"ישראל צריכה פנתרים שחורים"

לפני חמישה חודשים ארז ד"ר סמי שלום שטרית את חפציו, צירף את אשתו וילדיו וטס לשנתיים באוניברסיטת UCLA כחוקר אורח וכשותף בשתי קבוצות מחקר בנושא הסכסוך הישראלי פלסטיני. כבר בשבוע הראשון הרגישו בני הזוג שטרית שמשהו מאד לא בסדר. "הדבר הראשון שאשתי אמרה לי זה 'חסר משהו'", מספר שטרית. "חשבנו, חשבנו, ואז גילינו שמה שחסר לנו זה המתח האינסופי, שמשהו הולך להתפוצץ. זה כל הזמן נמצא מאחורי הראש, מה שקצת מטפורי לחיים שלנו. בהתחלה מסתכלים ימינה ושמאלה בבית קפה, ופתאום מבינים שפה זה לא קיים. אני יודע שזה לא לתמיד, אז אני אומר: להינות כל עוד אפשר, כי אחר כך חוזרים למעברה".

איך אנחנו נראים לך משם?

"מרחוק ישראל נראית מקום עצוב, טראגי. מקום שאנשים מבזבזים לעצמם את החיים. אולי צריך לצאת לחו"ל מדי פעם, כדי להבין את המצב טוב יותר. אמנם גם האמריקאים עכשיו באטרף, אבל זה רחוק מהמתח בישראל. מפה רואים שהאינטנסיביות הישראליות היא בזבוז זמן, אנשים שמתעסקים בדברים שמזמן עברו מהעולם, רבים על חברון במקום על שמירת כדור הארץ ואיכות הסביבה".

בסוף תחזור אלינו בגלביה לבנה ותדבר בשקט.

"אין סיכוי".

"אני צריך הפסקה"

באופן אישי, שטרית היה מעדיף את ניו יורק, אבל מיקומו הנוכחי נקבע בהתאם למקום מושבה של משפחתה של אשתו, בסמוך ללוס אנג'לס. "אחרי עשר שנים סוערות עם הרבה מאבקים, השהות פה היא מעין אתנחתה רוחנית שבאה לי בזמן", הוא אומר.

אתה יכול לפרט?

"הגיל עושה את שלו, המשפחה גדלה והילדים צריכים אותך, האינטנסיביות של להיות כל הזמן בעין הסערה היא קשה. הייתי בקשת המזרחית, כתבתי טורים בעיתונים, התווכחתי, עכשיו אני צריך הפסקה. משהו כדי לחדד שוב את הפרופורציות ואת הפרספקטיבה".

משפחת שטרית מתגוררת בפרבר של לוס אנג'לס בשם ווסט הילס, בוואלי של סן פרננדו. שלי שטרית עובדת כגננת; יונתן, יואל ומיכל לומדים בבית ספר ציבורי מעורב. שטרית עצמו חבר בשתי קבוצות מחקר בינלאומיות שעוסקות בסכסוך הישראלי-פלסטיני. אחת מהזוויות של הדת, והשנייה מהזווית של ההגירה. בקיץ הוא אמור להגיע לביקור ארוך בישראל, כדי להתחיל בתחקיר על מזרחים ששוכנו בבתים של פלסטינים אחרי 48'.

את הטענה שהשהות שלו בחו"ל היא תחילתה של גלות, הוא דוחה בשאט נפש. "אם הייתי בורח, לא הייתי מתראיין. בשביל מה, כדי שיגידו לי: 'מותק, אל תלך'? אני לא צריך את זה, זו התנהגות של לוזרים. כל יום מליונים עושים פה פוסט דוקטורט. בטח מליון אשכנזים, למה רק אצלי זה נראה לא בסדר?

"אני לא חושב שלעזוב את הארץ זה רע. הכלכלה מתפרקת, הממשלה מטורפת, שקיעה בהזיות של התפשטות, התרחבות, משיחיות פונדמנטליסטית וטמטום. אין גרעין של רציונליות. לא מזמן קראתי ש- 30 אחוז מגילאי 39-19 כבר עושים תוכניות לעזוב, וזה לא מפתיע. אני שייך לאלה שנשארים ורוצים לשנות, כי בגילי וברמת המעורבות שלי, אבוד לי. אבל מי שרוצה ויכול – שילך".

