ניתוח מוח למחשב

אם התאכזבתם מביצועי המחשב הישן שלכם תוכלו להחליף את המעבד. מדובר בפתרון של אין ברירה עבור כמעט כל המשתמשים - למעט אלה שנהנים לשבור מוסכמות ולהוכיח וירטואוזיות בחומרה. חישובי תועלת מול עלות שנעשים בקור רוח יגלו שזה לא כדאי. אם המעבד כל כך ישן שחייבים להחליף אותו, כנראה שכדאי להחליף גם את כל מה שסביבו ולכן, רכישת מחשב חדש זולה יותר.

אם הדיסק הקשיח הוחלף לאחרונה או נוסף מאיץ גרפי חדש וחזק למחשב ישן, הפתרון המועדף הוא החלפת לוח האם, ולא - תאלצו להתאים את המעבד לערכת שבבים ישנה. ללא החלפת לוח האם יישארו במערכת מספר צווארי בקבוק כמו אפיק המעבד (שמהירותו עלתה מ-100 מגה הרץ בפנטיום-2 ל-533/400 במעבדים עדכניים) וערוץ הדיסק.

למעשה, משמעות החלפת לוח האם היא שדרוג כל ליבת המחשב, רכישה שכרוכה בעלויות לא צפויות. עם זאת, אפשרות זו מעשית מאוד במיוחד אם בכוונתכם לרכוש חומרה מעט מיושנת במבצעים שלעולם לא נפסקים. חיפוש באתרי הצרכנות באינטרנט יעלה עשרות חנויות שמוכנות למכור לכם לוח אם עדכני למדי עם מעבד אתלון +2000 או סלרון 1.8 גיגה הרץ ו-256 מגה בייט זיכרון תמורת פחות מ-200 דולר. זה בהחלט עדיף על ניסיון להחליף את המעבד בלבד.

להחלפת לוח האם נלווים יתרונות סביבתיים, נוסף על האפשרות להשתמש במעבד מדור חדש, בהם חריץ AGP חדיש (לפחות 4x, בלוחות חדישים גם 8x) עבור מאיץ גרפי ל-3D, ערוץ ATA/133 או SerialATA לדיסק, ממשק 100Mbps אינטגרלי לרשת התקשורת ושערי USB (לפחות 2 שערי USB 1.1. בלוחות החדשים תקבלו 6 שערי USB 2.0). ייתכן שתקבלו כמה שקלים כטרייד אין עבור הזיכרון הישן (יש לו קונים לצורכי תחזוקה ותיקונים), כך שאולי זו גם ההזדמנות לעבור ל-DDR.

גם מי שאינו חושב במושגים של Overclocking (הגדלת מהירות השעון מעבר להמלצות היצרן) יעדיף לבחור בלוח אם חזק וחדיש יותר. על לוחות האם החדשים יש אפשרות להתקין 2-3 גיגה בייט זיכרון, לנצל את ההזדמנות ולעבור לטכנולוגית DDR333, או להעלות את מהירות אפיק המעבד (FSB) עד 666 מגה הרץ לפחות. כפי שאתם רואים, הבעיה עם החלפת לוח-האם היא לדעת היכן לקבוע את הגבול.

סולם המהירויות

בסכימת המהירויות של אינטל מדרגות התדר נקבעות לפי כפולות של 66 מגה הרץ. כאשר ערוץ AGP מוגדר בתור 8x, התנועה עליו מתנהלת בקצב של 553 מגה הרץ, בהשוואה ל-4x שהם 266 מגה הרץ (המספרים מעוגלים במקצת). באפיק המעבד FSB (קיצור של Front Side Bus, ביטוי קצת אנכרוניסטי בפנטיום 4, שאין לו "אפיקים צדדיים" למטמון חיצוני), בדור הנוכחי של אינטל, מנהלת תעבורת הנתונים במהירות 400 או 533 מגה הרץ, שהם 6x או 8x בהתאמה.

זיכרון DDR266 מסונכרן בקצב 4x ואילו זיכרון DDR333 רץ בקצב 5x. הגדלת מהירות יכולה לבוא מהגדלת מהירות השעון הבסיסית מ-66 מגה הרץ לכל ערך גבוה יותר, על ידי התאמה של רכיבים מסוימים במעגל השעון (יש יצרנים שמאפשרים לבחור מספר ערכים באמצעות ג'אמפרים) ואז ההגדלה מתבטאת בכל תת המערכות באופן פרופורציוני, או על ידי הגדלת מקדם ההכפלה לתת מערכת מסוימת.

