טסט במבחן

כמה מבין מיליון ו-600 אלף בעלי המכוניות שעברו בדיקות רישוי שנתיות (טסטים) בשנת 2001, ב-51 ממכוני הרישוי הפזורים ברחבי הארץ, מודעים לעובדה שבחלק מהמקרים היד הפוסלת היא גם היד המוכרת להם את אבזרי הרישוי, או התיקונים השונים, הדרושים להם להשלמת הטסט בהצלחה?

בארבעה מבין שמונה מכוני רישוי שנבדקו אקראית על-ידי המרכז למחקרים צרכניים בהנהלת דוד עידן, נמצא שהחנויות או נקודות המכירה המוכרות אבזרי רישוי ומבצעות תיקונים בעקבות הטסט הן בבעלות בעלי מכון הרישוי. בשני מקרים נוספים נמכרים אבזרי הרישוי על-ידי קרובי משפחה מדרגה ראשונה של בעלי המכונים. רק בשני מכונים הכחישו בעלי המכון כל קשר למכירת האבזרים, למרות שהמכירה התבצעה בצמידות לשטח המתחם שלהם או בתוכו.

העובדה שהגוף הבודק הוא גם זה המוכר את האבזרים או מבצע שירותים לנבדק, מעלה שאלה קשה של ניגוד אינטרסים, כך אומר דוד עידן, שכן כך קשה לדעת האם ההוראה שניתנה לבעל הרכב להחליף לוחיות רישוי או מגבים, או לבצע כיוון גלגלים, ניתנה כי כך באמת צריך, או שמדובר באינטרס של בעלי המכון להגביר את ההכנסה לקופתם. הבעלויות החופפות עלולות לכאורה לגרום לשתי תופעות שליליות, ביחד או לחוד: להגביר מצד אחד את הפסילות המיותרות, ומצד שני להביא לניפוח מחירים.

משרד התחבורה מודע לתופעה. "אנו מודעים לקשר האפשרי שבין המכונים לבין החנויות למכירת אבזרי רכב הנמצאות בתחומם, ולאור זאת פרסם המשרד נהלים מיוחדים המתייחסים לכך", אומר דובר המשרד, אבנר עובדיה. "עם זאת, יש להדגיש כי המכירה במכון הרישוי משרתת בראש ובראשונה את ציבור בעלי הרכב הנזקקים לאבזרים אלה. בדיקה שערך המשרד העלתה כי רוב בעלי הרכב מבקשים לחסוך נסיעה למקומות מרוחקים ולרכוש את האבזרים סמוך למכון הרישוי, ובכך לסיים את המבחן מבלי לבזבז זמן יקר".

לעומתו, אבי גלנצר, יו"ר ארגון מכוני הרישוי ובעל מכון "טסט ליין" בירושלים, אינו רואה כל פסול בתופעה. "אפשר למצוא תופעות דומות בהרבה תחומים" הוא אומר. "מכירה של אבזרי רישוי אינה דורשת מיומנות מקצועית מיוחדת. אנחנו מחליפים רק אבזרים שהלקוח בעצמו יכול לראות שהם פגומים. ומלבדנו עומדים לשירותו כ-3,500 מוסכים ברחבי הארץ, והוא מוזמן להשוות מחירים. מה גם שאנחנו מחתימים כל לקוח שרוצה לתקן או להחליף אבזר על טופס בו הוא מצהיר, שידוע לו שיש לו אפשרות לתקן או לרכוש את הפריט במקום אחר והוא רשאי לעשות כחפצו. מדובר בנוהל שהמוסכים נדרשו לקיים על-ידי משרד התחבורה".

"אפשר להסתכל על הדברים בצורה חיובית או שלילית", אומר יחיאל תורג'מן, מנהל מכון הרישוי "אלן 79" מבאר-שבע. "תחשבי על הזמן שחוסך בעל רכב שיש לו מנורה שרופה ויכול לקנות אחרת מיד, במקום להתרוצץ ולאבד זמן". אהרן רוזנברג, מנהל מכון הרישוי "מ.מ.מ" בבני-ברק, מותיקי הענף, מציין יתרון נוסף: על מכוני הרישוי יש פיקוח מחירים, בעוד שבענף המוסכים יש חאפרים רבים, בין השאר מוסכניקים קטנים ש"עובדים" על אנשים.

