הזבלן לסל וחסל

דואר זבל, אותם מכתבים מסחריים (או לא) המציקים לנו השכם וערב בתיבת הדואר שלנו, כשהם מציעים לנו להיות יותר רזים, יפים, עשירים, מוצלחים, מכונה בכל העולם ספאם (Spam). הכינוי נובע ממערכון ישן של מונטי-פייטון, ומשמעותו "בשר משומר". משהו לא ממש טעים, לא הכי מזין, לחלוטין לא מגרה, שנופל עליך מהשמיים. הספאם, מטרד קל יחסית עד לפני שנתיים, הפך לבעיה חמורה בחודשים האחרונים.

קרוב ל-40% מכל תעבורת הדואר האלקטרוני היא הודעות דואר לא מוזמנות ולא רצויות - הרבה מעבר לאותם 8% שהיו מקובלים בסוף 2001. נתונים אלו נמסרו מחברת Brightmail, העוסקת בחסימת דואר זבל עבור שש מעשרת ספקי הגישה לאינטרנט הגדולים בארה"ב. חברת המחקר ג'ופיטר טוענת כי משתמש מחשב ממוצע קיבל קרוב ל-2200 הודעות Spam בשנה החולפת.

חקיקה מואצת

הבעיה כל כך נפוצה, עד ש-26 ממדינות ארצות הברית כבר חוקקו חוקים נגד דואר-זבל, והקונגרס האמריקני עובד על חקיקה כלל אמריקנית בנושא. אבל זה לא יפתור את הבעיה. "החוקים האלו לא עושים כלום חוץ מאשר לשלוח את הזבלנים למדינות אחרות, ואף מעבר לים", אומר וויין קראוס, ממכון המחקר קאטו בוושינגטון. למרבה המזל, יש פתרונות אחרים. ככל שכמות דואר הזבל גדלה, כך גדל מספר המוצרים המיועדים לזהות, לחסום ולהשמיד את דואר הזבל.

חלק מיצרני תוכנות האנטי-ספאם מציעים תוכנות למשתמש הפרטי, חלק מוכרים חומרה ותוכנה המיועדות לחסום דואר זבל אצל ספקי גישה לרשת וארגונים. לחלקן יש שירותים החוסמים את הספאם לפני שהוא נוחת בתיבה. בהמשך נציג את מיטב תוכנות האנטי ספאם למשתמש הפרטי ולמשתמש העסקי. כמו כן, נפרט כמה דרכים אחרות לרסן את דואר הזבל, החל מכתובות דואר אלקטרוני מתכלות ועד לכלי אנטי דואר-זבל הבנויים בשרתי דואר, ונדון מעט בכלים המשמשים את הזבלנים עצמם.

אז מה זה ספאם?

דומה שהגדרתו של השופט העליון האמריקני פוטר סטיוארט את המונח "תועבה", כדבר שקשה מאוד להגדיר אבל קל מאוד לזהות כשהוא מונח מולך מתאימה גם ל-Spam. מומחים בתעשייה מכנים את הספאם כ"מסות של דואר אלקטרוני מסחרי שאף אחד לא ביקש". מפרסמים המפיצים בעיוורון שולחים את מסריהם לכמה שיותר כתובות דואר אלקטרוני. אחרים מוסיפים להגדרה סוגים נוספים של דואר לא מוזמן מראש.

כמו למשל מכתבי השרשרת הנשלחים על ידי חברים לעבודה, אגדות אורבניות, בדיחות email משרדיות וקבצים גדולים של מוסיקה ווידיאו חסרי ערך למשתמש המקבל אותם בתיבתו. כל ההגדרות הללו משאירות עניין אחד חשוב לא ברור: ספאם אינו רק דואר אלקטרוני שלא ביקשתם לקבל. זהו דואר שאינכם מעוניינים בו כלל. יכולים להיות סוגים מסוימים של דואר אלקטרוני שמשתמשים לא ציפו לו, ובכל זאת שמחו לקבלו. אנו כאן בפי.סי. מגזין שמחים לקבל הודעות על מוצרי מחשב ותוכנה חדשים, למשל.