למשל, אפשר להעלות את מהירות הבסיסית ל-75 מגה הרץ ובכך להוסיף 12.5% למהירות כל החלקים, או להתמקד בשיפור נקודתי. לדוגמה, כדי להעלות את מהירות FSB מ-400 ל-666 מגה הרץ צריך להחליף את המכפיל מ-6x ל-10x - הליך שייאלץ את המעבד וערכת השבבים לרוץ ב-67% מהר יותר - ולקוות נגד כל ההיגיון שהכל יעבוד. אם הלוח כבר מיועד ל-533 מגה הרץ השינוי קטן יותר, מ-8x ל-10x, שזה רק תוספת 25%, וסיכויי ההצלחה גדלים דרמטית.

החשבונות הלוהטים של Overclocking

גם מהירות המעבד נעולה ביחס פשוט למהירות האפיק. למשל, מעבד 2.4 גיגה הרץ (מהירות 36x) יכול לרוץ עם אפיק 400 מגה הרץ ביחס 6:1 או עם אפיק 533 מגה הרץ ביחס 4.5:1. אם נגדיל את מקדם ההכפלה מ-8x ל-10x, כדי שהערוץ יעבוד בקצב 666 מגה הרץ, המעבד יאלץ לרוץ ב-3 גיגה הרץ (פי 4.5 מ-666 מגה הרץ) - בין אם היצרן הסמיך אותו לכך או לא. אם מתקינים בשקע מעבד שמהירותו הנומינלית נמוכה מ-3 גיגה הרץ מסתכנים בכך שהוא יישרף או לא יצליח לעמוד בדרישות התזמון, אבל בהרבה מקרים מתברר שהיצרן הגזים בזהירותו והמעבד מגלה יכולת בריאה לשפר ביצועים.

לכך קוראים Overclocking ותרבות שלמה של חובבי אתגרים טכניים צמחה סביבה. ואפשר גם לשנות את יחסי המהירות בין האפיק למעבד כדי להאיץ את האחרון כאשר ערכת השבבים מסרבת לעבוד מהר יותר. למשל, בדוגמה הקודמת יתכן ולא תצליחו להעלות את מהירות FSB ליותר מ-533 מגה הרץ, אבל על ידי הרצת המעבד ביחס מהירות 5.5:1 (במקום 4.5:1) הוא יאלץ להתאמץ בקצב 2.93 גיגה הרץ. ובמקרים מוצלחים במיוחד אפשר לשנות את כל היחסים. למשל, להריץ את FSB ב-666 מגה הרץ, את הזיכרון ב-333 מגה הרץ ואת המעבד ב-3.33 גיגה הרץ ולראות את הביצועים מזנקים לסטרטוספירה.

לפני שאתם יוצאים להרפתקת Overclocking כדאי ללמוד את הנושא לעומק, מדובר בנושא טכני טהור, שדורש הבנה בתזמונים חשמליים (למשל, סביר כי יידרש שינוי בהגדרות ההשהיה של הזיכרון הישן אם הוא נאלץ לרוץ בסביבה חדשה) ובבעיות הקירור של רכיבים עדינים. בדוגמה לעיל אנו מנסים לגרום למעבד 2.4 גיגה הרץ לרוץ ב-3.33 גיגה הרץ, תוספת של כמעט 40 אחוז למהירות השעון הכרוכה בהכפלה של צריכת ההספק. אם המעבד המקורי צרך 40 וואט, עכשיו אותו מארץ צריך לפזר את החום שנוצר מצריכת 80 וואט, בלי שטמפרטורת השבב תחרוג מהמותר.

כדאי לשמוע מניסיונם של אחרים לפני שנכנסים להרפתקה. הכנסת המילה Overclocking למנוע החיפוש Google תחשוף עולם שלם של משוגעים לדבר. הרבה חובבים מנסים את כוחם ב"הנדסה אינטואיטיבית" וכמה מטכניקות הקירור שלהם אינן אפקטיביות בעליל. כמו כן, פתרון שעבד פעם אחת יכול לאכזב במקרה אחר. והמחיר של כשל יכול להיות נזק בלתי הפיך למעבד, נזק שעולה על הצפיות הריאליות לחסכון מ-Overclocking של מעבד איטי למהירויות גבוהות.

יותר כסף - פחות סיכונים

אפשר כמובן להעלות את מהירות המעבד בלי להסתכן בכלל. קונים מעבד חדש שמוגדר לעבוד במהירויות החדשות. למשל, ברוב המחשבים משנת הייצור 2001 מבוססי פנטיום-4 מותקן לוח-אם שתומך במעבדים עד 2.5-3 גיגה הרץ. כדי להעלות את המהירות צריך רק להחליף את המעבד ולהזיז ג'אמפר אחד למקום חדש - ואולי גם לעדכן את ה-BIOS. אין כל סכנה שהניתוח ייכשל, אבל צריך לשלם מחיר מלא של מעבד חדש.

