רובין עוד

כשטלי רובין סיימה לקרוא את התסריט של הסידרה "כנפיים" ואמרה לבמאי שמואל אימברמן "אני תמר אלמוג" - לא היה לה מושג שיום אחד תמצא את עצמה צוללת באגם של מים עכורים ומסריחים באמצע המדבר, עם ציוד ונשק, ושיכניסו לתרמיל שלה אבן כבדה, כדי שלא תצוף על פני המים.

"אני חושבת שבראש של הבמאי היתה מישהי קצת יותר ג'אברית וחזקה, ואני די קטנה, אבל שלחו אותי להתאמן חודשיים במכון כושר והיו לכולנו גיבושונים עם מדריכי כושר קרבי", אומרת רובין, 21, שיש לה עיניים כחולות, כאלה שאפשר לטבוע בהן. "הצילומים היו מאוד תובעניים מבחינה פיזית. הכי נהניתי משבוע ה'מילוט', שבו היינו צריכים לשרוד במדבר בלי כלום. צילמנו במדבר מהבוקר עד הלילה". באחת הסצינות הבנות מקימות אוהלים במהירות שיא, רובין פיספסה קצת, ובמקום לתקוע את המוט בתוך האדמה תקעה אותו בקרסול שלה. "ניסיתי להמשיך כשכל הקרסול שלי מדמם, עד שנאלצתי להפסיק. בכלל, היו כל מיני פציעות במהלך הצילומים".

- ובכל זאת שרדת.

"אני לא יודעת אם הייתי שורדת קורס טיס. הלוואי. אני מאוד מעריכה את הבנות ששורדות את הקורס, כי מעבר לקשיים הרגילים יש קשיים נוספים, למשל להיות חלוצות, כשהעיניים של כולם עלייך".

- היית חוזרת על החוויה?

"בטח. בשבילי זה היה ממש חתיכת בית ספר, חוויה מופלאה. זה השתלב לי עם תחילת לימודי המשחק ותכל'ס למדתי מזה הרבה".

- שנה ראשונה שלך בלימודים, וכבר תפקיד ראשון ראשי.

"התרגשתי לקראת זה, והיה חשוב לעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר. בשלושת החודשים האלה הרגשתי שלמדתי הרבה גם על דברים טכניים, כמו איך מצלמים סצינה. גם אישית עברתי תהליך. בהתחלה הייתי ממש בהלם, אבל כל יום הרגשתי שאני נפתחת יותר ויותר ובסוף הרגשתי שהכל זורם".

- ובעקבות הניסיון המקצועי בשטח, את חושבת שיש אהבה בשחקים?

"זה נורא אינדיבידואלי. בנות שהיו בקורס אומרות שיש אהבות. אהבות אמיתיות יכולות להתפתח בהרבה סיטואציות מורכבות וקשות, ואם זו אהבה אמיתית אני חושבת שהיא יכולה לתרום, למרות שכל הזמן את כמו בסיר לחץ, כולם רואים אותך".

רובין נולדה וגדלה בגבעה הצרפתית ירושלים. יש לה אחות, דנה (26), עימה היא מתגוררת כעת בתל אביב, אח, מוטי (24), ואחות, לירי (13). "זה כיף שיש הרבה אחים. אנחנו מאוד קרובים", היא אומרת. אמה, סינתיה, עובדת במחלקת יחסי ציבור בבית המשפט העליון, ואביה, אילן, היה מזכ"ל הסוכנות היהודית, וכיום עצמאי. רובין בוגרת תיכון מסורתי בירושלים. "לא הייתי בצבא כי יש לי צליאק (רגישות לחיטה), ובזמני לא גייסו על זה. במקום זה חנכתי שני ילדים עיוורים, התנדבתי באגודה לזכויות בעלי החיים ואחר כך הייתי חובשת במד"א. רקדתי הרבה שנים בלהקות של מחול מודרני, ובגיל 19 התחלתי ללמוד משחק. היום אני לומדת בשנה ב' אצל יורם לוינשטיין".

- התאקלמת בתל אביב?

"נראה לי שכן. אני אוהבת את תל אביב. אני גם נורא אוהבת את ירושלים, למרות שהיא עכשיו בתקופה מאוד מאוד קשה. יש בה דברים יפהפיים. כשאני הולכת שם ביום שישי בשקיעה, זה הכי יפה ורומנטי שיש".

- יש באופייך משהו ירושלמי?

"שום דבר. בכלל, כל מה שאומרים על המילים שירושלמים מבטאים, כמו 'מ-א-תיים' ו'מציצה' במקום סוכרייה על מקל, לא מוכרים לי מהסביבה הקרובה".

- יש לך אהבה?

"כרגע לא. אני חושבת שאהבה פשוט באה כשזה נכון שהיא תבוא. אין מה לחפש אותה או לרדוף אחריה. כשזה בא זה בא, וכשזה לא בא - גם לזה יש סיבה".

- את לא נשמעת טיפוס רומנטי במיוחד?

"אני טיפוס רומנטי בפנים, בדרכי. מה שבטוח, אני לא קיטשית. אני אוהבת לרכוב על סוסים במרחבים של הרי ירושלים, לעצור בצד לאיזו ארוחת צהריים ולהמשיך לדהור, זה רומנטי בעיני".