עושים דין לעצמם

פעם עורך-דין היה מקצוע מכובד, מעורר אמון, שאיפתן הידועה של אמהות יהודיות. היום, על רקע עלייה במספר המקרים של עורכי-דין שמועלים באמון הלקוחות ובכספיהם ומבצעים עבירות אתיות, נראה שחלק מן הכבוד ומתחושת האמון שנקשרו למקצוע הזה אבדו. לקוחות שנהגו להפקיד בידי עורכי-דינם כספים מתוך הנחה שהניחו אותם בכספת, חוששים לעשות זאת. חברת ביטוח חוששת להעביר פיצויים ללקוחות דרך עורכי-דינם, ומעדיפה לעשות זאת ישירות.

"בעבר כשהיית אומר שאתה עורך-דין, היית עושה פאוזה כדי שאנשים יתרשמו, אומר בכיר בלשכת עורכי-הדין, היום אחרי שאתה אומר זאת אתה מיד מוסיף 'אבל'... יש צורך כמעט מיידי להתנצל".

"בשנים האחרונות חלה התרופפות רצינית בנורמות האתיות של עורכי-הדין", אומר עו"ד אילן בומבך, יו"ר ועדת האתיקה של לשכת עורכי-הדין במחוז תל-אביב. בומבך מדגיש כמובן שחשוב לא להכפיש את כלל ציבור עורכי-הדין, שהוא ברובו איכותי והגון, אבל מודה שיש בעיה ושצריך לטפל בה בנוקשות.

להוטים למצוא עבודה

הבעיה מתחילה, ללא ספק, במספר הרב של עורכי-הדין הפועלים בישראל. יש היום בארץ 27,428 עורכי-דין - אחד על כל 200 איש. זה יחס שלא קיים במדינות אחרות. מנתונים של לשכת עורכי-הדין עולה, כי מ-1993 עד היום הצטרפו 17,583 עורכי-דין לשוק. קל מאוד היום להיות עורך-דין, אומר בומבך. "מספיק שיש לך תעודת לידה". ההתקבלות לבית-הספר למשפטים קלה יחסית, ומה שחמור במיוחד - במוסדות רבים שבהם מלמדים משפטים מקצוע האתיקה איננו חובה. זו שערורייה שאין כדוגמתה", הוא אומר.

לעלייה המטאורית במספר עורכי-הדין יש השלכה ישירה על רמת הטיפול בלקוחות: עורכי-הדין להוטים למצוא עבודה ומוכנים להוריד את שכרם. כתוצאה מכך הם נאלצים לקחת מסות של תיקים כדי לא לפגוע בהכנסתם. במרבית המקרים הם לא עומדים בנטל ומתחילים לטפל באופן רשלני בתיקי הלקוחות.

בנוסף, הלחץ לשרוד גורם אצל חלק מהם לטשטוש הגבולות האתיים. "יותר קל להחליק ולא לשמור על נורמות כאשר אתה רעב, מאשר כשאתה שבע", אומר בכיר בלשכת עורכי-הדין, "היום יש כמות עצומה של עורכי-דין שיעשו הכל כדי למצוא פרנסה".

עורכי-דין מסתובבים, למשל, בחדרי מיון כדי לאתר לקוחות שעברו תאונות ו"לדחוף" להם כרטיסי ביקור. יש גם כאלה שלא בוחלים בביקור שבועי במוסכים, על מנת לשדל לקוחות שרכבם עבר תאונה להיעזר בהם בפנייה לחברות הביטוח. שתי הצורות האלה של שידול לקוחות הן בניגוד לחוק.

תוצאה נוספת של המרוץ אחר הפרנסה הוא עבירות על האתיקה בתחום הפרסום העצמי: עורכי-דין מפרסמים עצמם באופן אסור - כותבים כי הם הכי זולים" או הכי טובים" ומציינים את התעריף שהם גובים, מה שמהווה עבירה אתית וגם גורם לזילות המקצוע.

לוקחים את הכסף ובורחים

מדי שנה מוגשות ללשכת עורכי-הדין כ-3,000 תלונות נגד עורכי-דין. במחוז תל-אביב בלבד הוגשו בשנת 2002 1,519 תלונות בגין עבירות אתיקה, כ-1,160 מהן הוגשו על-ידי לקוחות. רבות מהתלונות נגנזות, אולם ברבות אחרות נמצא בסיס להעמדת עורכי-הדין לדין.

מה שמדאיג הוא לא מספר התלונות, שהוא סביר לעומת מספרם הרב של עורכי-הדין בארץ, אלא איכות העבירות שמתבצעות. התלונות החמורות ביותר קשורות בגניבות ובמרמה כלפי לקוחות שהפקידו בידי עורכי-דינם סכומי כסף גדולים.

