משחקים באלוהים

הקליפ החדש של מדונה, "Die Another Day", בו היא מדגמנת כתובות קעקע בעברית והנחת תפילין, מעלה שוב את השאלה הבלתי-נמנעת: מדוע נמשכים כוכבי רוקנרול לדתות שונות, גורואים סהרוריים ופילוסופיות חיים מזרחיות? אחרי הכל, הסיפור של מדונה עם יהדות וקבלה אומנם אינו חדש, והחיבור בין כוכבי רוק לדת הוא ממש עתיק יומין. החל מליטל ריצ'ארד דרך הביטלס וקט סטיבנס וכלה בשינייד אוקונור וליאונרד כהן, נדמה כי למרות התהילה, הכסף הגדול, הנשים (והגברים), המעריצות (והמעריצים), הסמים ומה לא, הגוראים של קהל ההמונים ממשיכים לחפש את הגורואים שלהם - מבקשים ישועה רוחנית, מדריך, תורות פילוסופיות מגוונות וטיפולי פסיכיאטרייה עדכניים להיאחז בהם.

רוק מסביב לתנ"ך

הסוגיה מקבלת משנה תוקף כשנזכרים כי רוקנרול נחשב דווקא בתחילת דרכו למוזיקה של השטן. "דה דבל'ס מיוזיק", כינו הפונדמנטליסטים האמריקנים את שירי הרוקנרול הראשונים, ובכך העניקו לו לראשונה את המשמעות הפוליטית שלו ככוח מרתיע. הדת שיחקה תפקיד מרכזי אצל אמני הרוקבילי, שגדלו בסביבה ענייה, בה הכנסייה מילאה תפקיד חשוב בחיי היומיום: אלביס הקפיד לקרוא בתנ"ך, ג'רי לי לואיס למד בבית ספר לכמורה וליטל ריצ'ארד למד לשיר במקהלה של הכנסייה. ההצלחה בעזרת הרוקנרול שימשה כאמצעי בריחה מהסביבה החונקת, אבל בסתר ליבם הם חשו רגשות אשם על הדרך 'חסרת המוסר' בה הלכו. כך שבמשבר הקרייריסטי הראשון, חלקם כבר ביקשו לשוב אל זרועות האלוהים.

לאחר שניצל מהתרסקות מטוס, החליט ליטל ריצ'ארד שיד האלוהים היתה מעורבת ופרש אל לימודי כמורה. אחריו היה זה ג'רי לי לואיס, שהרס את הקריירה שלו לאחר שהתאהב בבת דודתו בת ה-13, החל לשתות, אבל הציל את חייו על-ידי חזרה בתשובה. ואלביס? ובכן המיתוס גורס כי הוא מת עם התנ"ך בשירותים, לא? ואם כבר הזכרנו את אלביס, אז אי אפשר שלא להזכיר את המתחרה הבריטי שלו, קליף ריצ'ארד, שהיה בשנות ה-60 מחויב לכנסייה הבפטיסטית.

מסע הדת המסתורי של הביטלס

"הנצרות תחלוף, היא תעלם ותתכווץ. אנחנו יותר פופולריים עכשיו מישו. אני לא יודע מה יחלוף קודם, רוקנרול או הנצרות. ישו היה בסדר, אבל שליחיו היו סתומים ופשוטים", צוטט ג'ון לנון בראיון עיתונאי למורין קליב משנת 66', מה שגרם לשריפת תקליטי הביטלס על-ידי פונדמנטליסטים אמריקנים. אלא שדווקא הביטלס, מי שמשכו אחריהם דרך הטלוויזיה מיליוני בני נוער כמו היו אלוהים בעצמם, היו מראשוני האייקונים של הסיקטיז שחיפשו קול של אלוהים אחר. באמצע העשור הם מצאו אותו בדת הפסיכדלית מייסודם של טימוטי לירי וריצ'ארד האלפברט, שהפכו את צריכת האל.אס.די לריטואל הוליסטי, אבל החליפו אותו במהרה במהארישי מהאש יוגי - גורו הודי ערמומי. פטי בויד, אשתו היפה של גו'רג' הריסון, היתה הראשונה שנרשמה לכת של הגורו, לאחר שהיא ובעלה בילו ארבעה חודשים בהודו (ממש לפני ההקלטות של סארג'נט פפר) בלימוד הסיטאר אצל ראבי שנקאר. במהרה הם משכו את החברים האחרים איתם, שקפצו יחד עם מיק ג'אגר ומריאן פייתפול לסוף שבוע של מדיטציות טרנסדנטליות בבנגור (אמרגנם בריאן אפשטיין התאבד בביתו באותו סוף שבוע). ג'אגר היה הראשון שטען כי המהארישי הוא מתחזה, אבל הביטלס לא השתכנעו ונסעו יחד עם דונובן ומייק לאב מהביץ' בויז למחנה חורף ברישיקש שבהודו. בסופו של דבר המהארישי לא היה כל כך מרשים (הוא ניסה להתעסק עם אחותה של מיה פארו), וארבעת המופלאים חזרו להתמסטל באושר ובעושר.

