הוא מגדיר "פילוסוף יזם". "באיילת השחר אני מוכר כאיש שנמצא בין ביה"כ (בית הכנסת) לביה"ק (בית הקברות) - את שניהם אני מטפח בדרך של יהדות מתקדמת, לרבות הכנת בנים ובנות לעלייה לתורה".

אלף הוא איש מנומק והגיוני בדרך כלל, הוא "סידאי", דרגה גבוהה של עוסק במדיטציה טרנסצדנטלית, שמדי בוקר וערב מתרגל את תוכנית הסידהי, ומנתר באוויר כאילו היה נער קל גוף (והוא לא). הריטואל הזה מחולל, לדבריו, תמורות מדהימות בגופו ובנפשו, אבל בעיקר עשוי להיטיב עם הסביבה - הקיבוצית, הארצית, האזורית, העולמית. "אם 500 סידאים יתאספו במקום אחד, פעמיים ביום, ויתרגלו ביחד את תוכנית הסידהי - האלימות בארץ תרך מיידית וכמוה כל הגורמים הנגטיביים. 1,000 כאלה יפחיתו את המתח במזרח התיכון. וזו עובדה!" (פרטים בהמשך).

לדברי גדעון אלף, מה שמשאיר את המצב הקשה ומונע את השלום והביטחון המיוחלים הוא שאין בארץ די סידאים המתרגלים את הטכניקה הזו. אז מה עושים? מייבאים "פועלים זרים" מהודו, שכבר הגיעו לדרגות שונות של הארה, ומבקשים מהם לשדר "גלים חיוביים" לעולם כולו. פשוט? לגמרי לא. הרשויות חוששות פן יהפכו הסידאים לעובדים זרים בלתי-חוקיים. וכך (שוב) לא באה גאולה לעולם, אך גדעון אלף לא מאבד תקווה.

מימוש עצמי או מישוש עצמי

גדעון הוא הבן הראשון של בית-השיטה, שנולד לאחר שבע בנות ("היוולדי סתר את הדעה כי מי שטבל במעיין חרוד יכול להוליד רק בנות"). בקיבוץ עשו מסיבה גדולה וקראו ליילוד על שם הגיבור המקראי שנקשר למעיין. דוד אלף, אביו של גדעון, שמת בגיל צעיר, היה גרפיקאי, ועיצב את הגדות הפסח הראשונות של בית השיטה, של איילת השחר (לשם עברה המשפחה אחרי הפילוג בקיבוץ-המאוחד) ושל איחוד הקבוצות והקיבוצים.

במהלך השנים נולדו לגדעון ולאשתו מיריק שלושה בנים ושתי בנות. היום גם הם מודטים. מיריק היא מטפלת בשיטת אלכסנדר. משפחה רוחנית. גדעון עוסק במדיטציה טרנסצנדנטלית מאז 1997. "עד אז הייתי 'ילד טוב איילת-השחר' ולא פעם מילאתי ג'ובים שהיו מספיקים לחמישה חברים". לאחר השחרור מהצבא, בו שירת כמדריך גדנ"ע, חזר למשק ונעשה מרכז ענף הצאן. ב-1966 בא לאסיפה וביקש ללמוד טכניקת אלכסנדר בלונדון.

"הבקשה נדחתה על הסף, אבל הציעו לי לשלב שליחות בלימודים. עברתי קורס שליחים בבית-ברל והתכוננתי לנסיעה. מלחמת ששת הימים טרפה את כל הקלפים. שנה וחצי עברו עד שנשלחת במסגרת תנועת 'הבונים דרור' לניו זילנד. שנתיים הייתי שם, ואת הטכניקה לא למדתי מעולם".

כשחזר ריכז את ענף האבוקדו במשך עשר שנים, עבד במחלקת ההכשרות של הנוער-העובד, הדריך את הגרעינים הראשונים לקיבוץ אפיק, נעשה אוקונום, הקים אכסניית נוער בקיבוץ, שהפכה אחר כך לחדרי האירוח ומרכז הקליטה, וגם יזם את הקמת המטווח האולימפי, שנחשב היום לענף עסקי משגשג. עם זאת, הוא אומר, "לא עזבתי מעולם את תחום הרוח. ריכזתי חוג אזורי לספרות בגליל העליון, ואני חושב שהקשר שלי למורשת ישראל ולדברים שאינם מוגדרים כארציים החל בקורס השליחים בבית-ברל. לימד אותי מורה ג'ינג'י צעיר ומרתק, עדין שטיינזלץ שמו. היום הוא רב נערץ. מה ידעתי עד אז על הדת? רק שצריך לקחת מקל ולהרביץ לדתיים. גם היום, במקרים מסוימים, אני מוכן לעשות את זה. המרחק בין דת ישראל לדתיי ישראל גדול מאד".

