בשביל כבוד צריך לעבוד

בקרוב יוסר הלוט מעל המודל של מוזיאון הסובלנות המתכונן לקום במתחם כיכר החתולות וחניון גן העצמאות במרכז ירושלים. קומפלקס הבנייה, פרי עיצובו של פרנק גרי, אחד האדריכלים החשובים והידועים בעולם, יכלול נוסף למוזיאון הסובלנות גם מרכז כנסים בינלאומי, ספרייה, אולמות תצוגה, מרכז חינוכי, אולם קולנוע ובית קפה. עלות הקמת הפרויקט הראוותני נאמדת ב- 150 מיליון דולר, אשר יגוייסו מתרומות על ידי מרכז שמעון ויזנטל, שלו כ- 400 אלף חברים, רובם בארצות הברית. בחודש מאי הקרוב צפוי להיפתח מרכז דומה גם בניו יורק.

מחורבן הבית ועד לשנת 2007

מוזיאון הסובלנות אינו מוזיאון במובן השיגרתי של המלה. המרכז הירושלמי יתבסס על הקונספט הרעיוני של מוזיאון הסובלנות בלוס אנג'לס, שבו המבקרים נמצאים במרכז ההתרחשות. הם חווים, הם מעורבים, דעתם נקלטת במחשבי התצוגה ומעודכנת און ליין.

הקומפלקס שיוקם בירושלים ייקרא 'המרכז לכבוד האדם' ויתמקד בקידום סובלנות בין בני אדם באשר הם (חילונים וחרדים, אשכנזים וספרדים, ערבים ויהודים, יהדות מול העולם הנוצרי וכו'). בניגוד למקור האמריקאי לא תוקם כאן תצוגה העוסקת בשואה, וזאת כדי לא ליצור תחרות עם מוסד יד ושם.

הפן הרעיוני של המוזיאון בירושלים יורכב משני חלקים: אחד מהם מכונה 'מעבדה חברתית' ויעסוק בקידום התחשבות וסובלנות בין היהודים לבין עצמם ובינם לבין בני שאר הדתות; החלק האחר יעסוק בהיסטוריה של עם ישראל עד הקמת המדינה. המבקרים יעברו במעין 'ספינת אקסודוס' מטאפורית, דרך נקודות ציון בהיסטוריה היהודית, בהן חורבן בית המקדש השני, גירוש ספרד, הרפורמציה, משפט דרייפוס, הקונגרס הציוני הראשון וכדומה. לאחר כשעה וחצי שאמורות להחיות את ההיסטוריה ולהפוך אותה למציאות, 'יעגנו' המבקרים ב'חוף המבטחים' של ירושלים שנת 2007 (מועד פתיחת המוזיאון) ויתעמתו עם המציאות והקונפליקטים האקטואליים ב'מעבדה החברתית'. חלל התצוגה יהיה בגובה 24 מטר, בתוך מבנה אבן בצורת קשת שיתחום את המרכז עם כביש גן העצמאות.

תורמים בשבע ספרות

הרב מרווין הייר יודע ש'אין להסתכל בקנקן אלא במה שיש בו', ושהתכנים הם אלה שיעצבו בסופו של דבר את המרכז, אבל כמי שחי בחברה האמריקאית הוא מודע גם לחשיבות המכרעת שיש לעטיפה ולשיווק בעידן הנוכחי, ולכן בחר באדריכל פרנק גרי לתכנון מרכז הסובלנות בעיר. "המבנים של פרנק גרי הופכים לאטרקציה תיירותית בינלאומית ומהווים מוקד משיכה בפני עצמם. המוזיאון שגרי בנה בבילבאו בספרד משך מיליוני תיירים, ושם לא מדובר בעיר ייחודית וחשובה כמו ירושלים ובמוזיאון בעל תכנים ומורכבויות כשלנו. העלויות היקרות שבהעסקתו ובהקמת המבנה משתלמות בסופו של דבר וחוסכות משאבי פרסום ושיווק ניכרים. מוזיאון הסובלנות בעיר ימשוך תשומת לב עולמית ויבטיח הגעתם של תיירים רבים עוד בטרם ייחשפו לתכנים שיציע המקום".