אך למרות טיעוני בעלי המכונים, עו"ד בתיה מילר, מנכ"ל רשות הצרכנות בהסתדרות, רואה בחומרה את התופעה. "לפחות למראית עין מדובר בתופעה של ניגוד אינטרסים", היא אומרת. "גוף המורשה על-ידי המדינה לבצע עבורה את מבחני הרישוי, ומצד שני הוא בעל אינטרסים מסחריים לכל דבר ורוצה להגדיל את המכירות. לדעתנו מדובר בתופעה פסולה על פניה, אם כי גם לנו אין כל סיבה לעודד נסיעות למרחקים ארוכים". אשר לטופס עליו מחתימים את הנהגים, היא אומרת כי מדובר בחתימה פורמלית בלבד, כדי שהמכון יוכל לטעון שאיש לא הכריח את הלקוח. הבעיה האמיתית היא שהמכון ונקודת המכירה מצויים באותו אתר.

במשרד התחבורה לא רואים פתרון ריאלי למצב הקיים. גם אם ייאסר על מכוני הרישוי למכור אבזרים בתחומם, ייפתחו עסקים חדשים למכירת האבזרים בסמוך למכון על-ידי יזמים אחרים, או על-ידי בעלי המכון עצמם, שכן אין אפשרות חוקית למנוע זאת, בשל חוק חופש העיסוק. יתרה מכך, בשל חוק זה אף לא ניתן להגביל את הקמתם במרחק מסוים מהמכון, טוען עובדיה.

עם זאת, במשרד מציינים מספר צעדים שננקטו כדי לאפשר לבעלי רכב שיקול דעת עצמי וחופשי ברכישת האבזרים הנחוצים לתיקון הרכב לאחר ביצוע הטסט. בין השאר נדרשו המכונים לקבוע שילוט מאיר עיניים המודיע לבעלי הרכב כי באפשרותם לתקן את הליקויים בכל מוסך שיחפצו. אלא שבפועל עובדי המכון מפנים את המתעניינים לחנויות הצמודות השייכות להם.

בסקר נוסף, שערך עבור ידיעות אחרונות מכון המחקר מידע שיווקי סי.איי בהנהלת נועם רז ומרב שפירא, נמצאה תופעה נוספת: בכשליש מהמקרים בהם התגלתה תקלה משמעותית ברכב שעבר טסט במכון הרישוי, הופנו הנהגים על-ידי המכון למוסך ספציפי, שעליו המליץ מכון הרישוי. עו"ד מילר רואה גם בכך בעיה: התופעה מעלה סימני שאלה ואולי אפילו חשד למעשים לא כשרים, היא אומרת.

במכונים מבטיחים שיפור בשירות

מכוני הרישוי מחזיקים בידם כוח אדיר. הם משרתים את כל בעלי המכוניות במדינה, כשעלות מבחן רישוי שנתי לרכב נעה בין 586 שקלים ל-3,700 שקלים, תלוי בסוג הרכב ובגילו. בכלי רכב פרטיים מדובר בעלות ממוצעת של 200-920,1 שקלים, שלא לדבר על התשלום הנוסף הכרוך בפסילת הרכב. האם הנהגים משלמים יותר תמורת מוצרים הנקנים בשטחי המכונים, לעומת מחיריהם בחנויות לחלקי חילוף? סוקרי המרכז למחקרים צרכניים יצאו לשורה של חנויות לחלקי חילוף ברחוב סלמה בדרום תל-אביב ובדקו פערי מחירים לעומת מחירי המכונים. הם גילו כי בעוד שבמחירי מגבים זולים של וייפר באלאדי (לפיג'ו 405) לא היה פער משמעותי, והם נמכרו בדרום תל-אביב ב-30 שקלים לזוג לעומת 35 שקלים במכונים, הרי שבמגבים המותגיים כבר בלט פער, במיוחד במגבי ולאו. דגם מקביל נמכר אצל "רפי חלפים" ברחוב סלמה 15 ב-48 שקלים לזוג, ואצל אוטו ניסים באותה כתובבת ב-45 שקלים לזוג - לעומת 90-58 שקלים במכונים. בין מגבי ולאו ובוש היקרים יותר, לבין מגבי וייפר באלאדי קיים פער של יותר מ-100%. בחנויות שמפעילים מכוני הרישוי מעדיפים להחזיק את היקרים.

השוואת מחירי אבזרים ושירותים נפוצים בין המכונים עצמם העלתה, כי בלוחיות ובפסים זוהרים כמעט לא קיימים פערים. לעומת זאת, מגבים של בוש נמכרו ב-80 עד 150 שקלים - פער של 31%. מגבים של ולאו נמכרו ב-58 עד 90 שקלים - פער של 55%. שימו לב גם לפערים במחירי הטיפולים: טיפול בעקבות בדיקת עשן עולה בין 30 ל-81 שקלים, כיוון גלגלים - בין 60 ל-120 שקלים, וכיוון אורות - מחינם ועד 30 שקלים.