אלף ממשיך: "המדיטציה הטרנסצנדנטלית היא תירגול של טכניקה מדעית, ורחוקה ממיסטיקה כרחוק מזרח ממערב. הנכון הוא, שבעקבות התרגול ניתן להגיע למצבי תודעה גבוהים, שהגבוה בהם הוא מצב הארה. מה שהחבר'ה הצעירים עושים זה לא מימוש עצמי אלא מישוש עצמי. הם כל הזמן הולכים 'אינסייד', לתוך עצמם, ואומרים: 'אני רוצה', 'זה מגיע לי', 'הכל בשבילי'. המימוש העצמי האמיתי נועד להקרין גם החוצה, להשפיע על הסובב. אני לוקח אחריות על האני שלי".

לא מזמן, הוא מספר, התבקש לברך בשם ההורים את המחזור אל בנו הצעיר ידין, בסיום בית הספר. "אמרתי להם שהם דומים בעיניי לכך. מהי תכליתו של הכד? שיהיו בו מים. אבל מימוש הכד ומשמעותו בכך שהואמ עניק מים לזולתו. 'איספו הרבה מים חיים וצלולים', אמרתי לחבר'ה הצעירים, 'אבל תזכרו תמיד להטות את הכד כדי שגם אחרים ישתו ממנו. זו התכלית האנושית. כמה מים תוכלו לתת? על פי מידת הכד. ככל שהכד שלכם יהי גדוש ומלא יותר, כך תוכלו לתת יותר".

פתאום אפילו לחץ הדם ירד

החל מפברואר 1997 מטפל גדעון אלף ב"כד" שלו. לשיטתו, התודעה זקוקה לטיפול מסור כמו הפנים והשיניים. השכם בבוקר הוא יושב על כיסא, עוצם עיניים, משנן את המנטרה עד שהיא מתגלגלת בראשו ונעלמת כמעט לחלוטין. בדרגה הגבוהה של המדיטציה הזו, מאמינים מתרגליה, היא גורמת גם לגוף להתרומם מעל לקרקע, ומתקיימת התחברות לאינטליגנציה היצירתית, אליבא דאלף, קיימת בכל פרח וחי וניתן להשפיע עליה.

מי ששיכלל את השיטה הזו, המכונה גם "השדה המאוחד", הוא המאהרישי (רואה רחוק) מהש יוגי, הודי, דוקטור לפיזיקה, שהגיע לפני חמישים שנה למלוא הפוטנציאל של התודעה. מאז נוהגים חסידיו בעולם כולו להתחבר למהלך הקוסמי, לחוק הטבע.

- יש כל כך הרב מדיטציות בעולם, למה דווקא זו של "חוק הטבע"?

"כל המדיטציות הן מיזמוזים. להתמזמז זה נעים, זה מה שאנחנו עושים כל החיים, אבל כדי לעשות ילד יש רק שיטה אחת יש רק שיטה אחת בעזרתה ניתן להגיע למימוש עצמי".

- ואיך הגעת אתה לטכניקה הזו?

"כאמור, מאז 1997 אני מתרגל את תוכנית המדיטציה הטרנסצדנטלית ולפני שנתיים למדתי את טכניקת הסידהי - טכניקה מתקדמת יותר. ההתנסות חוללה כמה שינויים שהדהימו גם אותי. היה לי לחץ דם גבוה, הייתי מטופל בכדורים, והזהירו אותי שלא לדלג אפילו על יום אחד. בשיחת הפתיחה של הקורס שעברתי בכפר-בלום נאמר כי הטכניקה תוריד את לחץ הדם. מאותו רקע הפסקתי לקחת כדורים. לחץ הדם שלי כמו של בן 16. עוד דבר: המרצה אמר שנקבל מחמאות שאנחנו נראים טוב, עם פנים מוארות. ואכן, אנשים החמיאו לי שאני נראה טוב, שלו".

נראה קצת מופרך לצפות שישראלים ארציים יקנו את הסחורה הזו, שתעופה יוגית תביא מזור לכל התחלואים שלנו.