איך אתה מסתדר עם יהודי לוס אנג'לס?

"היהודים עשו לעצמם פה גלות נוחה, עם סופרסל מקורי ומאכלים מישראל. יש כאלה שהם פה כבר 30 ו- 40 שנה, ועדיין אומרים שהם ישראלים ותיכף חוזרים. הם תומכים בישראל אוטומטית, ולא שואלים הרבה שאלות. ויש גם אחרים, שאומרים: 'צריך להכנס בערבים'. ואני עונה להם: תלכו, תיכנסו בהם. מה, אנחנו קבוצת הפוטבול שלכם? שניכנס בהם במקומכם? מישהו לא מזמן אמר לי: 'בתקופה כזו קשה לישראל, לא כדאי שתישאר שם?'. אז עניתי לו: קח את הילדים שלך לשם. הם הרי לא ביקרו בישראל כבר שנתיים וחצי, מתחילת האינתיפדה. אבל מבחינתם, קודם שנטפל בלכלוך, ואז הם יבואו, יאכלו שיפודים. זה השלב שבו אני אומר להם: אם זו הרמה שישראל מעניינת אתכם, אז גם אתם לא מעניינים את ישראל. הם מונעים מרגשות, ואין להם שמץ מושג בבעיות. הם חושבים שאנשים לא הולכים לעבודה, כי קשה להם לנסוע באוטובוס, כי בכל פינת רחוב יש מחבל עם תת מקלע. ואני מסביר להם שאנשים לא הולכים לעבודה כי אין עבודה. כי הכלכלה מתמוטטת. כי הממשלה לא מוכנה להתפשר על אדמה בגלל תביעות משיחיות מטומטמות".

אשכנזים נוסח לאס אנג'לס

ואם מישהו היה נאיבי והאמין שהמרחק ישפיע על שטרית בנושא הקיפוח, טעות בידו. "היהודים האשכנזים, הם אשכנזים גם פה. הם יושבים פה ותומכים בדיכוי המזרחי בישראל. הם לא יגידו לך את זה, אבל הם תומכים. הרי אני מדבר פה בכנסים. בסוף אני אומר לעצמי: אל תגיד כלום, סתום את הפה. אמרת שאתה צריך לנוח".

מה אכפת לך, בעצם?

"ככה זה. בכל מקום שאני מוצא מלחמה, אני נכנס עם הראש בקיר. ולכל מקום שאני בא, אני אוטומטית הופך להיות שחור. הכל נוגע לי. השתתפתי בערב משוררים נגד המלחמה בעיראק. הוצאתי מאמר בכתב עת יהודי שמאלני נגד הממשלה של שרון. אני מדבר ומופיע בכל מקום שאפשר".

איפה הם הפנתרים ההם?

בתחילת השבוע הקרוב יגיע שטרית לארץ לרגל הקרנתו ביום רביעי (בסינמטק בתל אביב) של הסרט "הפנתרים השחורים מדברים", עליו חתומים אלי חמו (בימוי, עריכה וצילום) ושטרית (מחקר, תסריט ובימוי).

בעוד חמו היה חבר בפנתרים בזמן אמת, שטרית קרא עליהם רק בעיתונים, או ראה את ההפגנות בטלוויזיה. הוא תמיד היה מודע לעניין המזרחי, אבל הרעיון לסרט צץ לו דווקא תוך כתיבת הדוקטורט, לפני כשנתיים. "בדוקטורט שלי, שעוסק במאבק המזרחי בישראל, יש פרק על הפנתרים. אישית אני חושב שגם היום ישראל צריכה פנתרים שחורים. וככה, יום אחד חשבתי לעצמי: איפה הם היום? זאת אומרת דיברתי איתם מדי פעם, אבל בעוד שבארצות הברית כל ילד יודע מי זה מלקולם אקס ומה קרה לו, הרי שבארץ הפנתרים נעלמו. חוקרים מזרחים פחדו לגעת בנושא, היחידים שכתבו עליהם היו אשכנזים".

יש לך מושג למה?

"לפני בחירות 73' היה סקר של יוחנן פרס על הפנתרים בשכונות מזרחיות. השאלה היתה: האם אתה מזדהה עם המטרות של הפנתרים? 80 אחוז ענו שכן. האם תצביע בשבילם? כמעט כולם ענו שלא. הסתבר שאנשים בחרו להזדהות עם המחאה, ולא עם המוחים. עדיין היה להם את החלום להיות הישראלי היפה, בן ההתיישבות העובדת. הפוך מאיך שהמדינה הציגה את הפנתרים: עבריינים, חשישניקים, תומכי אש"ף. כל הדברים הכי איומים".