סוקרי המרכז למחקרים צרכניים בדקו גם את התנאים הסביבתיים והיחס שמקבלים הנהגים במכוני הרישוי, בעקבות תלונות שהגיעו למערכת על השירות במכוני רישוי. התמונה ברוב המקומות עגומה למדי (ראו פירוט בהמשך). חלק גדול מהמכונים החלו לפעול לפני כ-25 שנה, אומרים במשרד התחבורה, במבנים שתאמו את תקופת הקמתם. במטרה לשפר את רמת השירות הוחלט במשרד לקבוע סטנדרטים חדשים. נקבע מפרט חדש המחייב שימוש בציוד מודרני וממוחשב, ויש בו גם התייחסות למיקום המכון, גודל השטח ומבנהו. כל המכונים החדשים שהוקמו משנת 1995 ואילך עומדים בסטנדרטים אלו.

מכוני הרישוי תולים את הבעיות הקשות בתחום השירות במעבר לבדיקות ממוחשבות, ואומרים כי מדובר במצב זמני שייפתר בתוך שנה עד שנתיים. עד לאחרונה נערכו בדיקות הרישוי ידנית על-ידי בוחנים מקצועיים, שנבחרו על-פי רף דרישות גבוה, מסביר אהרן רוזנברג, מנהל מכון מ.מ.מ. בבני-ברק. מכיוון שכך מכוני הרישוי קיבלו בידיים פרושות כל עובד מיומן וכשיר, ולא התעמקו בסגולותיו בתחום השירות. החל מאמצע שנה זו, בהוראת משרד התחבורה, עוברים המכונים לבדיקות ממוחשבות. הבדיקות הממוחשבות אינן מצריכות מהבוחנים מיומנות מקצועית גבוהה, ורוזנברג מעריך כי הדבר יאפשר להעלות את רמת השירות.

מצד שני, המעבר לבדיקות ממוחשבות מאריך את תהליך הבדיקה, טוען עדי כספי, מנהל "מכון הדרום" בפתח-תקוה. מכונית שבשיטה הישנה בילתה עשר דקות בבדיקה, נזקקת היום להרבה יותר, מה שהביא לירידה במספר כלי הרכב הנבדקים ולהגברת קוצר הרוח של הממתינים בתור והבוחנים גם יחד, הוא אומר. משרד התחבורה משקיע מאמץ להכשרת בוחנים על-פי הקריטריונים החדשים, אבל ייקח זמן עד שהשינוי יורגש בשטח.

בינתיים מתברר שמדובר בענף שלם שהתרגל לסטנדרטים נמוכים של שירות. בעלי מכונים שעימם שוחחנו - כולל מכונים שנמתחה ביקורת קשה על התנאים הפיסיים השוררים בהם - לא הבינו מה רוצים מחייהם והיו משוכנעים שהם מספקים לנהגים הישראלים שירות ותנאי בדיקה הולמים.

אך נראה כי גם הנהגים עצמם לא עומדים על זכותם לקבל שירות הולם ולא מתלוננים. מהסקר של מכון מידע שיווקי סי.איי עולה, כי 60% מהנהגים שחידשו את רשיון הרכב היו מרוצים מרמת השירות במכון הרישוי, והגדירו אותה כטובה עד טובה מאוד. 27% נוספים הגדירו אותה סבירה. רק כ-10% הגדירו אותה גרועה עד גרועה מאוד. השאר אינם יודעים. רמת שביעות הרצון הנמוכה ביותר מהשירות קיימת בקרב גילאי 49-30 - 15% מהם לא מרוצים.

אבנר עובדיה אומר בתגובה: משרד התחבורה מייחס חשיבות עליונה לנושא הפיקוח והבקרה על מכוני הרישוי. במהלך 2001 בוצעו 956 ביקורות ב-51 מכונים. רשיונותיהם של 15 בוחני רישוי נשללו, ונגד 13 בעלי מכוני רישוי ננקטו צעדי ענישה, כולל התליית כתב ההרשאה של המכון. שני מכוני רישוי נסגרו לפרקי זמן ארוכים.

הבדיקה: תור ארוך ויחס בוטה

כדי לבדוק האם יש קשר בין הבעלות על מכוני הרישוי לנקודה למכירת האבזרים, וכן כדי להעריך את תנאי הטיפול ברכב והשירות לנהג המגיע לטסט, יצאו סוקרי המכון למחקרים צרכניים לשמונה מכוני רישוי ברחבי הארץ. הם בדקו היכן מתבצעת מכירת האבזרים, האם הנהגים מופנים לנקודת מכירה ספציפית, היכן משלמים תמורת רכישת האבזרים (בחנות או בקופת המשרד), האם יש מסלולי בדיקה מסודרים ומסומנים, מהי רמת הניקיון במקום, האם יש אולם המתנה, מתקני שתייה ומזון, ואיזה יחס מקבלים הנהגים. הציונים שקיבלו המכונים אינם מתייחסים לאיכות בדיקת הרכב, אלא רק לשירות.