בסלון של גוגו עם יובל מנדלסון

לפני כמה ימים ישבתי בבית של חבר וצפינו בחדשות, אחרי אחת הידיעות אמרתי לו: "העולם מסריח, מניו יורק ועד רפיח". "אמרו את זה לפנייך", הוא אמר לי, "שייגעצ".

בדקתי, צודק. מייד יצאתי למצוא את יובל מנדלסון, סולן "שייגעצ", האיש שכתב את המילים הכמו נבואיות האלה. מצאתי אותו עובד אלבום שני, בשלב הסקיצות. הוא וחברי ההרכב מעבירים את הזמן, כשהם חורשים את הארץ בהופעות ומשחקים פינג פונג בין לבין.

שלום שייגעצון, בין כל ההקלטות וההופעות, החזרות והבחורות, יוצא לך לשחק לפעמים?

"ברור. כבר אמרתי לך לא פעם שאין באמת דבר כזה רוקר, מעבירים את הזמן. אני במונופול. אני בעניין, זה עניין חדש אצלי. ביום כיפור האחרון אח שלי הוציא את המשחק הזה מהארון, אתה יודע... צריך להעביר את הזמן. מצאנו את עצמנו כל המשפחה משחקים את זה. עכשיו כבר הדבקתי את כל החברים שלי, אנחנו יושבים בלילות ומשחקים מונופול. גם פינג פונג אני מאוד אוהב לשחק עם החבר'ה”.

קצת מוזר לדמיין אותך, אני רגיל לראות אותך על הבמה, עם עשן ותאורה. מונופול?

"כן. העשן והתאורה זה הכל בולשיט, זה סתם. בחיים משחקים מונופול”.

מה המשחק האהוב עלייך בכל הזמנים?

"הייתה תקופה ארוכה ששיחקתי עם בובות WWF, מכיר את זה?"

כן, מי הייתה הדמות שלך?

"ה-UNDERTAKER".

הוא היה מהטובים או מהרעים?

"הוא היה טוב, אבל הוא קברן, זה שילוב. טוב אבל אפל. היה לו קטע, הוא היה תופס את היריב שלו, יורד עם הברכיים לזירה ודופק את הראש של היריב שלו, זה היה גדול. הוא גם לא נתן ראיונות לתקשורת, לא עניין אותו או שזה היה חלק מהעניין. הוא היה נכנס, מנצח וזהו”.

אז אתה שיחקת בבובות שלו?

"היו לי איזה 1,000 בובות, כל פעם שההורים שלי טסו לחו"ל הם הביאו לי בובות”.

על איזה גיל מדובר?

"12, 13"

מה חשבו הילדים בבי"ס על שייגעצ שמשחק בבובות?

"זה עשה אותי נורא מקובל. כולם באו אליי לשחק.היה לי את כל המרצ'נדייז. הייתה לי זירה בחדר, אתה קולט?".

מה המשחק שאתה הכי שונא?

"אני שונא לשחק כדורגל, מסוגל לראות, אבל לא לשחק”.

למה?

"קודם כל, כי אני לא כל כך יודע לשחק. מה שאומר שתמיד הייתי שוער ותמיד הייתי יוצא עם נקע ביד. אני בא להדוף אבל לא יודע איך - חוטף מכה - זה לא שווה את זה. אני גם לא אוהב לשחק כדורסל, אני לא מהגבוהים. אני אוהב את ענפי הספורט של אלו שלא עושים ספורט: פינג פונג, בדמינגטון, דברים כאלה”.

יש משחק באחד השירים שלך?

"יותר בהרגשה של 'לשחק מחבואים עם בחורות', יש את 'סנטר', שיר חדש שלנו, אני שר שם: 'אני שיחקתי יותר מדי תופסת עם עצמי את לא תופסת מי אני'".

באחד השירים אתה שר על בחורה שרוצה להיות מנחה בערוץ הילדים, אומרים שזמרים כדי להתפרנס הולכים לטלוויזיה. לאן אתה היית הולך?

"קודם כל לא הגעתי למצב שאני צריך להתפרנס, אני עוד לא משלם שכר דירה. אבל נכון, ככה אומרים. לא יודע, לא מעניין אותי להיות בשום מקום בטלוויזיה. אולי בפרינדס והחבר'ה הטובים? לא, לא, אני יודע - דיבובים. לא לפרסומות, לסדרות. ירמי קפלן נגיד עושה את דנוור מ'דנוור והדינוזאור האחרון', אני חושב. גם דן תורן עושה הרבה דברים כאלה, זה שטותניקי ועוזר להתפרנס ליד המוזיקה. אם כבר טלוויזיה, אז דיבובים”.