במרס 2001 יזם שטרית כנס באוניברסיטה העברית, שכותרתו "30 שנה לפנתרים". בכנסת השתתפו ארגונים חברתיים, אנשי אקדמיה, אינטלקטואלים וכמובן אנשי הפנתרים. בעקבות הכנס החליטו שטרית וחמו לראיין את ראשי הפנתרים: סעדיה מרציאנו, צ'רלי ביטון, כוכבי שמש וראובן אברג'ל.

עוד בשלבי ההפקה ניסו השניים למכור את הסרט לגופי שידור שונים, ונדחו. באופן טבעי פנו גם לערוץ בריזה, אך גם שם זכו לתשובה שלילית. "בריזה היתה האכזבה הגדולה ביותר שלנו", אומר שטרית. "רון כחלילי, המנכ"ל, הציג את עצמו כידיד, אבל אחר כך התחמק. כשכבר חזר אלינו ,אמר שהוא כבר מעורב בסרט אחר בנושא, של נסים מוסק. חבל".

רון כחלילי: "כשהם באו עם ההצעה, אמרתי להם מראש שאני עם מוסק, ושלא אעשה שני סרטים על אותו נושא בשנה אחת. הפנתרים ראויים לסדרות על גבי סדרות, לא רק לשלושה סרטים, אבל במגבלות התקציב, העדפתי ללכת על אספקטים אחרים של המזרחיות".

סמי, אולי נוצרה רוויה מהנושא?

"אשכנזי לא ישאל אף פעם אם עשו יותר מדי סרטים על השואה, על קיבוצים, על הצבא. להפך, הוא יעשה עוד עשרה. רק לנו המזרחים יש חוסר ביטחון שאולי הגזמנו, שאולי אנחנו מעייפים. הסרט הזה חשוב לנו כמסמך היסטורי שאפשר לקחת, להקרין ולהמשיך את הדיון קדימה ממנו".

לבד במדבר הפוליטי

סמי שלום שטרית, 42, נולד במרוקו, עלה לארץ בגיל שלוש ומאז מתגורר לרוב באשדוד. אביב משורר, אמו אשת חינוך. מזה 20 שנה הוא נשוי לשלי, מורה לאנגלית, ואמריקאית במקור, ואב לשלושה – יונתן, 15, יואל, 9, ומיכל, 6.

זה מקרי שאתה נשוי למישהי זרה, לא ישראלית?

"בשביל זה צריך פסיכואנליטקן. כשהכרתי אותה הייתי בן 22. כתבתי שירים פה ושם, לא התעסקתי בפוליטיקה ולא התעניינתי ברקע של הנשים שפגשתי. אולי בתת מודע רציתי מישהי מבחוץ, כאילו מהאו"ם. אחת כמו שלי, שלא ידעה שיש מושגים כמו מזרחים או ספרדים".

לאחר שירות צבאי בנח"ל, למד שטרית לתואר ראשון בספרות עברית ומדע המדינה. את התואר השני עשה במדע המדינה. בשנת 90' נסע לניו יורק, שם השלים תואר שני ביחסים בינלאומיים. בשנת 96' קמה הקשת הדמוקרטית המזרחית. התנועה הגדירה את עצמה כתנועה חברתית על מפלגתית וחוץ פרלמנטרית, שמטרתה להשפיע על סדר היום הציבורי, מתוך כוונה לשנות את פני החברה. שטרית, לדברי פעילים בקשת, היה מהגרעין הקשה, בין אותם שלושה-ארבעה שהובילו את המהלך; אלא שאחרי שנה התחילו המחלוקות.

"העימות המרכזי היה בין סמי ליהודה שנהב", נזכר אחד הפעילים, "כאשר בתווך עומדים ויקי שירן ומשה קריף. סמי החליט שצריך לרוץ לכנסת, והתחיל ויכוח מטורף, שבסופו הוא פרש". "סמי הוא איש נורא קשה", ממשיך אותו פעיל. "פרפקציוניסט. חכם נורא ורדיקלי נורא, אבל בלהט שלו, הבלתי מתפשר, הוא כמעט נטרל את הדיאלוג בין ספרדים לאשכנזים. הוא טען שאין טעם לכך, כל עוד האשכנזים לא ישנו את עצמם".

