הסיפור האמיתי מאחורי המצאת המדעים המדוייקים

בעוד ארבעה חודשים ברוכים יגיע בני הבכור והיחיד לגיל שלוש. זהו גיל מעט צעיר מכדי לגלות התעניינות עמוקה וכנה בספרות. הגור האנושי נהנה מתלות עצומה במבוגר, אך לא פחות מכך הוא סובל ממנה. קאמיל פאליה טוענת שככל הנראה התלות המוחלטת הזאת של הזכר הקטן באמו, מזעזעת אותו עד כדי כך שהיא-היא הגורם לכך שבמהלך שנות ההיסטוריה המציא הגבר את המדעים, הפילוסופיה, האמנות ושאר פלאי הציוויליזציה. הכל על מנת להתרחק ולשכוח לנצח את ימי הילדות המוקדמת, ימי עליבותו.

מעט מהתכוונות זו אני יכולה לזהות כבר עכשיו. אותו דחף לעצמאות הוא ככל הנראה הסיבה לכך שבני מעדיף לשמוע סיפורים מומצאים בידי הוריו על הסיפורים הכתובים, זאת בשל האפשרות להזמין את נושא הסיפור על פי ראות עיניו (נושאים נבחרים – סיפור על אניה, סיפור על אווירון, סיפור על אניה קטנה עם מפרש, סיפור על אוירון גדול גדול וכו').

למרות המורכבות הפסיכולוגית שאני שוטחת בפניכם, ישנם בכל זאת כמה ספרים אותם הוא מחבב ומוכן להפתח לקראתם. כאן אני רוצה לציין בעיה שהיא בעיה גורפת בספרות הילדים בעברית, ובעיקר בזו המתורגמת. גם בספרים הקומוניקטיבים והמובחרים ביותר ישנם מילים, ביטויים ומושגים שאפילו בספרי כיס של שנות ה-50 יצאו מכלל שימוש, כגון: "בהביטו אל הרקיע", "מגבעת עם גדיל בקצה", "לול החמד", "ישים ללעג קץ", "הרופא אליו הובהל", "נושא את עיניו למעלה" ושאר פניני לשון. אך נראה לי שאני המוטרדת העיקרית מהעניין והילד מתעלם ממכשלות אלה באצילות, כיאה לבעל טעם משובח וראיה רחבה וכוללת של המציאות.

ובכן, אלה הספרים המועדפים בבית. מקומם בטבלה משתנה תכופות ולפעמים ישנם כאלה הנפלטים ממנה ללא הסבר או אזהרה מוקדמת. איך שלא יהיה, נכון להיום, זה מצב העניינים.

יפתח המלוכלך (נוסח עברי: אורי סלע)

זהו ספרון מחריד הן בתוכן והן במראה, המורכב משירים שיכולים לגרום לילד המודרני התקפי חרדה חמורים, אך כיוון שליבה של אם לב רך הוא, אני נכנעת לבקשות הצאצא והספר שומר על מקומו כלהיט כבר ימים ארוכים. הוא מורכב משירי מוסר השכל קטנים, כל שיר מספק סיפור על ילד אחר שיש לו נטיות להתנהגות מחפירה, ולפי התנהגות זו נקבע גם שמו (יפתח המלוכלך הוא ילד שאינו מתרחץ, יובל המנוול הוא הילד המכה). ככל שמתמידים גיבורי השירים בהתנהגותם האיומה – מתקרב סופם שהוא לרוב, כפי שנאמר – משעמם לספר ומזעזע לשמוע. לרוב מדובר במוות בייסורים, או לפחות במחלה קשה. הספר יצא אגב, לראשונה ב 1845 וזכה להצלחה מסחררת בעולם כולו, ובגרמניה מולדתו בפרט.

