אני צריך (את השטויות האלה)

בטור "זהירות, בועה לפניך" הביא טל איתן את מכשירי הטלפון הסלולאריים החדישים והמשופרים, כדוגמא למוצר שאין בו צורך. בניגוד לאיתן, שלא ממש מבין למה מישהו צריך מצלמת סטילס בסלולארי שלו - אני חושב לגמרי אחרת.

תחשבו על זה. אתם קמים בבוקר כשהשעון המעורר מנגן את היצירה הקלאסית האהובה עליכם. מים רותחים כבר ממתינים לכם, בקומקום שתכנתתם בערב הקודם. מסך המחשב מראה את תקציר כותרות הבוקר מאתרי החדשות המועדפים עליכם, והמכונית הספיקה להתחמם כמה דקות בחניה. בדרך (שמוכתבת לכם ע"י מערכת לווינים משוכללת - בכף ידכם) אתם מתעדכנים במצב חשבון הבנק שלכם והמניות שלכם בבורסה, למדים מהו מזג האויר, ומצב רוחו של הבוס. כן... פנטזיה אמיתית.

אבל אולי אני באמת לא דוגמא. כנראה שבגלגול הקודם חייתי בתקופת הביניים החשוכה (ללא מקרר, מכונת ייבוש כלים ופלאפון נייד) ולכן אני מתרגש כל פעם כשיוצא חידוש טכנולוגי זה או אחר.

בגיל 4 קיבלתי מסבתי מתנה - פטיפון. היה זה אותו מכשיר עם מוט גבוה שאיפשר נגינת כמה תקליטים אחד אחרי השני (מדהים שכבר אז חשבו על כך). חקרתי את הפלא הזה בקפידה, והתאהבתי.

מאז תמיד הייתי צמוד לאיזה "גאדג'ט" זה או אחר. הייתי מפרק מכשירי רדיו בשקיקה (חלק קטן מהם הצלחתי אפילו לחבר בחזרה) ותמיד הייתם מוצאים אותי צמוד לטרנזיסטור או למכשיר אלקטרוני אחר.

הייתי בין הראשונים שקנו טלפון סלולארי (במתכונת לבנת החבלה הענקית עם האנטנה הבלתי מתפשרת), הייתי הראשון בתור של סלקום כשהם פתחו את הסניף הראשון שלהם, וכשאורנג' נחתו כאן, עשיתי את דרכי אליהם אחרי חודשיים של התנגדות שבסוף, כמובן, נעלמה. נכון להיום יש לי טלפון בכל החברות, רובם מעלים אבק.

עם הזמן (ובגלל בעיות תקציב) הפסקתי לקנות כל שטות אלקטרונית חדשה אבל, המשכתי להתעדכן ולרכוש רק את המוצרים ההכרחיים.

בדרך הספקתי לקנות פאלם (ולהפטר ממנו), לפתוח (ולסגור) כמה וכמה קווי סלולארים, ולהגיע למסקנה שהמכשיר היחיד שצריך לרכז את כל הפונקציות הוא הטלפון הסלולארי.

סלולארי שיש בו הכל

הטלפון הנייד הוא המכשיר היחיד אותו אנו לוקחים לכל מקום. לעבודה, לחופשה, לסרט, למאהבת.. תחשבו שבמקום לקחת טלפון, פאלם, מצלמה, יומן רגיל, מחשב נישא, טייפ מנהלים ומזכירה צמודה, יכלתם לקחת מכשיר קטן, שיחליק באלגנטיות אל הכיס הקטנטן בצד ימין של הג'ינס. חלום, לא?

לאחרונה רכשתי שני מכשירים שמספקים לי את כל הפונציות הנ"ל (חוץ מהמזכירה האנושית, לצערי) – מכשיר SK של פלאפון, ונוקיה 7650 של רשת סלקום. שניהם הפכו את החיים שלי להרבה יותר נוחים, שלא לאמר – מהנים.

ה-SK של פלאפון (SK-1400' הדגם הישן והטוב ביותר) הוא הנוח ביותר לשיחות, ניהול מספרי טלפון, דיבורית ניידת (המצאה גאונית) והוא נכנס בקלילות יתרה לכיס הקידמי.

בדמי אני צלם חובב, אבל למי יש כוח להסחב עם מצלמה צמודה לכל מקום? הסלולארי של נוקיה נתן לי את האופציה לצלם את כל מה שקורה סביבי, ולהעביר את החוויות לידידי דרך האימייל או ישירות למכשיר הטלפון (באמצעות שירות MMS). החוויה הזו שוות ערך להתרגשות שהיתה לי באותו יום אביבי כשהפתעתי את סבתי בת ה-84 (שתחייה) כשציצלתי אליה מחדר המדרגות ובאותו זמן דפקתי בדלתה. לא היה גבול לתדהמתה ("איך זה יכול להיות? אתה היית רק עכשיו בטלפון...).

לדעתי, כל הנושא של שליחת הודעות במקום שיחה הוא גאוני. במקום להתברבר שעה עם לקוח או חבר שלא ממש בא לכם לשרוף עליו זמן, אתם שולחים הודעה קצרה ותמציתית ונפטרים מכל מטלת הנימוסים המיותרת. אגב, זה גם יותר זול בעשרות שקלים לחודש – תעשו את החשבון לבד.

האפשרות לשלוח תמונה עושה את החיים למעניינים ויצירתיים יותר. היכולת להשתמש בהומור, להיות רומנטים, להפתיע (אפשר בקלילות להעתיק כל תמונה מהאינטרנט ולשלוח אותה מיידית) גדולה בהרבה.

כך אני מפתיע את ידידי בברכת בוקר טוב עם תצלום ארוחת הבוקר שעל שולחני, מזמין ידיד לסרט ע"י צילום הפוסטר של מודעת פרסומת של הסרט, או שולח תמונה מהרחוב ומבקש שינחש היכן אני נמצא (2 מטרים ממנו, כמובן).

וגם אם אתם רציניים ומעונבים, תחשבו על זה. מדובר בריכוז של כל פונקציות הניהול במכשיר אחד - יומן גרפי מעולה, מצלמה, שליחת איי מייל עם תמונה, גלישה באינטרנט וקשר עם תוכנות המשרד מה שמאפשר למשתמש את החופש המלא לנוע, לצאת מהמשרד, לעבוד מהדרך ומהבית ולהיות מחובר לעסק כל הזמן.

וחופש, היא הרי מילת המפתח. אולי אם המקרר שלנו יגיד לנו מתי הקוטג' מתחיל להחמיץ, זה קצת מוגזם, אבל אם הייתי יכול להפעיל דרך הפלאפון את המזגן בבית 10 דקות לפני שאני מגיע, או לברר את יתרת החשבון בהקשה פשוטה על מקלדת הפלאפון לפני שאני זורק 10,000 ש"ח על מזגן מרכזי משוכלל, היו חיי נוחים וחופשיים בהרבה.

חופש מתלות באביזרי המשרד הגדולים, חופש לנהל את חיי בזמני החופשי, חופש להנות מכל המשחקים שהטכנולוגיה מאפשרת.

כי בסך הכל, נכון שאנחנו מנהלים כל יום את העולם. אבל, בפנים בפנים, תודו שאתם עדיין ילדים שמחפשים את הצעצוע הבא.

למה לא בעצם?

הכותב הינו מנהל התוכניות של רדיו ללא הפסקה 103FM.