בנה ביתך בלאס-וגאס

לרגע נדמה היה, כי לאחר 22 שעות טיסה מנתב"ג נחתנו בישראל. השכונה במרכז העיר עם גגות הרעפים האדומים נראתה כמו העתק מדויק של פרבר קוטגים', בשוהם למשל. על תיבות הדואר שמות משפחה ישראליים. הילדים מדברים בתערובת של עברית ואנגלית. הרחוב המוביל אל השכונה נקרא "למדבר", ימינה מרחוב "שמטוב", שמאלה מרחוב "גלית". על בית-הכנסת ביציאה שלט ענק בעברית: "אור למדבר".

גם אם לרגע נמחה את הזיעה, נעיף מבט בנוף המדברי שברקע ונחשוב על באר-שבע, אין להתכחש למציאות: אנחנו רחוק מאוד משם, מכל הבחינות. ברוכים הבאים ללאס-וגאס, עיר האורות, החטאים והחלומות האמריקנית, שבאזורים מסוימים שלה מתחילה להיראות ישראלית למהדרין.

80 אלף יהודים גרים פה, מתוכם 10,000 ישראלים. סם ונטורה, יזם השכונה הזו, גר כבר 17 שנה עם משפחתו בווגאס. יש לו דירה נוספת בגבעתיים, אבל הוא רואה בווגאס את ביתו הראשון. "זה המקום האידיאלי לישראלים", הוא אומר, "יש לנו כאן את כל האהדה של הרשויות". בין חיפה לווגאס כשוונטורה מדבר על אהדה, הוא מתכוון בעיקר לראש-העירייה היהודי של וגאס, אוסקר גודמן, "הילד הרע" של הפוליטיקה האמריקנית, מי שמוכר יותר בארצות-הברית כפרקליטם לשעבר של אנשי המאפיה בווגאס. הוא עצמו מודה: "לי אין בעיה לרקוד עם חשפנית קוצ'י-קוצ'י ולשתות הרבה". גולדמן, שביקר כבר פעמים רבות בישראל, ואף חגג לבניו את בר-המצווה בכותל, מדבר על החלום שלו: "להפוך את וגאס לתל-אביב". כשאנחנו, האורחים מישראל, מרימים גבה, הוא מיד מוסיף: "אבל עם קאזינו".

ראש-העירייה גודמן פותח את דלתותיו למשקיעים מישראל וחולם לראות אותם במקום כבוד בעיר, לצד אילי הון אדירים כמו סטיב ווין, הדמות המדוברת ביותר היום בווגאס, שעומד להקים את המלון האטרקציוני הבא בעיר.

בכל אשר תלכו תמצאו היום ישראלים בעיר יועצי אבטחה למלונות האדירים, מלונאים (דוגמת אלי פפושדו שרכש שם מלון) ויזמי נדל"ן. עו"ד יהודה רווה למשל, ייסד קבוצה של עשרות משקיעים ישראליים, שקנתה בלאס-וגאס מגרש לבניית מרכזים מסחריים. "זו עיר שהפכה מבירת הימורים לבירת קונגרסים, שאליה מגיעים גם עם המשפחות", הוא אומר. "ב-110 אלף דולר אפשר לקנות בית יפה בשכונה סולידית. חוץ מזה, החינוך בווגאס הוא הטוב ביותר בארצות-הברית, ואין בה היום כמעט פשע".

איזור פיתוח א'

יעקב פיינגולד הגיע לווגאס לפני שש שנים וייצג שם את אלי פפושדו ויולי עופר, שרכשו מלון. היום הוא מחלק את זמנו בין הבית שלו בווגאס לביתו בחיפה. "זה גן עדן למשקיעים", הוא אומר. "תנופת הפיתוח אדירה וזה מקום מועדף על-ידי הרשויות, בדומה למה שמוכר אצלנו כאיזור פיתוח א'. גם נוח לגדל פה ילדים. לא האמנתי שאתאהב במקום, אבל זה קרה".

רוני אמיד מתל-אביב, בעל חברת הנדל"ן "פאונדרס", הגה רעיון יוצא-דופן: הוא רכש בעשרות מיליוני דולרים את פרויקט "צ'אפל היל" בן 280 יחידות דיור, באחד האזורים המתפתחים היותר מבוקשים בעיר, מרחק הליכה קצר מטירתו של הטניסאי אנדריי אגסי. הוא מציע למשקיעים ישראליים לרכוש כאן דירה, בלי לשלם משכנתא, דמי ניהול, ארנונה וכיוצא בזה, אלא רק את ההון העצמי - סכום ממוצע של 25 אלף דולר. את כל השאר משלמת חברת ההשקעה.

