איך לגייס ערבויות בלי להגדיל הגירעון?

לזכותם של ראשי האוצר ייאמר כי לפחות חלק מהתרגילים החשבונאים המלווים את פעילות המשרד נובע מגורמים חיצוניים. כמו למשל, אותם 2.6 מיליארד שקל מכספי הסיוע האמריקני, שהועברו לישראל רק בחודש פברואר השנה במקום בסוף השנה שעברה, ותרמו בכך לצמצום הגירעון התקציבי לשנת 2002 בכ- 0.5% מהתוצר.

גם התרגיל החשבונאי הבא של האוצר יהיה בבחינת כורח בל יגונה והוא נובע מהצורך למצוא פתרון יצירתי לבעיה מעיקה במיוחד: כיצד לנתב את כספי הערבויות שבדרך אל המטרה שלשמה הם יגויסו – השקעות בתשתית – מבלי להגדיל את הגירעון בתקציב.

ממשלת ישראל מבקשת, כזכור, מהממשל האמריקני לאשר לה סיוע חירום צבאי של עד 4 מיליארד דולר ולהעניק לה מטריית ערבויות בהיקף של עד 10 מילירד דולר נוספים.

הערבויות האמריקניות יאפשרו לישראל לגייס כספים בשוקי ההון בעולם בריביות נמוכות מאלה שהיא נאלצת לשלם כיום. התשואות הנוכחיות על אגרות החוב של ממשלת ישראל משקפות פרמיית סיכון (גובה הריבית מעל הריבית על אג"ח לתקופות דומות של ממשלת ארצות הברית) של 2.5%.

ההערכה היא שמתן הערבויות האמריקניות יוזיל את עלות גיוס ההון של הממשלה בשעורים של עד 2%. בהיקף גיוסים של כ- 10 מיליארד דולר, לתקופות של עד 30 שנה, מדובר בהרבה מאוד כסף.

הכסף שיגויס במסגרת הערבויות נועד בעיקר לממן השקעות גדולות בתשתית. אולם הכספים הרבים שיופנו להשקעות עלולים ליצור לישראל בעיה חשבונאית גדולה: עודף ההשקעות יירשם בצד ההוצאות בתקציב. כספי הערבויות, לעומת זאת, אינם מוגדרים כהכנסות, אלא כהלוואות, הנרשמות בסעיף "מימון הגירעון".

התוצאה הבלתי נמנעת של כל המהלך תהיה, לכן, זו: הכספים שיגויסו במסגרת הערבויות ויושקעו בארץ יגדילו במידה ניכרת את הגירעון בתקציב. מדובר, אולי, בסוגיה חשבונאית, אבל בתקופה שבה חברות הדירוג הבינלאומיות בוחנות את הגירעון הממשלתי בזכוכית מגדלת, הגדלת הגירעון היא הדבר האחרון שממשלת ישראל צריכה.

הנפקה באמצעות גוף שלישי

באוצר מודעים היטב לבעיה ובצמרת המשרד נבחנים לאחרונה מספר פתרונות אפשריים. את הפתרון ההגיוני ביותר, שכנראה יהיה גם זה שיאומץ בסופו של דבר, הגה איש האוצר לשעבר, אבי אלקינד. אלקינד, כיום יועץ כלכלי במגזר העסקי, כיהן בין השנים 1994-997 בתפקיד המשנה לחשב הכללי, ובתוקף תפקידו היה מופקד על ניהול החוב החיצוני של ממשלת ישראל ועל גיוס כספי הערבויות הקודמות.

לדברי אלקינד, יהיה על ממשלת ישראל לפנות לממשל האמריקני ולבקש ממנו רשות לבצע את ההנפקות במסגרת הערבויות לא בצורה ישירה, אלא באמצעות גוף שלישי, נניח החברה הממשלתית "מ.י. נכסים" (החברה המחזיקה ומטפלת במכירת מניות הבנקים שבידי המדינה).

את הכספים שתגייס, תוכל חברת "מ. י. נכסים" להשקיע בתשתיות, יחד עם יזמים מהמגזר העסקי בשיטות המימון המקובלות בעולם, כגון BOT (Build Operate Transfer) ו- PFI (Private Finance Iniative). השקעות אלה ייחשבו להשקעות חוץ-תקציביות, ולכן הן לא ישפיעו כלל על הגירעון בתקציב המדינה.

ומה אם עצם גיוס הכספים על ידי חברה ממשלתית, ולא על ידי הממשלה עצמה, יגרום לעלייה בריבית? לדברי אלקינד, סכנה זו כלל אינה קיימת, שכן מה שקובע את גובה הריבית היא עצם הערבות של ממשלת ארה"ב. "גם כאשר גייסנו את כספי הערבויות הקודמות", הוא מסביר, "נכתב בראש התשקיף: 'החשב הכללי, עבור מדינת ישראל - בערבות ממשלת ארצות הברית'. עכשיו אפשר יהיה לכתוב בראש התשקיפים: 'חברת מ. י. נכסים, עבור מדינת ישראל - בערבות ממשלת ארה"ב' ושום דבר לא יקרה".

ומה עם הערבויות עצמן? באוצר אופטימיים ביותר. בשיחה עם ynet, העריך אתמול (ב') מנכ"ל האוצר, אוהד מראני כי הממשל האמריקני יאשר את בקשת ישראל לקבלת הערבויות כבר בתקופה הקרובה.