אלא שזה לא נגמר: הריסון המשיך בחדירה אל הבודיהיזם, שהתבטאה באלבומי הסולו הראשונים שלו, שזכו לכותרים ספיריטואליים כמו "כל הדברים הם בני חלוף" (כולל הסינגל "My Sweet Lord") ו"חיים בעולם החומרני". הדיבוק שלו לדת היה כה חזק, עד שהקהל ברח ממנו, אבל הריסון לא נטש את הארי קרישנות למיניהם, וכשמת ממחלת הסרטן גופתו נשרפה בהודו ואפרה פוזר בנהר.

הויברציות הדתיות של הביץ' בויז

גם לביץ' בויז היה רומן מתמשך עם גורואים. למרות האפיל הקליפורני ההדוניסטי שלהם, באמצע שנות ה-60 החיים שלהם היו בכאוס והם חיפשו את האור. אגב, מנהיגם, בריאן וילסון, היה הראשון שכתב להיט בו נכללה המילה אלוהים (God Only Knows") לאחר שקיבל השראה בכנסייה. בן דודו, מייק לאב היה היחצן הכי מוצלח של המהארישי, ואילו המתופף דניס וילסון, עוד חניך של אותו גורו, מצא את האלוהים שלו בדמותו של הרוצח הפסיכופט צ'רלס מנסון. ב-67', בזמן שחבריו הפכו למורים של המדיטציה הטרנסנדטלית מייסודו של המהארישי, קיבל בריאן וילסון (שניסה להתחרות בביטלס), התמוטטות עצבים שנייה והחל לנדוד בין גורואים חדשות לבקרים: החל בהמלצה של רוג'ר מגווין מהבירדס על הכת של סובוד (Subud), ששיווקה את תורתו האינודנזית של פאק סוסו, וכלה בפסיכיאטר שלו, ד"ר יוגי'ן לאנדיס, שגנב ממנו כספים באדיקות עד שבני משפחתו הוציאו צו בית משפט שמינה אותם לאפוטרופוסים שלו.

בין יהדות לנצרות: בוב דילן נישא ברוח

אחד הסיפורים הכי משעשעים בקשר שבין רוק ודת הוא זה של בוב דילן. אחרי ניסיון התיישבות ציוני בקיבוץ, שלא יצא לפועל, העביר רוברט צימרמן היהודי את אמצע הסבנטיז בגירושין מאשתו שרה. שנתיים מאוחר יותר גילה את עצמו מחדש כנוצרי באלבום "רכבת איטית מגיעה", והקליט מספר אלבומי גוספל שזכו לקיטונות של בוז ומכירות דלות. אבל דילן לא אכזב את המוני ישראל ובתחילת עידן רייגן כבר הודה שוב כי הוא מזדהה יותר מכל עם היהודים. ב-83' הביא את בנו לעשות בר-מצווה בכותל ולקח את העניינים בשיא הרצינות: חבש טלית וכיפה, קרא בתנ"ך וגילה רגישויות יהודיות מופתיות. בשנים האחרונות פורסם שהוא הפך חב"דניק, שהוא לומד תורה ותלמוד אצל מורים בישיבה ומאזין למשנתו של הלובביצ'ר הרב מנחם שניאורסון ומתאכסן לעיתים בביתו של חסיד ידיד. הוא אפילו עלה לקברו של הרבי מלובביץ' לאחר שנפטר. מאידך, ב-97' הוא ניגן בפני האפיפיור בשיאו של טקס דתי נוצרי בן שבוע בבולוניה. הוא טרם אמר את המילה האחרונה.

פיט טאונסנד מחפש את האור

פיט טאונסנד מלהקת "המי", גדול אינטלקטואלי הרוק של דורו, גילה ב-67' את המסיטיקן מייהר באבא והפך לחניכו. טאונסנד, שהקדיש זמן רב כדי להפוך את הכוח של הרוק לסוג של כלי נשק דרכו יפיץ את המסר של הבאבא, כתב את אופרת הרוק "טומי", בה שתל את הפילוסופיה של הגורו, כשהוא מבכה את הצביעות וחוסר המשמעות הרוחנית שבעולם המערבי. הבאבא, כשלעצמו, שהפיץ כמו כל גורו אחר את המסר "Don’t worry, Be happy", נפטר ממחלה ב-69' והיה בן 40 במותו. טאונסנד נסע להודו כדי להשתטח על קברו ולפזר קצת פרחים.