הפרויקט מושכר כבר לטווח ארוך. הקונים מקבלים מבנק ישראלי ערבות בנקאית על תשואה שתגיע ל-12 אחוז בחמש השנים הראשונות (לאחר כניסת הרפורמה במס, זה יירד ל-10.7 אחוז), 66 ישראלים כבר רכשו דירות בפרויקט בשבועות הראשונים לפרסום.

ד', עצמאי תושב רמת-השרון, אחד מרוכשי הדירות בפרויקט, סיפר שחיפש בכל העולם דירה להשקעה. הוא היה כבר בטורונטו, בניו-יורק ובבודפסט, ומה שקסם לו, בסופו של דבר, בפרויקט בווגאס זו העובדה שלא הוא צריך לנהל את הנכס בשלט רחוק, אלא חברת ההשקעה. "לפני שלוש שנים ביקרתי עם חברים בווגאס והוקסמתי מעוצמתה של העיר", הוא אומר. "אני עצמי לא מתכוון לגור בה, אבל נחמד לי לדעת ששמורה לי דירה בעיר החטאים".

מלונות בתפוסה מלאה

על שטח ענק מול מלון "ונציה" האדיר, שאותו בנה הישראלי לשעבר, שלדון אדלסון, עובדים במרץ דחפורים על הקמת המלון המדהים הבא - פרויקט של מיליארד וחצי דולר, שגוייסו בוול סטריט, תוך הבעת אמון בעיר בלי הפסקה הזו. הם מוציאים כמויות אדירות של חול להקמת אגם בבירת המדבר. מדברים על בניית מונומנטים ענקיים של יצירות פיקאסו, שניתן יהיה ממש להלך בתוכם. אבל הכל שמועות - מראה הסופי של המלון, שייפתח ב-2005, נשמר עדיין בסוד.

וגאס ממשיכה להפתיע גם את הספקנים הגדולים ביותר, שמדי שנה מכריזים שהיא הגיעה לפסגת הקריירה שלה. העיר המדברית בלב נוודה היא עדיין בעלת שיעור הצמיחה הגדול ביותר בארה"ב, גם בכל מה שקשור לבנייה. מהאוויר היא נראית כמו פיגום אחד גדול, משורטט ביד אמן כמו לוח משחקים. הכל בנוי בה בקווים ישרים, כאילו הועתקה מהנייר, עם שכונות קהילתיות סגורות שמתחילות להתפשט מהוואלי הטבעי שלה אל תוך ההרים. אירועי ה-11 בספטמבר השפיעו, מתברר, למשך מספר חודשים, אבל המיתון והמשבר הכלכלי בארה"ב דווקא חיזקו את העיר עם לוכדי החלומות בדמות הדילרים, היושבים מולך בשולחנות ההימורים. לדברי המלונאים בעיר, מתחילת השנה גבר זרם המבקרים שמורכב דווקא מאנשים חסרי עמוד שידרה כלכלי, שמאמינים שהמזל יאיר להם פנים.

תנועה אווירית נונ-סטופ

כמובן שהם לא המבקרים היחידים. שורה ענקית של מטוסי ג'ט פרטיים, החונים בשדה-התעופה, מעידה על העוצמה של שאר האורחים. מבט אחד למעלה מספק את ההוכחה הטובה ביותר לפעילות הערה בעיר: התנועה האווירית לא שובתת לשנייה. בכל רגע מטוס נוחת או ממריא. העיר הזו עשתה את הלא ייאמן ממש, למרות השפל הכלכלי. נתוני העירייה מאוששים: 92 אחוזי תפוסה במלונות, גם לא בעונה. המחירים ללילה במלון קפצו מ-99 דולר לאחר ה-11 בספטמבר עד ל-850 דולר ללילה כשהמלון בשיאו. רום, בחור ישראלי צעיר מרמת-השרון המתגורר בווגאס, נשוי לברזילאית, עובד במלון "ונציה" בתפקיד קובע המחירים לחדר. המחירים שלו משתנים מדי יום, בהתאם לביקושים.

טובים במספרים

הרבה מספרים נזרקים לחלל בעיר הזו: כשהנסדק צנח ב-40 אחוז והדאו-ג'ונס ב-20, זינק מדד הקאזינו ב-32 אחוז. 5,000 איש עוברים מדי שנה לגור בלאס-וגאס, המונה 1.6 מיליון תושבים. כשאדלסון בנה בהשקעה מטורפת את "ונציה" מלון של 3,500 חדרים - דיברו על חוסר יכולתו לעמוד בתשלומים. היום הוא בונה מבנה נוסף עם יותר מ-1,500 חדרים ומגדיל את אולמות הכנסים. פיגומים אפשר למצוא סביב הרבה מהמלונות הוותיקים בעיר. 136 אלף חדרים יש היום בווגאס ועכשיו נבנים עוד 5,000 כדי לענות לביקוש. וגאס כבר עקפה מזמן את בירת דיסני, אורלנדו במספר התיירים המגיעים אליה.