"כשסמי היה מדבר", אומרת פעילה אחרת, "כולם היו שותקים. היתה אליו הערכה רבה. אבל הוא רצה להוביל את הקשת, להיות בראשה, וכאשר זה לא יצא, הוא נאלץ ללכת לבדו למדבר הפוליטי".

ב- 98' החליט שטרית ללכת בכל זאת על האלטרנטיבה הפרלמנטרית, וניסה לרוץ לכנסת עם רשימה בשם ישראל חדשה. בקשת מספרים שהוא ניסה לגייס פעילים מתוכם, אולם ההיענות היתה דלה. לשטרית גירסה שונה: "הגיעו הרבה אנשים, גם מהקשת. חשבנו לעבוד שנתיים, להתחבר לארגונים חברתיים ולצבור מומנטום, רק שפתאום הקדימו את הבחירות. לא היינו מוכנים, ולכן ויתרנו".

איך אתה מרגיש עם זה שדווקא ההישג הגדול של התנועה, שהחזירה את הקרקעות הציבוריות לעם, בא אחרי שאתה כבר לא שם?

"לא אכפת לי. הם חברים שלי ואני שמח שהשארנו דברים בשטח. לא רק בענין הקרקעות, אלא למשל שיטת ההוראה בזוג, שני מורים בכיתה. היום זה מופעל ב- 38 בתי ספר, אז נכון שקטלו אותנו, אבל זה חלחל וזה מה שחשוב. את בית הספר אפשר היה להרוג, את הרעיון לא".

ב- 1994 היה בין היוזמים להקמת קדמה, עמותה שפעלה להקמת בתי ספר בשכונות מצוקה ולקידום החינוך האלטרנטיבי, בעיקר בכל הנוגע לערכים מזרחיים שנדחקו מהתודעה הציבורית. תחת העמותה פעלו שני בתי ספר. באחד, בשכונת התקוה, תחת ניהולו של שטרית, נסגר לפני כחמש שנים. השני, בשכונת פת בירושלים, עדיין פועל.

פתק שחור בקלפי

באותה הזדמנות בה ישוב לישראל להקרנת סרטו, יישאר שטרית שבועיים נוספים כדי למלא את חובתו כאזרח.

"אני מתכנן למלא את חובתי. אלך לקלפי, ואחפש מישהו להצביע עבורו. אם אמצא או לא, זה סיפור אחר".

למה תצביע?

"כרגע פתק לבן. בעצם, אולי פתק שחור".

למה שפשוט לא תגיע ודי?

"עוד לא הגעתי לנקודה כזו שאני אחרים את הבחירות. אני רואה את עצמי כמחנך, וככזה יודע שצריך לשמור על המשחק, על המסגרת".

מה דעתך על מה שפואד אמר, שכל השדים העדתיים של מפלגת העבודה יצאו החוצה בהצבעה, שזרקה אותו והעלתה את מצנע?

"אני מאד שמח שלא בחרו אותו. לא שאני מצביע לעבודה, חס וחלילה. אבל מישהו היה צריך להעניש את פואד, על זה שהוא ישב עם שרון בממשלה ותמך במה שהוא עשה. מה הוא חשב, שיעניקו לו פרס מהמפלגה על זה שהוא מזרחי?"

בלי קשר למזרחיות, אולי זה הזמן שאנחנו צריכים להתלכד יחד?

"מי זה אנחנו? אני והמתנחלים בשטחים? אין לי שום קשר איתם. אני לא בדת שלהם, או בעם שלהם. מפלגת העבודה התלכדה עם המתנחלים. 50 אלף פונדנטליסטים שהורסים לך ולי את החיים. כל מה שהחיילים המסכנים האלה עושים כל יום, זה לשמור על מתפללים בדרך לבית הכנסת, ובסוף חוטפים כדור בראש. שאני אשלח את הילד שלי לשמור על איזה כלב מברוקלין שהולך להתפלל בחברון? מי הוא בכלל?