המדרגות של לד זפלין לגן עדן

החיים היטיבו עם הגיטריסט-מפיק-מלחין של לד זפלין. זמן קצר לאחר שסיים לימודי בית הספר, הוא הפך לנגן אולפן מבוקש ואחר כך למנהיג הלהקה הגדולה בעולם, אבל זה לא הספיק לו, והוא החל להתעניין בכישוף. הוא נמשך לאליסטר קרולי, הגורו של כת השטן הבריטית הידועה לשמצה. "אני חושב שהוא הכי רלוונטי היום", אמר פייג' ב-70'. "אנחנו ממשיכים לחפש את האמת". הוא החל לאסוף חפצים שונים, ספרים, ניירות, כובעים, ואפילו את הגרביים בהם נהג קרולי לערוך טקסי שטן, ואז הגשים את חלומו הגדול ביותר ורכש את ביתו של קרולי, שהיה ממוקם על חוף ימה של לוך נס. באופן מוזר, רבים מהמקרובים לזפלינים מתו בנסיבות מסתוריות, ביניהם קאראק, בנו בן ה-5 של רוברט פלאנט, ריצ'ארד קול (מההנהלה), קית' רילף מה"ייארד בירדס", פיליפ היית' (הצלם של פייג') והמתופף ג'ון בונהם. רבים טענו כי מעורבים בכך מעשי כישוף.

קט סטיבנס בא אל ההר

ב-67' היה קט סטיבנס כוכב פופ עולה בבריטניה, יפה מראה ומוקף מעריצות. הוא נחשב ליורש פוטנציאלי לתום ג'ונס. אלא שהתהילה של עולם השוביז לא סיפקה אותו. הוא גילה את הבודהיזם, גידל שיער, החל לכתוב שירי פולק-רוק והמשיך להצליח איתם. עדיין, חוסר השקט הנפשי גבר וסטיבנס התאסלם, שינה את שמו ליוסוף איסלם והפסיק להקליט. באמת עולם פראי, גם אם מאחורי הכפייה, סטיבנס נשאר בחור נחמד מאוד.

עד ג'הווה בשם פרינס

הוא אולי גאון, אבל טרם החליט איך לקרוא לעצמו. נולד כרוג'רס נלסון, כינה את עצמו פרינס, ואז בנה לעצמו אלטר-אגואים נוספים: ויקטור, אלכסנדר נוורמיינד, כריסטופר, טרייסי וספוקי. אלבום אחד שלו אפילו זכה לשם "פרינס 1958-1993". עכשיו הוא בקטע עמוק של עדי ג'הווה, משווק את המילה קסנופוביה ומזמין אחת לשנה את מועדון המעריצים לשבוע הופעות מדהימות בביתו, כולל מסיבת פיג'מות.

הנזירה שינייד

היא אומנם קרעה ב- 92' את תמונת האפיפיור, אבל שנתיים מאוחר יותר הצהירה כי הוסמכה לכמורה על-ידי הבישוף מייקל קוקס, מנהיג הכנסיה הלטינית "טרדנייט". שם הכמורה של שינייד הוא מאד'ר ברנדט מארי, והיא אפילו ניהלה כמה טקסי מיסות. בעייתית זו לא מילה, והשבוע היא חוזרת עם אלבום חדש של מוזיקה אירית שורשית.

ליאונרד כהן

מכל האמנים האמריקניים היהודיים, ליאונרד כהן, בן למשפחת סוחרים יהודית עשירה, ניחן בזיקה הגדולה ביותר לדת. סבו היה הרב הקהילתי של טורונטו וכהן גדל על תפילות בית הכנסת, שאת השפעתן ניתן לגלות בשיריו. אולם שומו שמיים! מי היה מאמין שדווקא ליאונרד, שפעם אפילו פינה מזמנו כדי לנגן חיילי צה"ל, יבלה את השנים האחרונות במנזר בודהיסטי.

אלוהים מחפש אלוהים

ב-68' ציינו הגרפיטי של לונדון כי "קלפטון הוא אלוהים", אלא שאלוהים החל לחפש את האל שלו, שעה כשבאחת מההופעות של "אמונה עיוורת", נכנסו שני מיסיונרים לחדר ההלבשה שלו וביקשו ממנו להתפלל. המיסיונרים המוזרים סיפרו לו כי הוא ניחן באמונה, הוא רק צריך למצוא אותה. אז הוא מצא שתיים: הראשונה - הירואין. השנייה - פטי, אשתו של חברו הטוב, ג'ורג' הריסון. הוא סיפר בסבנטיז כי הוא רואה את אלוהים יותר מכל אחד אחר, והוא אפילו כתב שיר דתי מופלא : "Presence Of The Lord", שלאחריו הוא כבר לא עושה מוזיקה באותה רמה.

והנה עוד כמה שמות: הגירטיסטים ג'ון מקלפלין וקרלוס סנטנה היו מחייבים בשנות השבעים לגורו הפרטי שלהם, סרי צ'ימוני; רוני ליין, הבסיסט של הפנים הקטנות המופלאה, ניסה לקבל השראה אצל הבאבא של טאונסנד; רוג'ר מגווין מהבירדס היה בכל צומת דתית אפשרית; גרהאם בונד, אחד מנגני האורגן הכי טובים של בריטניה, עבר מאותה כת השטן של קרולי לנאציזם ובחזרה; רי'צארד ולינדה תומפסון, צמד הפולק-רוק הפנטסטי, מצאו במוחמד את נביאם; ואהוד בנאי שלנו, כך מספרים, מבלה יותר ויותר עם ספרי תורה.