האבסורד הוא, שלמרות מרחבי המדבר העצומים יש מחסור בקרקעות זמינות, בגלל הפשרה קמצנית של הממשל. כל חטיבת קרקע מבוקשת נמכרת מיד במכירה פומבית בעשרות מיליוני דולרים. רוב הקרקעות המבוקשות של וגאס נמצאות בידי שני יזמים, שהתחלקו בהן בשנות ה-70 : משפחת גרינספאן היהודית (הנק, אבי המשפחה, שימש במלחמת השחרור טייס שהוביל נשק מבריטניה לישראל) ואיל ההון האגדי הווארד יוז, שקיבל מגרינספאן את ערוץ הטלוויזיה היחיד בווגאס ובתמורה ויתר לו על 30 אלף דונם בעיירה המדברית.

מאחורי הבנייה המאסיבית עומד מארק פיין, יהודי המושקע גם בישראל, בתעשיית ההיי-טק ביקנעם. האיש, היושב היום על כיסא מנכ"ל קבוצת הווארד יוז בווגאס, אחראי על כשליש מהקרקעות בעיר, כולל בנייה עתידית רחבת היקף. הוא חתנו לשעבר של גרינספאן ובנה עבורו כבר 200 אלף בתים בעיר. "כל הזמן אומרים שהעיר מגיעה ל'פיק', וזה פשוט לא קורה", הוא אומר.

בקרוב גם מגדלים

הוויכוח הגדול היום בווגאס היא תוכניתו של הממשל הפדראלי להקים במרחק 100 ק"מ מהעיר את מרכז הקבורה לפסולת רדיואקטיבית של אמריקה. אנשים מצטמררים רק מהמחשבה על הפסולת הגרעינית שתשונע במשאיות במרחבי המדבר. אבל מארק פיין רואה את חצי הכוס המלאה: הממשל ירעיף על וגאס תקציבי עתק של עשרות מיליארדי דולרים, כדי לרצות את תושבי העיר, מה שיביא לגל פריחה נוסף.

תוכנית נוספת שעומדת היום על הפרק מלהיבה הרבה יותר - היא רכבת מהירה מלוס-אנג'לס לווגאס, שתקצר את מרחק הנסיעה בין שתי הערים לשעה וחצי. אם התוכנית תצא לפועל, תהפוך וגאס למנהטן של המערב. כבר היום בוחרים אנשי עסקים תושבי קליפורניה לעבור לווגאס, בגלל הפטורים ממיסוי שמקבלים שם מול מסי העתק בקליפורניה. במגדלים המעטים שקמו בווגאס אפשר למצוא קליפורנים עשירים, שלא מהססים לשלם על דירת שני חדרים כמעט חצי מיליון דולר.

כשראש-העירייה גודמן מדבר על דאון-טאון וגאס, שלא קיים היום, עיניו נוצצות. הוא מתכוון לאשר בניית מגדלים בני 32 קומות וגם את מרכז הריהוט הגדול באמריקה, עם גדולי המעצבים העולמיים. למעשה, וגאס מחפשת את עצמה בשנים האחרונות. היא רוצה להצליח גם בלי הקאזינו. לשאלה, שוודאי תטריד את המשקיעים הפוטנציאלים מישראל, כיצד ייראה שוק השכירויות בעתיד, יש לסם ונטורה תשובה מוכנה: "באים לכאן כל-כך הרבה עובדים שמתפרנסים מטיפים. ביום טוב הם יכולים לעשות מאות דולרים ממהמרים מאושרים. ההכנסה השנתית שלהם גדולה פי חמישה מהמוצהר. הם אינם יכולים לרכוש דירה, כי הם מחוייבים לדווח על הכנסותיהם לפני כל רכישת דירה. הביקוש עכשיו לדירות מושכרות הוא גדול, ואין הרבה דירות טובות כאלה". המחיר הממוצע, אגב, לדירה מושכרת הוא 900 דולר לחודש.

אז אחרי המתקפה על טורונטו, יש סיכוי שהישראלים יגלו את וגאס?

מארק פיין: "ניסיתי לעניין בעבר את בנק הפועלים ובנק לאומי בהשקעות כאן. למה הם ירדו מזה? זה נראה לא טוב בפורטפוליו (תיק הנכסים - ע.פ) שלך. מה אשתך אמרה כששמעה שאתה בווגאס? היא בטח גם לא רגועה".

*הכותב היה אורח העירייה וחברת "פאונדרס"