כדי להתרשם מהעטיפה הגענו לסטודיו של פרנק גרי ונפגשנו עם שותפו, האדריכל ג'ים גלימפ. המודל הענק שחשף בפנינו לראשונה כולל נוסף על המוזיאון הירושלמי גם כמה אלמנטים הנבדלים זה מזה במראם ובאופיים אך מחוברים ומקושרים ביניהם. גלימף מתאר את הקומפלקס כ"כלי שחמט שממבט חיצוני ומרוחק נראים נבדלים ונפרדים, אך למעשה הם צמודים אחד לשני ומחוברים בדרכים ובמעברים רבים".

אולם הקונגרסים החשוב והגדול ביותר במרכז העתידי הוא עגול ומכיל 750 מקומות ישיבה. קונסטרוקציית הבנייה המרכזית שלו היא לוחות טיטניום אפור, כשבין לוח אחד למשנהו חלונות ענק צרים וגבוהים. כיפת המבנה שקופה גם היא. אולם הרצאות קטן יותר מיועד לכינוסים ולהרצאות של כ- 250 משתתפים, אבל ימשוך את העין לא פחות בזכות הטיטניום הכחול שירכיב את המבנה. גם כאן מדובר במבנה מעוגל עם כיפה שקופה, אלא שהוא נמוך יותר ופינותיו מעוגלות.

המרכז החינוכי שיוקם בקצה הפרויקט, מול בית אגרון, יכלול כיתות לימוד וספרייה. הוא יהיה שמרני יותר בחומריו וייבנה באבן ירושלמית, אך דווקא כאן יבלוט סגנונו המוכר והייחודי של פרנק גרי, רב העקמומיות ונטול הזוויות הישרות.

כל המבנים ימוקמו בצמוד לגן העצמאות, באזור שבו נמצא כיום החניון הפתוח, ומול הגן יוקם בית קפה בעל קירוי זכוכית שיספק למבקרים בו נוף פנורמי.

מעברו השני של רחוב הלל, על גג חניון גן העצמאות המקורה (הידוע יותר בתואר 'כיכר החתולות'), יוקם אולם קולנוע בן 500 מקומות ישיבה. האולם יתחבר לשאר המבנים באמצעות גשר מקורה זכוכית בגובה של 30 מטר (למרות שנשקלת גם האפשרות לחבר בין המבנים באמצעות מנהרה).

אין חשש שהמבנה המרשים יאפיל על התכנים שיוצגו במרכז?

"הקונספט הייחודי של המוזיאון פותח במשך כעשר שנים, וכלל שימוש בטכנולוגיה מתקדמת ביותר ואמצעי הצגה רבים, אינו שיגרתי ומחייב גם משכן הולם וייחודי. רצינו לשלב את ההיסטוריה היהודית ומטען העבר עם סוגיות ובעיות עכשוויות. כך יהיה גם השילוב בין ישן לחדש בחומרי הבנייה, מאבן הירושלמית המסורתית והעתיקה לטיטניום המתכתי העכשווי והחדשני. עצם המבנה נותן ביטוי נוסף לתכנים ומותאם אליהם ברוחו".

ואין היה לעבוד מול פרנק גרי?

