הצד האפל של מרוקו

לאמריקאים היו את אטיקה, סינג סינג ואלקטרז, לצרפתים את אי השדים והבסטיליה, לבריטים את רדינג והטאואר אוף לונדון ולמרוקאים את טזממארט. לא לחינם השם האחרון אינו מעורר ברובנו רעד של הכרות. מי שבנו אותו התאמצו רבות כדי לדאוג לכך. עכשיו, עם תרגומו של "העדרו המסנוור של האור" לעברית, אפשר להוסיף אותו לרשימה הקצרה והלא מכובדת של בתי כלא שהפכו מזמן למושג. הסופר ממוצא מרוקאי, טאהר בן ג'לון ("הגזענות כפי שהסברתי לבתי", "בן החולות"), ראיין את אחד מניצולי טזממארט וביסס את ספרו על חוויותיו מ-18 שנות הכליאה שלו.

גיבור הספר הגיע לטזממארט לאחר שהשתתף בנסיון ההתנקשות הכושל בחסן השני, מלך מרוקו. יום אחד בלבד לאחר שקיבל את דרגות הקצונה שלו הוא הובל מזירת הטבח המדממת של הארמון הנשיאותי ונכלא בכלא "רגיל" למשך שנתיים, ואז, יחד עם 58 קצינים וחיילים, הועבר לטזממארט ונבלע באפלה.

תשכחו מה שאתם יודעים על הסוהרים הסדיסטים של אלקטרז, על התנינים של אי השדים ועל הבלדה של כלא רדינג. טזממארט לא היה "אוז", והעינוי העיקרי שעברו הכלואים בו נבע מתנאי כליאתם: בתאים זעירים, בגובה מטר וחצי, בחשכה מוחלטת. האור היחיד בקצה המנהרה זרח עליהם כשמת אחד מהם, וחבריו הורשו לצאת מתחת לאדמה לדקות ספורות להשתתף בטקס הלוויה.

המספר פורש בגוף ראשון את מאמציו ההרואיים של הגיבור לשרוד באפלה, הן זו של הכלא והן זו של הלב, כשהשנים מפשיטות אותו מהשנאה, מהתקווה ומהזיכרון, שכולם פתחו את הדלת אל המוות ליותר ממחצית מהכלואים. מי ששנא - מת, ומי שקיווה - הלך במהירות בעקבותיו. מי שהיה לו תפקיד מוגדר, כמו האסיר ששימש כשעון הדובר של טזממארט, או המספר עצמו, שהפך לשחרזאדה של הכלא, כשהוא משחזר עבור חבריו סרטים ישנים ומצטט שורות מקאמי ומבלזק, שרד.

לאחר יותר מעשור בכלא, החלו להסתנן אל העולם החיצון שמועות על קיומו, וב-91', בעקבות לחצים בינלאומיים, שוחררו ממנו מי שנשארו בחיים. 28 מתוך 58. הכלא התת קרקעי עצמו, על תאיו הזעירים, העקרבים וזכרם של מי שנמקו בו במשך 18 שנה, נמחק, והמדבר כיסה על שרידיו.

לצרפתים יש מלה מיוחדת לצינוקים מסוגו של טזממארט. הם נקראים אובלייט, משכחה. המקום שבו שמים את מי שמעוניינים לשכוח מקיומו, למחוק את הווייתו. בן ג'לון מזכיר לנו שלעתים יש להישיר מבט אל לב האפלה כדי לראות את האור.

"העדרו המסנוור של האור", טאהר בן ג'לון. הוצאת עם עובד, תרגום: א' עתניאל, 214 עמ'