לדברי בומבך, כתוצאה מכך יש היום לקוחות שחוששים לעשות זאת. "כל המעילות והתלונות נגד עורכי-הדין גורמות לציבור לנקוט אמצעי ביטחון", הוא אומר. הלקוחות דורשים לעתים בטחונות מעורכי-דינם כדי להבטיח את הכסף. מדובר במצב בלתי נסבל, כי עורך-דין אמור להיות נאמן של הלקוח", אומר בומבך.

חלק מהמקרים שהובאו בפני ועדת האתיקה של לשכת עורכי-הדין יכולים להטריד את מנוחתו של כל לקוח פוטנציאלי. באחד המקרים יצר עורך-דין ותיק עיסקה פיקטיבית ללא ידיעת לקוחו, שבה הלקוח מכר לו כביכול נכס. עורך-הדין העביר את הנכס על שמו ומכר אותו לצד ג'. הלקוח התעורר בוקר אחד וגילה שאין לו נכס. עורך-הדין הוותיק חזר על הפעולה הזאת מספר פעמים. המקרה היה חמור במיוחד כי לקוחותיו היו אנשים קשישים, מעוטי יכולת ועולים חדשים שלא ידעו עברית או התקשו לעקוב אחר פעולותיו. בעקבות התלונה ללשכה הוא הורשע והושעה לצמיתות.

השעיה לצמיתות משמעותה שכעבור עשר שנים יכול עורך-הדין לבקש מהלשכה להחזיר לו את רשיונו, אבל לדברי בומבך, הלשכה לא תחזיר רשיון לעורכי-דין שמעלו בפקדונות ובכספי לקוחות. "יש עבירות שמי שעבר אותן לא יכול להיות עורך-דין", הוא אומר.

במקרה אחר לקח עורך-דין כספי לקוחות בסכום של כ-20 מיליון שקל וברח איתם מהארץ. הוא ביקש מהלקוחות הלוואות והבטיח שיחזיר להם אותן בריבית של 7% לחודש. מאחר שמדובר בעורך-דין ותיק ומכובד, הלקוחות האמינו. הוא נתן להם צ'קים להבטחת החזר ההלוואה, אבל ברגע שהצ'קים החלו לחזור, הוא כבר לא היה בישראל. גם אותו הלשכה השעתה לצמיתות.

עוד מקרה של גניבת כספי לקוח: לקוח פנה לעורך-דינו כדי שיגבה עבורו חובות המגיעים לו מאנשים ששילמו לו בצ'קים ללא כיסוי. עורך-הדין העביר את הטיפול באותם אנשים לחברות גבייה, שביצעו את עבודתן והעבירו לעורך-הדין מאות אלפי שקלים עבור הלקוח. אלא שעורך-הדין בחר לשלשל את הכסף לחשבונו הפרטי, וללקוח אמר כי הגבייה לא צלחה. רק לאחר שהלקוח פנה לאחד החייבים, שטען בתוקף כי שילם את חובו, התעורר אצלו החשד. כשהגיע במהירות למשרד עורך-הדין שלו, המשרד כבר היה נטוש. היו גם לקוחות שביקשו מעורכי-דינם לקחת בשמם הלוואה מהבנק, וגילו כי עורך-הדין לקח את ההלוואה וברח עם הכסף לחו"ל.

יש תלונות גם נגד עורכי-דין המייצגים לקוחות בחו"ל. במקרה אחד, עורך-דין שייצג לקוחות מחו"ל קיבל מהם ייפוי כוח בלתי חוזר. בעזרתו הוא רכש בשמם דירה, העביר אותה על שמו, מכר אותה ולקח את הכסף לעצמו. במקביל היה חצוף מספיק לגבות מהם שכר טרחה עבור הטיפול במכירה". גם הוא הושעה לצמיתות מהלשכה.

לאחרונה השעתה לשכת עורכי-הדין עורך-דין שקיבל מחברת ביטוח כ-50 אלף שקל עבור לקוחו ולא טרח ליידע אותו ולהעביר לו את הכסף. במשך שנים הלקוח לא ידע שחברת הביטוח שילמה לו את חובה. לאחר שנואש מתשובותיו החמקניות של עורך-הדין, פנה לחברה, שמסרה לו כי התיק נגנז כבר לפני שנים לאחר שהסכום הועבר אליו.

עו"ד בומבך מספר כי לאחרונה פנתה אחת מחברות הביטוח ללשכת עורכי-הדין וציינה כי היא חוששת להעביר כספים ללקוחות דרך עורכי-הדין, ומעדיפה להעביר ישירות ללקוח את הפיצוי שהוא זכאי לו, ולעורך-הדין את שכר הטרחה המגיע לו. "זה דבר שלא היה כדוגמתו עד כה", אומר בומבך.

