אלחוט מקומי

ומה עם אבטחה?

כפי שרמזנו כבר, אבטחת המידע היא נושא כבד משקל גם בתקשורת האלחוטית. כדי להבטיח רמת אבטחה דומה לזו שמקובלת ברשתות קונבנציונליות, משתמשים בפרוטוקול ייעודי בשם 802.11x, שמנהל את הגישה של המשתמשים הניידים לרשת האלחוטית. הפרוטוקול הזה מופעל משרת גישה בטכנולוגיית RADIUS (מבוססת על תקן Cerberus), שמייצר סרטיפיקט דיגיטלי עבור המשתמש האלחוטי בכל פעם שהוא מתחבר. כאשר המשתמש מנסה לגשת למשאבים הארגוניים, משמש הסרטיפיקט הזה כדי לזהות אותו.

שרת RADIUS יכול לנהל רשימת הרשאות דינמית של אלפי משתמשים, ולשרת עשרות משתמשים בו-זמנית בצורה שקופה. מיקרוסופט תומכת כבר בטכנולוגיה בWindows XP-, ומציעה שרת RADIUS ייעודי.

3COM שמנסה לתקוף גם שווקים נמוכים יותר - כמו ארגונים קטנים שעבורם ההוצאה על הקמת שרת RADIUS עלולה להיות כבדה מדי - מציעה פתרון פשוט וזול יותר בשם DSL (Dynamic Security Link), המיושם כבר בכל מוצרי האלחוט שלה. DSL מזהה את המשתמש האלחוטי באמצעות שם וסיסמא, ומעניק לו מפתח ייחודי בכל התחברות. הוא משתמש בהצפנת 128 ביט כדי להגן על התעבורה ועל המפתחות, ובסופו של דבר מאפשר לו גישה מאובטחת לאותם משאבים.

הכלים הללו, יש לומר, מצטרפים לכלי אבטחה קונבנציונליים כמו תוכנות Firewall (שמסוגלות להגן על השרת ועל הלקוח הנייד בנפרד, אבל מתקשות להגן על המידע שנמצא בדרך ביניהם) ומנגנוני VPN, שמסוגלים להגן על התעבורה, אבל לא יודעים לזהות את המשתמש שיוצר אותה.

המעבר לאלחוט

היעד של 3COM, בדומה ליצרנים אחרים של מוצרי תקשורת, הוא לאפשר הקמה פשוטה וזולה של רשתות אלחוטיות מקומיות, כמו גם הגירה קלה של ארגונים מרשתות קיימות לרשתות כאלו. סל המוצרים שלה כולל, לכן, כרטיסי רשת תומכי Wi-Fi וBluetooth, תחנות בסיס שתומכות בהן, נתבים שתומכים בWLAN ובLAN מחווט, ומבחר גדול של מוצרים משלימים.

אחת ההכרזות המעניינות של החברה לאחרונה, הייתה על Wireless Building To Building Bridge, מוצר שמחירו פחות מ$1000, שמאפשר קישור בין רשתות אלחוטיות מקומיות, בטווחים שבין 100 מטר ל20 ק"מ, תוך שמירה על קצב העברת נתונים של 11Mbps לאורך כל הדרך. הפתרון הזה ודומים לו, יאפשרו לבנות רשתות אלחוטיות מבוזרות, בקמפוסים אקדמיים, בין סניפים של חברות גדולות, בין בסיסי צבא וכן הלאה.

בדוגמאות כאלה ואחרות, מסתבר גם שהוויתור על הכבילה מאפשר בסופו של דבר חיסכון שהופך את כל הפרוייקט לכלכלי מאד. עלויות הכניסה לתחום יורדות במהירות. במחירים של $500-750 אפשר כבר לרכוש מוצרי Access Point שמסוגלים לשרת מאות משתמשים. 3COM מציעה גם מוצר בסיסי יותר, Access Point 2000, שעולה $200 ומסוגל לשרת עד 128 משתמשים אלחוטיים.

התחזיות לשוק הרשתות האלחוטיות, מדברות על גידול של 50-70% לשנה בהיקף השוק, בארבע השנים הקרובות. בשנת 2006 יהיו בארה"ב קרוב ל30 אלף נקודות WLAN, וההכנסות בתחום הזה יתקרבו ל900 מיליון דולר. באירופה, שקצב הגידול בה צפוי להיות מהיר יותר, יהיו אז כ90 אלף נקודות אלחוט, וההכנסות יגיעו לכשלושה מיליארד יורו.

מדובר כמובן בסכומים זניחים בהשוואה לשוק הסלולר למשל, ובתקופה האמורה תהיה גם כניסה הדרגתית של רשתות אלחוט מהירות בטכנולוגיות כמו UMTS וCDMA 2000. אבל למרות היתרונות הברורים של התקשורת הסלולרית המהירה בכיסוי רחב, ברור שהיא לא תהיה מהירה כמו WLAN. מלבד זאת, אי אפשר להשוות את קצב היישום של טכנולוגיות הסלולר רחב-הפס לטכנולוגיות WLAN, שיישומים שלהם כבר מתחילים להופיע ברחבי העולם - אפילו בישראל.

אנחנו מצטרפים לתחום הזה בתקופה מעניינת. מצד אחד, לא ממש תקופה אידיאלית ליזמות ולהוצאות גדולות. מצד שני, יש כבר בישראל פרוייקט ניסיוני אחד, של בזק, להקמת נקודות גישה אלחוטיות לאינטרנט בקמפוסים ובמרכזי בילוי. בקרוב תצטרף לבזק גם סלקום, חברה שפוזלת כבר זמן מה גם בכיוון של תשתיות אלחוט ארציות רחבות פס (כחלק ממגמה עולמית שבהן חברות הסלולר מנסות להיכנס לשני התחומים - WLAN וגם WWAN).

החלק הפחות המשעשע בכל העניין, הוא שנכון לשעת כתיבת שורות אלה תחום התדרים של 2.4GHz אסור בכלל לשימוש בישראל. הוא נמצא בשימוש כוחות הביטחון, ולמרות שככל הנראה יש מקום לכולם, מדינת ישראל טרם התירה את השימוש במוצרי Wi-FiוBluetooth (מוצרי Wi-Fi המעטים שנמכרים בארץ, משתמשים בתחום תדרים קרוב כתחליף. האנשים שהביאו מוצרים כאלו מחו"ל ומשתמשים בהם בארץ, בעצם עוברים על החוק, אז שלא יתפלאו אם ידפקו להם בדלת ביום בהיר אחד).

המצב הזה ישתנה במהלך החודשיים הקרובים, בעקבות החלטה של משרד התקשורת, שמבצע עכשיו את הבדיקות הנחוצות. ואז, ייתכן מאד שישראל - מדינה שאוהבת תקשורת על כל מובניה וצורותיה - תתחיל להפוך אלחוטית הרבה יותר מהר מכפי שאנחנו מצפים.