"הוא אחד הארכיטקטים המוכשרים והיצירתיים בעולם, ועבודה איתו היא חוויה בפני עצמה. כשפנינו אליו לראשונה כלל לא ידענו שהוא יהודי, וממש היינו בשוק כשנועד לנו ששם משפחתו המקורי הוא גולדברג. הוא סיפר לנו שסבו סיפר לו כל הזמן על ירושלים כשלימד אותו לטקס הבר-מצווה, ודרך הסיפורים הללו הוא התוודע לעיר לראשונה. כחודשיים מרגע הסכמתו לקחת לידיו את הפרויקט הוא הגיש לנו סקיצה ראשונית, שלא נעים להגיד, נראתה כמו שום דבר. מאז הכל התקדם והתוכניות שונתה אינספור פעמים. את כל הסקיצות והרישומים הסופיים פרי עטו של גרי אנחנו מכניסים לספר מיוחד שיכלול את כל הפירוט על המרכז. הספר מיועד לתורמים פוטנציאליים, שאמורים להכיר את הפרויקט על כל היבטיו, ואני מדבר על תרומות בסדר גודל של שבע ספרות".

טדי רצה, אולמרט בחר

הפנייה להקמת המוזיאון לסובלנות בארץ הגיע מראש העיר לשעבר, טדי קולק, שביקר במוזיאון לסובלנות בלוס אנג'לס והביע את רצונו להקים דבר דומה בירושלים. ההחלטה למקם את המוזיאון בלב איזור בנוי במרכז העיר לא היתה הבחירה הטבעית וגם לא האלטרנטיבה היחידה שנבחנה. במרוצת השנים נבחנו כמה אתרים ברחבי העיר, חלקם אף על ידי האדריכל פרנק גרי עצמו. בין המקומות שנבחנו היו המתחם ליד מלון הייאט בסמוך לפסל הלבן, במתחם משרד החוץ שעתיד לעבור לקריית הלאום ואזור מוזיאון הטבע. בסופו של דבר מי שהציע את מרכז העיר ומתחם גן העצמאות היה ראש העירייה הנוכחי, אהוד אולמרט. גרי התאהב ברעיון מהרגע הראשון, ורבי הייר עדיין נלהב: "זאת דרך מצויינת לבלוט ולמשוך תשומת לב וגם להשתלב בסביבה. רצינו שהמוזיאון שלנו לא יהיה מרוחק אלא חלק מחיי היומיום בעיר".

במוזיאון הסובלנות בלוס אנג'לס מבקרים מדי שנה כחצי מיליון איש, בהם מעל מאה אלף סטודנטים. כמו כן נערכות במקום תוכניות לימוד מיוחדות לשוטרים, לעורכי דין ולמקומות עבודה שונים. אולם אין ספק שקהל היעד בעל הפוטנציאל הגדול ביותר הוא תלמידי בתי הספר, ותוכניות רבות מותאמות במיוחד עבורם. כדי לקבוע את התכנים של המוזיאון הירושלמי נמצאת כבר היום מנהלת המוזיאון בלוס אנג'לס, ליבה גפט, בקשר רצוף עם מוסדות וקרנות הקשורים לחינוך בארץ. הכוונה היא למצוא ולמקד את ההקשרים המקומיים לבעיות שבהן מעוניין המוזיאון לעסוק.

"האתגר הגדול ביותר הוא למצות את היכולת שלנו לחיות יחד למרות השוני בין בני האדם. לפרויקט הזה פוטנציאל עצום ליצירת דיאלוג בין אוכלוסיות שונות, וירושלים היא המקום האידאלי לכך בשל היותה במוקד קונפליקטים בין מגזרים ואוכלוסיות השונות. המוזיאון לא יעסוק רק ביהודים, אבל הכל מתחיל בבית, והחזון שלי הוא לראות במוזיאון תלמידי ישיבות לצד תלמידי בתי ספר חילוניים וסטודנטים", אומר רבי הייר.

הקהל החרדי בארץ אינו נמנה בדרך כלל עם מבקרי המוזיאונים

"אני עצמי רב אורתודוקסי שמכיר את הרגישויות הרבות וער לדרישות המחייבות את הקהל הזה. המוזיאון שלנו בלוס אנג'לס סגור בשבתות ובחגים והמזנון כשר. קל וחומר שנקפיד על כך בירושלים מבלי שמישהו יצטרך לדרוש זאת מאיתנו או להפעיל לחצים".

האם כבר יש מנהל למוזיאון המתוכנן?

