הצביעו סאב

"בואו נמשיך, החיים לפנינו / כי מחר יום חדש / החלום לא נגמר יש עוד תקווה / אז הושיטו יד לאהבה", מתנגן ג'ינגל הבחירות של סאבלימינל והצל. הקמפיין, שבימים אלה צובר תאוצה, יצא לדרכו לפני כחודשיים, עם יציאת אלבומם השני, "האור והצל", שכבר נוגע בזהב. 800 איש בחמישי בלילה בבארבי, פול האוס, ילדי אמ.טי.וי מקדימה, חיילים, 20-פלוס ומעלה מאחורה, באחד ממפגני הכוח המרהיבים שנראו כאן לאחרונה, לא יכולים לטעות.

נאום הבחירות המשכנע נפתח ב-23:00 בדיוק. אחרי קטע פתיחה קצר בליווי גיטרה אקוסטית שתיאר את המצב הקשה במדינה, עולים סאבלימינאל והצל לקתדרה ומתחילים להרביץ תורה בקהל המשולהב שחיכה להם בקוצר רוח. האג'נדה שלהם ברורה, הקו האידיאולוגי מובנה, והדרך שלהם להעביר את המסר מעוררת כבוד. סאב והצל, שותפים ואחים לכל אורך הדרך, מציגים את דעותיהם על היומיום הישראלי הלא סימפטי, הגרסה שלהם לכאן ולעכשיו, למציאות מול החלום, לציון 2002 כפי שהם רואים אותה, ומצטטים בכשרון ממבחר הרפרטואר הישראלי. הישראלים אצלם עדיין עצבניים כי המצב קשה, והמדינה שלהם עדיין מתנדנדת כמו סיגריה בפה של ערפאת. אפשר לא להסכים איתם, אבל אי אפשר להתעלם מהכנות, מהישירות ומהיכולת המיוחדת שלהם לתרגם את המחשבות והרגשות לשפת היפ-הופ ישראלית ונגישה.

מהוקצעים יותר, נגישים יותר

סאבלימינל והצל עלו מדרגה, התמקצעו, השתפרו מהתקליט הראשון, והפכו יותר קומוניקטיביים. משך שעה ורבע הם מגישים חוויית היפ-הופ כחול-לבן שלמה, מאובזרת בתבונה, עם הסטייל הנכון, בזמן הנכון ובמקום הנכון, החל ממוזיקת הרקע שלפני המופע ועד להחלקות ההיי-פייב האחרונות. עם ראפינג איכותי ומדויק, סאב עם השירה, הצל עם החספוס של האנדרגראונד, שתופס שמונה ערוצים על הקונסולה; עם תנועות הידיים והגוף המתבקשות, והתזוזה המהוקצעת על הבמה; עם צלע שלישית בדמות די.ג'יי עם ריספקט, שמנגן פלייבק נעים בסאונד גטו משובח, כבד וחובק, לא מעמיס יותר מדי על האוזניים, בביט מיד-טמפו כמעט קבוע, ובאסים גדולים לפי הספר; עם זמרות ליווי, גלית דהאן ואלונה טל, שעושות עבודה מצוינת וצובעות את השחור-לבן בכחול ואדום, עם שרשרת אורחים חגיגית שמרכיבה קואליציה מגוונת; עם ציור קומיקס ענק של שניהם תלוי מאחור, מגן-דוד גדול שמקשט מלמעלה את שפת הבמה, תלבושות מאד-מן צבעוניות, כובעים תואמים, שרשראות עם מגני-דוד, ותאורה יעילה שמוסיפה לאווירה.

הליין-אפ כולל את מיטב שירי התקליט השני ואת להיטי הראשון, בשילוב זמרי רקע ואורחים מתחלפים. הם פותחים ב"הפרד ומשול" הפוליטי ו"יותר מחבר" שיוצא להם מהלב, ועוברים ל"הפינאלי" המסיבתי, שיחד עם אורי שוחט מ"הרביעיה הפותחת", והקהל, שמוחא איתם כפיים גבוה באוויר לפי הקצב, הופך לחגיגה. אחר כך הם מקדישים את "תני לי" למבקר המוזיקה ניסן שור ומחלקים סוכריות לקהל, שמריע, מתלהב, אוהב, דוחף אותם קדימה, חי איתם את ההופעה, מזרים להם אנרגיות ומקבל בחזרה. הם שרים את המילים, זזים לפי הקצב, מושיטים את הידיים, מעריצים ומחבקים. מזגזגים הלוך ושוב בין הקטעים הפוליטיים לשירים ה"רגילים", שומרים סאב והצל על המינונים הנכונים.

אחרי "זזים עם הבאס" ולפני "תקווה", מגיע "אני יכול", שנפתח עם דרבוקה וכפיים. סאב צועק "יאללה, כחול-לבן", ומעלה לבמה את רון שובל, שמצטרף בפזמונים ודופק מאהוולים ברקע, ברגע יפה של קרוס-אובר. הם ממשיכים עם "לא תצליחו לעצור אותי", תמצית הפטריוטיזם הישראלי הצרוף, ומארחים ב"בלאדי" את ליאור אלמליח, סולן התזמורת האנדלוסית. ב"תל אביב העיר" הם שרים על סמים, זיונים ואלכוהול, ומסיימים עם מומי לוי ו"אין לי ארץ אחרת" הבלתי נמנעים בתוך "אני חי מיום ליום".

סווטשירט, קפוצ'ון ומגן דוד

להדרנים עולים סאבלימינל והצל בתלבושות סווטשירט שחורות עם קפוצ'ון ומבצעים את "ילד רחוב" החברתי, ואת שיר הנושא "האור והצל", שכולל, איך לא, את "ולפעמים החגיגה נגמרת". "אני חי עכשיו את החלום שלי", שר סאבלימינל לקהל ברגעי הסיום, "תראו איך נראה היפ-הופ ישראלי כחול-לבן, תראו איזה יופי, מגן-דוד על הצוואר". אחרי שנים באולפן של צ'ולו, עבודה מפרכת במועדוני סצינת האנדרגראונד של ההיפ-הופ וחריש עמוק בתקופת התקליט הראשון, מגיע לסאב ולצל לקצור את הפירות. ציון 2002 שלהם היא מדינה מסוכנת של קרבות רחוב. טלפון אחד מחברת התקליטים לוועדת הבחירות המרכזית עשוי לשנות כאן את התמונה מקצה לקצה. במצב עניינים שכזה עדיף לכם להשתייך לכנופיה שלהם, לצד של המנצחים. הצביעו סאב.