"אמא שלי אמרה לי תמיד: איננו יודעים לא אומר שאיננו קיים. האגו של האנשים מונע מהם להשתחרר ממוסכמות ולקבל טכניקה אחרת, שהיא גם מדידה ומדעית. את גלילאו גליליי רצו לתלות על הכרזותיו המדעיות. הוא ביקש להציל את נפשו, חזר בו, אבל מילמל לעצמו: 'ואף על פי כן נוע תנוע'. היום כולנו יודעים שקביעותיו הן עובדות מדעיות.

עוד דוגמה: לפני 150 שנה מדען גילה את גלי הרדיו. כעבור 50 מהנדס אמריקאי פיתח מכשיר שעובד על הגלים האלה, והציע אותו לצי האמריקאי. מטה הצי דן בעניין, ובסוף מחליט להגדיל את השובכים של יוני הדואר. כולנו יודעים היום את מקומם וחשיבותם של גלי הרדיו. היום שי הורחות מדעיות לכך שטכניקת הסידהי עובדת. צריך להוריד את האגו הנפוח ולתת לזה סיכוי".

7,000 סידאים על שפת הגנגס

ולהלן ההוכחות על פי גדעון אלף: בימי מלחמת לבנון, 1982/83, החליט חוקר מאוניברסיטת הארווארד לעשות דוקטורט על התעופה היוגית והשפעתה על הסובב. הוא כינס "סידאים" (מתרגלי התעופה היוגית) וביקש מהם לתרגל במשך כמה שבועות את הטכניקה. בכל יום הוא ספר את מניין המתרגלים, שעלה וירד מסיבות שונות. לאחר מכן הלך לבתי חולים וביקש רשימות אישפוזים. הלך למשטרה ולקח ממנה דיווחים על תאונות דרכים, אירועי אלימות, פיגועים. הלך לצבא וביקש רשימות נפגעים.

לאחר חמש שנים פורסם המחקר הנרחב, ולהפתעת כולם הוכח כי בזמן שמתרגלים רבים ביצעו את האקט, ירדה האלימות בצורה דרסטית בכל אותם מקומות. גדעון אלף מתקשה להבין מדוע נתונים כאלה לא משנכעים קובעי מדיניות בישראל לחזור על הניסוי ולצפות בתוצאותיו. "כולם שבועיים בתוך פרדיגמה", הוא כמעט זועק, "עוד פעם חומת-מגן, שוב זרוע-נחושה, עוד אינתיפאדה. לא רואים את הסוף. למה לא לנסות את התעופה היוגית?"

שני בניו של גדעון שירתו ביחידות מובחרות. שניהם עברו חוויות קשות בלבנון. אלף לא מוכן לחזור על הסיוט הזה עם בנו הצעיר ידין, שעומד להתגייס לנח"ל, ומבקש לגייס "עוז בטרם פורענות". "את ידין אני מתכוון להציל מהגורל של אחיו שהיו במלחמות 'אין ברירה'. ב-1998 ישבנו, 50-100-150 מודטים בכפר-בלום ותירגלנו את המדיטציה במשך כמה חודשים. פתאום קמו ארבע אמהות, פתאום קם אהוד ברק שדיבר לראשונה על נסיגה, פתאום הצבא יוצא מלבנון ללא פצוע אחד. אני נותל לכו-לם את הקרדיט על זה. אבל ברור שמשהו גרם לכך. משהו שינה את התמונה. איך תסביר את ההתלקחות בין הודו לפקיסטן שהפכה לדממה דקה? מהרישי נתן הוראה ל- 7,000 סידאים לשבת על שפת הגנגס ולתרגל את התעופה. הפוליטיקאים לקחו את הקרדיט על כך, אך את האמת אנחנו כבר יודעים".

- מה אתה רוצה מהתנועה הקיבוצית?

"גם הקיבוץ עבר ממימוש עצמי למישוש עצמי. הוא כבר לא נחשב למוביל בחברה הישראלית. זו הזדמנות פז עבורו להוביל קמפיין ענק להצלת המדינה ולסיום האלימות באזור. התנועה צריכה לדאוג לכך ש-500 סידאים יגיעו לארץ, יתכנסו במקום מוסכם ויתחילו לעבוד. רק צריך להוריד את האגו, להאמין שהארץ סובבת מסביב לשמש, שיש גלי רדיו, ואז, גם יגיע השלום".