"אנחנו מקיימים את הראיון הזה שלוש שנים וחצי לפני פתיחת המוזיאון ועוד לפני שהונחה אבן הפינה. זו נקודת זמן מוקדמת לכל הדעות לבחירת מנהל, אבל ישנה כבר החלטה עקרונית שבראש המוזיאון תעמוד דמות ישראלית מקומית. אנחנו מייבאים מלוס אנג'לס את הקונספט והמתודולוגיה בלבד. זאת ההתמחות שלנו ובזה אנחנו מובילים בעולם. הרבה מוזיאונים מתייעצים איתנו, אבל אין לנו כוונה לנהל את המקום בשלט רחוק ולהביא תכנים שאינם רלוונטיים לציבור בארץ".

מסע לירושלים

לקראת טקס הצגת מודל המוזיאון יגיעו לישראל 30 נאמנים ומנהיגי מרכז שמעון ויזנטל, ביניהם יו"ר חברת 'קפיטל מזרח מערב' מלוס אנג'לס, מרב אדלסון, המשמש יו"ר פרויקט המוזיאון לסובלנות בעיר: "כשאני מציג לאנשים את התוכנית ומסביר להם על הכוונות והמטרות שלנו אני רואה בזה משהו היסטורי. זה בהחלט לא פשוט ואין פרויקט שקל לממש אותו, אבל אני גאה לקחת בו חלק. כבוד גדול בשבילי".

לא היה קל יותר לגייס כספים לפרויקט פחות ראוותני ויקר של מתכנן פחות ידוע?

"להפך, התרומה של פרנק גרי לפרויקט היא עצומה. כשאנשים שומעים שמדובר בתוכניות שלו הם מגלים עניין רב יותר והנכונות שלהם להשקיע גדלה לאין שיעור. כך שלמרות שהוא אדריכל יקר, ומדובר בעלויות גבוהות יותר מאשר אם העבודה היתה מופקדת בידי מישהו שמרני, הרי שבכל הנוגע לגיוס כספים ההשקעה הרבה יותר משתלמת".

בין האורחים שיגיעו לטקס הצגת המודל יהיה גם מנכ"ל חברת MDC דנבר, לארי מייזל. מייזל משמש יו"ר ועדת הבנייה של הפרויקט מוזיאון הסובלנות בירושלים, ובשנתיים וחצי האחרונות הוא עובד בצמוד לגרי בכל הקשור לצדדים הטכניים של תכנון קומפלקס כה מורכב. למרות הקשיים אין עד עכשיו, לדבריו, חריגה מלוח הזמנים: "נכון לעכשיו אנחנו עומדים בדיוק בלוחות הזמנים שנקבעו. הבנייה אמורה להימשך כשלוש שנים וחצי והעבודות הפנימיות יארכו שנה נוספת".

התקופה הנוכחית אינה אידאלית להתחיל בגיוס 150 מליון דולר ולהחליט על הקמת מרכז בסדר גודל כזה בעיר שמצבה הביטחוני כה מעורער.

"כולנו משקיעים בישראל, שולחים את ילדינו ללימודים בארץ ובאים בעצמנו לבקר ולתרום ככל שנדרש. יש בכך צורך וחשיבות רבה יותר דווקא עכשיו, לאור המצב הביטחוני. הקמת המוזיאון מהווה גם סימן לסולידריות שלנו ולבעיות שעלולות להפריע לנו לפתחו את הפרויקט ולקדם אותו. זה זמן קריטי לא רק לישראל אלא לעולם כולו. צריך להביא לאחדות בקרב האנשים בכל מקום, ומדינות העולם צריכות להתאחד. המוזיאון בדרכו הוא פלטפורמה טובה לכך ואנחנו מקבלים תמיכה בהקמתו מארגונים שונים בכל רחבי העולם".

*הכתב היה אורח 'מרכז שמעון ויזנטל', שייסד ומפעיל את מוזיאון הסובלנות בלוס אנג'לס.