מאחר והגדרות הספאם שונות בין המומחים, ישנו גם ויכוח באשר לחומרת הבעיה המטרידה את משתמשי האינטרנט. היו גופים שטענו שבהתאם לסקרים שלהם, 71% מהמשתמשים מדווחים על כמות קטנה מאוד של דואר זבל המתקבלת בתיבות הדואר האלקטרוני שלהם, באופן כך שלא מדובר במטרד אמיתי. מצד שני, רוב המומחים מסכימים עם הנתונים הקשים של ג'ופיטר ו-Brightmail שהצגנו קודם. Spam זו בעיה, ובעיה קשה.

המלחמה בדואר הזבל

המלחמה היומיומית בדואר הזבל מפילה קורבנות אקראיים. אתה מבזבז שעות על שעות במיון והפרדה בין דואר הזבל לבין הודעות שאתה צריך עד שבסופו של דבר, אתה נהיה לא זהיר. "אתה מתחיל למחוק הודעות בסיטונות, רק בהתבסס על שורת הנושא", אומר מילס אוסטין, נשיא חברת Zero-Star, שהתמודד בשנה האחרונה עם כמויות כמעט בלתי נתפסות של דואר זבל, "ומפעם לפעם אתה הולך למחוק לא בכוונה הודעות חשובות". ספקי גישה לרשת וארגונים גדולים סובלים גם הם. מעבר לתלונות המגיעות מהמשתמשים על הספאם, הם נאלצים לאחסן ולהעביר כמויות גדולות מאוד של דואר זבל לא רצוי.

לעתים קרובות הבעיות נובעות משיטות העבודה הנלוזות של מפיצי דואר הזבל, יותר מההודעות עצמן: הרבה מפיצי דואר זבל שולחים כל כך הרבה הודעות במכה אחת, עד ששרתי הדואר מבזבזים זמן רב יותר על דחיית הודעות זבל מאשר במשלוח הודעות "לגיטימיות". "בכל יום אנו דוחים עשרות מיליונים של הודעות דואר זבל הממוענות לכתובות שלא קיימות בכלל", מספר אד פלקסטון, מנהל תחום שירותי הדואר האלקטרוני ב-AT&T.

מפיצי זבל אחרים שולחים אלפי שאילתות לשרתים ארגוניים כדי לזהות כתובות דואר קבילות בתוכם. זה גם מקשה על התעבורה והפעילות בשרת, ובסופו של היום, מפיץ הזבל קיבל - ושלא יהיו לכם ספיקות בעניין - את כתובות האינטרנט של העובדים באותו ארגון.

פרה אחרי פרה, שולחן עבודה אחד בכל פעם

באופן אידיאלי, המלחמה בספאם אמורה להיערך באמצעות תוכנות המותקנות בשרת הדואר הראשי של ספק האינטרנט או הארגון, בטרם הועבר הזבל לתיבות האישיות של המשתמשים. חלק מספקי האינטרנט בישראל, בזק בינלאומי וקווי זהב למשל, אמנם משתמשים בפתרונות כאלה, המאפשרים לצוד שתי ציפורים במכה אחת - דואר הזבל ותעבורת הרשת המוגדלת לה הוא גורם.

אבל אם התוכנה בה משתמש ארגון או ספק האינטרנט שלכם לא עושה את העבודה ביעילות של 100% - ואף אחת מהן לא עושה את העבודה ביעילות של 100% - תיאלצו להילחם בדואר זבל היישר משולחן העבודה.

כיצד מזהים המוצרים הללו את דואר הזבל? רובם משתמשים ביותר משיטה אחת. SpamAssassin, למשל, משווה את ההודעות מול "רשימות שחורות" המתעדכנות און-ליין, מעין קטלוגים פומביים של מפיצי דואר זבל ידועים ושרתי SMTP הידועים כנתונים בשימוש כבד אצל מפיצי דואר זבל. הבעיה היא שלעתים גם מי שאינם מפיצי דואר זבל מוצאים עצמם ברשימה כזו, והסרה ממנה היא עניין בעייתי מאוד. SpamAssassin גם מחפשת מילים או צירופי מילים הנפוצים בדואר זבל. התוכנה גם בודקת את המידע בראש ההודעה, כדי לזהות אם ההודעה הגיעה למשתמש במסלול סיבובי, דבר המאפיין ספאם לעתים קרובות.