הכאב שמעבר לסלסול

נוסחת הפלא של קול הזהב המזרחי מסתובבת חופשי ברחובות ראש העין ונחה בגרונם של האחים ישי ונתי לוי. האחים לוי הם הזמרים הנערצים ביותר על כוכבי הזמר המזרחי הטריים וכולם רוצים לשיר כמוהם, כולל אייל גולן, זמר החימום לשעבר של נתי לוי. לוי, בן 31, מוציא בימים אלה אלבום אוסף משיריו שנקרא "נתי לוי חובק שלוש עשרה שנות זמר".

סיפור עצוב של החמצה הוא סיפורם של האחים לוי. בניגוד לכל הטוענים השקריים לכתר של ארגוב, האחים לוי נחשבו ליורשים ה"אמיתיים" בקרב מביני דבר בתעשיית המוזיקה המזרחית. אבל הדרך לפסגה, מתברר, רחוקה: לא ברור איך נתי הצעיר בעל הקול הענק והמראה הכובש לא היה אייל גולן לפני אייל גולן, ואילו ישי, האח הגדול, שקוע בסמים עם הפסקות קצרות של גמילה.

המקבילה המזרחית של אדם

לנתי לוי, שפרץ בגיל שמונה עשרה עם הלהיטים "סוכר" ו"נטלי", היו כמה שנות נועם כמקבילה המזרחית של אדם, אבל אף פעם הוא לא הגיע לצמרת האמיתית של הזמר המזרחי. תמיד הוא היה סיפור של כמעט. באמצע שנות התשעים, חברת התקליטים "הליקון" לקחה אותו תחת חסותה והוציאה לו שני תקליטים: הראשון היה "האור קרב" (1996), השני "למענך" (1999), ושניהם נכשלו מסחרית.

לוי הפיק לקחים רבים מהכישלון וחזר לזרועות המפיקים המזרחים. את תקליט האוסף הנוכחי מוציא ענק ההפצה המזרחי, אבי גואטה. "זה היה הסכם ג'נטלמני עם הליקון", אומר לוי. "נפרדנו כמו זוג נשוי, אני גאה ולא מתחרט שעבדתי איתם. ברגע שכלכלית זה לא הלך לא היה על מה לדבר."

אחר כך באו "אתניקס" עם הרעיון לכתוב ולהפיק ללוי. שני הצדדים היו על סף חתימת חוזה, אך לוי נסוג והסוף ידוע. "אתניקס" התלבשו על אייל גולן והלה היה למוכר התקליטים הגדול במדינת ישראל.

לא מספיק טרי

אפשר למנות סיבות אחדות לחוסר המזל של לוי: הוא פרץ לפני עידן ערוץ 2 ותחנות הרדיו המקומיות, לפני שמנחי הטוק-שואו הזמינו בחיוך מאולץ את הזמרים המזרחים לשיר. וכשערוץ 2 ביסס את כוחו, לוי נשכח בבית. הוא לא היה מספיק גדול כמו חיים משה, דקלון ומרגלית צנעני, ולא מספיק טרי כמו שרית חדד ואייל גולן.

תקופה ארוכה היה ציון שרעבי מנהלו האישי. שרעבי הוא מלחין מוכשר ויצירתי, אבל רחוק מניהול מקצועני קפדני נוסח ישי בן צור, האיש שהוביל את אייל גולן להצלחה מסחררת. גם טרגדיות אישיות שפקדו את לוי הצעיר, צילו הכבד של האח ישי שלא נגמל מסמים ומותו בתאונה של אחיו יגאל ז"ל בשנת 97, משכו אותו למטה.

לוי נשמע באלבום הנוכחי יותר בוגר ובשל בשירתו, ויש לו ביקורת עצמית על שיריו בתחילת דרכו: "אני מרגיש שעכשיו אני זמר יותר טוב, זמר אמיתי. כשאני מקשיב לשירים שהקלטתי בגיל 18, אני שומע ילד שמדקלם. אין אמנות, אין נשמה, אין טקסט. היום אני מבין מה אני שר, אני מסלסל בצורה שונה. צריך לשמוע את הכאב שמעבר לסלסולים. פעם זמרת אחת אמרה לי 'כשאתה שר, המאזין צריך לראות אותך מעבר לפלסטיק של הקלטת, לדמיין איך אתה שר, איך אתה מזיז את העיניים באמת'. אני מצליח לעשות את זה כשאני שומע זמרים הודים וערבים שאני לא מכיר. אני מצליח לראות את הקלסתרון של הזמר אפילו שאני לא מכיר אותו".

גרסת האמן הטוטאלי

לוי אינו מסתפק בלהיות זמר מבצע בעל קול זמיר כמו אייל גולן, אלא מעדיף את גרסת האמן הטוטאלי נוסח עמיר בניון שמלחין, מנגן, מעבד, כותב ושר. עד עתה הוא עשה צעדים ראשונים. בכמה מתקליטיו הוא הלחין וכתב כמה מן מהשירים. "עמיר בניון הוא זמר ענק", אומר לוי. "כשיצא האלבום הראשון שלו חשבתי שהקהל המזרחי יקנה אותו, הייתי בטוח שהוא יכבוש בסערה, וזה לא מה שקרה איתו. זה לא נחשב הצלחה מסחרית".

מי שיאזין לביצוע של נתי לוי ל"כשאת עצובה" שכתב עמיר בניון, ייגרר לחוויה מוזיקלית מרתקת. יגון תימני מול יגון מרוקאי. כשבניון שר את ביצועו המצמרר הוא קורע מעצמו את הבגדים, את הבשר וחושף לב רוטט. לוי, לעומת זאת, לא הולך עד הסוף, משהו מונע ממנו להתקלף ולהחשף, ואולי זה אותו משהו פנימי, שמנע ממנו לגדול ולהיות אחד הזמרים החשובים בישראל. אבל גם המעט שלוי נותן הוא יפהפה. אין ספק שדואט משותף בין השניים ישתול את המאזינים בכיסאותיהם.

באלבום הנוכחי שזורים כמה פנינים: "ילדתי", שציון שרעבי כתב לארגוב ז"ל ולוי מפגין בו בלוז תימני; וקטע מ"אינתא עומרי" של אום כולתום שמראה שוב שהקול היפהפה של לוי יודע דבר או שניים על סלסול מרגש. עכשיו, בשנות השלושים לחייו, לוי לא צריך למהר, הוא כבר לא מוכרח להיות מכונת להיטים לנוער. חסר לו מפיק מוזיקלי קפדני שיעמיק איתו בשירה ויתן לו ליווי מוזיקלי הולם. עמיר בניון יכול להתאים לפוטנציאל האינסופי הזה.