זה כדאי רק אם תוספת המהירות משמעותית, לדוגמא החלפת מעבד 1.4 גיגה הרץ במעבד 2.8 גיגה הרץ, והיישומים שמעסיקים אתכם אכן דורשים כוח עיבוד מרכזי יותר מכל דבר אחר. לא תמיד זה המצב. עבור שחקני מחשב עדיף להשקיע בכרטיס גרפי חדש - הוצאה כספית מסדר גודל דומה להחלפת המעבד, אך עם אפקט הרבה יותר משמעותי על קצב התעדכנות המסך.

לבסוף, קיימת אפשרות תיאורטית לדלג בין דורות של מעבדים בלי להחליף את לוח האם. מאז שאינטל הפסיקה להאמין בשדרוגים (זה קרה באמצע שנות ה-90, אחרי הניסיון הלא מוצלח עם סדרת OverDrive) היא לא טורחת לשמור על "תאימות לאחור" בעיצוב הממשק בין המעבדים ללוחות-האם. לכן, אי אפשר להכניס מעבד פנטיום-4 לשקע של פנטיום-2 או פנטיום-3 בלי להוסיף ביניהם רובד של מתאמים. אלה תפקידם להתאים את המתחים, קצבי השעון, מיקום ומספר הפינים ופרמטרים חשמליים אחרים, בין שני הדורות.

מה כדאי ומה כדאי יותר

בדקנו אפשרות כזאת, למרות הספקות לגבי הכדאיות הכלכלית. מתאם PL-iP3/T מתוצרת Power Leap עולה 160 דולר וכל מה שהוא מביא לכם זו אפשרות להריץ סלרון 1.4 גיגה הרץ (תואם פנטיום-3) על לוח-אם של פנטיום-2. התקנו את המעבד במחשב פנטיום-2 400 גיגה הרץ בן ארבע, ללא כל שינוי נוסף בתצורת החומרה, ובמבט ראשון נראה שהשיפור בביצועים מצדיק את המחיר. פילטרים שונים של פוטושופ רצו בין פי 2.5 לפי 5 מהר יותר ובמשחקים קצב התעדכנות המסכים עלה ב-40 עד 140 אחוז.

המבט הראשון קצת התערפל כאשר עימתנו את התוצאה עם התועלת של השבחה אלטרנטיבית על ידי החלפת לוח אם. תמורת 30 דולר יותר קבלנו לוח אם VIA KT 333, עם מעבד אתלון +2000 ו-256 מגה בייט זיכרון DDR 333. ההשבחה הזאת אפקטיבית יותר ב-40 אחוז בערך מבחינת הביצועים ובנוסף היא פותחת אפשרויות מעניינות להשבחות בעתיד, בעיקר החלפת המאיץ הגרפי, למשל, מ-TNT-2 עתיק יומין ל-GeForce4 MX 440.

בתוספת 80 דולר לתרגיל ההשבחה אתם מביאים את המחשב לביצועים גרפיים עדכניים, פי 5 לפחות מהמקוריים, ולתאימות עם משחקים חדישים, שנזקקים לממשק DirectX 8.

את התוצאה המשכנעת ביותר, יחסית להשקעה בכסף, קיבלנו בהשבחה של מחשב משרדי ישן והפיכתו למכונת משחקים חזקה. הוצאנו מתוכו את לוח האם האינטגרטיבי (מבוסס i815E, ערכת שבבים המכלילה מאיץ גרפי פשוט) עם המעבד, סלרון 600 מגהרץ, והזיכרון, 64 מגה בייט SDRAM. במקומו הכנסנו לוח אם חדש, MSI KT4 Ultra, עם מעבד Athlon XP 2400+, ו-512 מגה בייט DDR333. בתור כרטיס גרפי בחרנו ב-Maya II R9500 של חברת Gigabyte, עם 64 מגה בייט זיכרון DDR333, תוך ניצול ממשק AGP 8x של לוח האם.

לא נגענו בדיסק, למרות שלוח האם החדש מאפשר להוסיף כונני SerialATA בתצורת RAID 1/0, וגם אין לנו בינתיים שימוש לממשק Bluetooth הכלול בחבילה. בסך הכל מדובר בהשקעה של כ-400 דולר שחוללה טרנספורמציה ללא הכר במחשב. ממכונה משרדית עייפה לתחנת כוח גרפית עם נטיות ברורות למשחקים סוערים.

יש סוחרים שמוכנים למכור לכם במחיר דומה מחשבים מפוקפקים (מבחינת אמינות הרכיבים ומקורם) עם נכות מלידה. ההשבחה שלנו הפיקה מחשב ביתי מהשורה הראשונה ללא אף פשרה. חסכנו לא יותר מ-300 עד 350 דולר, אבל ברור שזה היה כדאי.