"בלי קשר לפואד, ברור שמפלגת העבודה לא תבחר מזרחי אף פעם. כי זו מפלגה גזענית כלפי מזרחים. תמיד היתה. גם בליכוד גזענים כמו במפלגת העבודה, אבל יותר מתוחכמים. הם נגד המזרחים, אבל דרך הערבים. 30 שנה המזרחים הצביעו למפא"י. מבחינה לאומית היא היתה מפלגה ימנית. גולדה אמרה: 'אין עם פלסטיני. אין עם מי לדבר. אסור לנו להידמות לפרימיטיבים האלה'. המעבר לליכוד הוא רק השתחררות ממפא"י ההיסטורית.

"ועד שכבר היה לעבודה מזרחי אחד, שלמה בן עמי, גם הוא לא התייחס למזרחיות שלו. מלה אחת לא שמענו ממנו כל השנים. הוא היה תקווה עבור המון מזרחים, והוא שרף את הכל כי הוא לא עמד בפיתוי".

איזה פיתוי?

"הוא לא היה צריך להיות השר לבטחון הפנים. כי משרד המשטרה הוא המשרד המסורתי של המזרחים, ומשם לא צומחת שום אלטרנטיבה למנהיגות. ראית פעם ראש ממשלה שהתחיל כשר משטרה? בן עמי היה צריך לזהות שברק מחסל אותו. הוא היה צריך לשבת בצד ולגבש אלטרנטיבה, בסוף היו באים אליו. היה לו סיכוי לשבור את הטאבו האשכנזי של מפלגת העבודה. אבל אז הוא איכזב, בעיקר עם אירועי אוקטובר 2000. הוא היה צריך לדעת שאשכנזים ייצאו מזה. פרס, שרון וברק יכולים לחטוף אלף ועדות ובסוף הם יחזרו לעבוד כרגיל, כי יש עוגנים מאחוריהם, אליטות. אבל לבן עמי כמזרחי אסור היה ליפול. כי מה שחיכה לו אחר כך זה לא אליטה, אלא שממה ומדבר".

מה דעתך על מה שקורה בליכוד?

"מגיע לליכוד שיחריבו להם את המפלגה. אני לא סובל אותם. קפיטליסטים, אילי הון ונדל"ן. גם כשהם נלחמים בפלסטינים, זה על אדמות והון. אם הם רוצים אצלם את המזרחים, הם צריכים לקבל את כל קשת המזרחית – מהמזרחי המשכיל ועד אלפרון. מה הבעיה בזה? הם הרי הכריזו על עצמם כבית של המזרחים, אז המזרחים באים. לא ירצו אותם? הם ילכו למקום אחר. כמו שהלכו לש"ס. ש"ס הציעה להם שוויוניות על בסיס של יהדות. אמרו להם: "בואו תהיו ישראלים שווים בלי לשרת בצבא, בלי להיות בפלמ"ח, בלי להקים קיבוץ, בלי להיות ציונים אפילו. תבואו ונחזיר לכם את הכבוד".

מה דעתך על עליית שינוי?

"שינוי היא מפלגה גזענית לבנה. הכוח הלבן. לשינוי אין בעיה עם החרדים האשכנזים. טומי יכול להסתלבט איתם בבדיחות באידיש אבל יש לו בעיה עם ש"ס.

"שינוי היא לא רק גזענית כלפי ערבים ומזרחים, אלא גם אנטישמית. הם מכנים את ש"ס טפילים, מוצצי הקופה הלאומית, כמו שכינו את היהודים באירופה. את יודעת כמה חילונים לא הולכים לצבא? אחוז עצום.

"כל סיפורי הסינדרלה על ההיא שאמא שלה קנתה לה פרה, ומזה היא הקימה מחלבה מצליחה הם שטויות. זה אנשים שהשיגו הכל בהלוואות ומענקים של הממשלה. אין קיבוצניק או אשכנזי שבנה משהו בעשר אצבעות. האדמה של המדינה, המים של המדינה, ואפילו את הפרות נתנו להם. ומה זה אומר ששינוי מצליחה? שהמדינה עשתה עבודה מצוינת. למדנו רק את ההיסטוריה של האשכנזים באירופה. ועכשיו יש המון צעירים שרוצים להציל את המדינה מהפראים האלה, המזרחים והערבים".

משינוי נמסר בתגובה: "האיש כבר הסתבך בלשונו בעבר, ומסתבך שוב. הוא אינו ראוי לתגובה".