מקס ומוריץ (וילהלם בוש)

מאותו ז'אנר כמו הקודם, וגם הוא מוצאו בגרמניה. מקס ומוריץ הם ילדים שובבים, שלא לומר מופרעים, ושלא לומר סוציופאתים בהגדרה קלינית. הם מרבים לעשות מיני מעשי קונדס בכפרם הקטן אי שם, הכוללים התעללות בחיות, גניבות, נסיונות רצח וכדומה. גם סופם הוא בלתי נעים אם כי סתום משהו – הם מוכנסים לשק ונשארים שם. גם ב"מקס ומוריץ" כמו ב"יפתח המלוכלך", יש שפע של ביטויים בעברית ארכאית, ואני בונה על כך שביטויים אלה יטשטשו את מובן העלילות ויחסכו מבני רעיונות לעתיד.

ארץ יצורי הפרא (כתב וצייר מוריס סנדק)

ספר שהיה רב מכר בינלאומי. גיבורו, מקס, הוא כמובן ילד שובב. הוא משתולל בבית וגם אומר לאמא שלו "אני יאכל אותך". מקס ננעל בחדר בלי ארוחת ערב. הוא מפליג בדמיונו הפרוע משהו לארץ יצורי הפרא, שם הוא מבלה בחברת אותם יצורים תקופה לא בלתי נעימה, עד שהוא מאלף אותם לגמרי ולבסוף חוזר הביתה, רק על מנת למצוא את ארוחת הערב מחכה לו על השולחן. חמוד למדי, אם כי אולי זה משעשע בעיקר את ההורים. בני, בכל אופן, אוהב את הספר כי באחד מהציורים מופיעה אוניה קטנה עם מפרש.

המטפס הקטן והפרח הזוהר (כתב וצייר פאול קור)

סיפור מוסר קטן ומחוכם על מטפס הרים שחמד את פרח הזוהר שעל ראש ההר. הוא רצה שהפרח יהיה רק שלו, טיפס אל ראש ההר, ולמרות אזהרות היעלים – קטף את הפרח. אך הנה, הפלא ופלא, ככל שירד למטה איבד הפרח מזוהרו וכשהגיע המטפס הרכושני אל העמק היה בידיו פרח נבול ועלוב. כאן מיהר המטפס להסיק את המסקנות הנכונות, טיפס חזרה והחזיר את הפרח למקום. מאז הוא נהנה ממנו יחד עם שאר בני התמותה. סיפור המועיל למקרים של ילדים שרוצים להרים צעצוע מהגן, או לחילופין, לבעלים שלא מעונינים שהאשה היפה שלהם תחלוק את חסדיה עם גברים אחרים. בקיצור, מפתח חוש אסתטי ומרגיל את הילד שלא כל מה שיפה הוא שלו.

הילד שאהב את הירח (כתב וצייר פאול קור)

סיפור לירי – פנטסטי, המעודד דמיון. ילד שאוהב את הירח מסתכל עליו כל לילה. עד שיום, כלומר לילה אחד, נטרד במחשבה על כך שהירח קירח וסובל מקור. הילד רוכש חוטים, סורג לירח כובע, מגיע אליו בדרך לא דרך, ושם את הכובע על ראשו. אם הילד הקורא יושפע מהספר יש סיכוי סביר שיצא משורר או פולניה או שניהם יחד, בקיצור, משורר פולני. פיוטי ומחנך לדאגה לזולת. האיורים, כנהוג אצל קור, מקסימים לגמרי.

ברי הברווזון (סופר לא ידוע)

ספר אהוב במיוחד בגלל האפשרות שניתנת לילד להשתתף בקריאה. במקום מילים שמרבות לחזור על עצמן, מופיעים אייקונים קבועים (ברווזון, אגם, אמא ברווזה). וכך אפשר לקרוא יחד עם הילד, בעוד הוא זועק בחדווה את המילים המצויירות ומפתח עצמאות ובטחון עצמי. סיפור מקסים על ברווז קטן שלא הצליח ללמוד לשחות, סבל מנידוי חברתי ובסוף הצליח במשימתו רק כשנאלץ להציל את חברו העכברון מטביעה באגם הסוער. מוסר השכל – לפעמים הדרך היחידה למשמע את הקיום היא עזרה לזולת, ראה ויקטור פרנקל – האדם (או הברווז) מחפש משמעות.