הטרדות מיניות, איומים, הפרת חיסיון

לוועדת האתיקה הגיעו גם מקרים של עורכי-דין שעברו עבירות של הטרדה מינית. רק השנה הועמדו לדין שמונה עורכי-דין שהטרידו מתמחה, מזכירה או לקוחה. במקרה אחד הציע עורך-דין ללקוחה, שלא היה לה די כסף לשכר טרחה, לטפל בתיק שלה חינם בתמורה ליחסי מין. לדברי בומבך, יש עלייה בתלונות על הטרדות מיניות. הלשכה השעתה לתקופה ארוכה חלק מעורכי-הדין שהורשעו. לפי התלונות שהוגשו ללשכת עורכי-הדין, יש גם עורכי-דין שאיימו על אנשים וגופים שחייבים ללקוחותיהם כסף.

במקרה שטופל לאחרונה בלשכה התלוננה אשה נכה כנגד עורך-דין שמייצג חברה שלה היא חייבת כסף. האשה איחרה במספר ימים בתשלום חוב של מאות שקלים לחברה, ועורך-הדין אמר לה שאם לא תעמוד בתשלומים, ידאג שיעקלו את ביתה ימכרו את מכוניתה. הוא אף הגיע לביתה ואיים על בנה הקטן. עורך-הדין לא היסס בסופו של דבר ונקט הליכי הוצאה לפועל לעיקול מכוניתה.

עורך-דין אחר איים על עובד בכיר בחברת מחשבים, שהיה חייב ללקוח שלו כסף, כי אם לא ישלם את החוב ילשין עליו למעבידו, יכפיש את שמו על-ידי פנייה לעיתונות ויגיש נגדו תלונה במשטרה.

אחת העבירות החמורות של עורכי-דין היא הפרת החיסיון הקדוש בין עורך-דין ללקוח. כך, למשל, עורכי-דין מסרו אינפורמציה סודית, הנוגעת ללקוחותיהם, לצד שכנגד, והיה אפילו מקרה של עורך-דין שחשף בעיתון פרטים על לקוח שאותו הוא מייצג בתיק גירושים, הכל על מנת לזכות בפרסום. יש תלונות נגד מספר עורכי-דין שבמהלך חקירה במשטרה בנוגע ללקוחות שלהם הפרו את החיסיון כדי לצאת נקיים".

מקרה המעילה באמון החמור ביותר הוא זה של עורך-דין שטיפל בקבוצה של קשישים ומעוטי יכולת כנגד תאגיד גדול. התאגיד הציע לעורך-הדין לשכור את שירותיו, וזה, משיקולים כלכליים ובניגוד גמור לכללי האתיקה, חצה את הקווים ועבר לייצג את הכריש נגד הדגים הקטנים. אלה, לא רק שננטשו על-ידי מי שייצג אותם, אלא שגם המידע שמסרו לו הפך עכשיו נגיש לאנשי התאגיד שנגדו הם נאבקים.

להתמחות בכל בלי להתמחות בכלום

כאמור, אחת התוצאות של הורדת שכר הטרחה היא ירידה באיכות הטיפול בתיקים וריבוי מקרים של רשלנות. מקרה חמור ביותר הוא של עורך-דין שלא בדק בטאבו מה מצב הזכויות של הנכס שהלקוח שלו התכוון לקנות, ולא טרח לבדוק ולגלות שיש צו הריסה על הנכס. הלקוח האומלל שילם מאות אלפי דולרים על נכס שלא היה שווה דבר. הוא הגיש תלונה ללשכה ועורך-הדין הורשע והושעה למספר שנים.

בומבך אומר גם כי ריבוי עורכי-הדין והמצוקה בענף גורמים לחלקם להתמחות בכול בלי להתמחות בכלום, כדבריו. רבים פולשים לתחומים שבהם מעולם לא התמחו וגורמים נזקים ללקוחות. באחד המקרים החליט עורך-דין מכובד מאוד בתחום הנזיקין להתחיל לעסוק לפתע במקרקעין, והסתבך בעיסקת מקרקעין שלא ידע לנהל אותה כראוי.

תיקי תאונות דרכים נחשבים מבחינת עורכי-הדין לתחום של "כסף קל", ןלכן עורכי-דין רבים שמעולם לא עסקו בו החלו לפתע לטפל בתיקי תאונות. לעתים קרובות מי שמשלם את החשבון הם הלקוחות. למשל, עורכי-דין התפשרו על סכומי פיצוי זניחים ללקוחותיהם במקרים של פציעות חמורות, כי רצו להימנע מלהגיע לבית-המשפט, שם יידרשו להפגין ידע ולנהל את שלב הראיות.

מצד שני, אומר עו"ד גדעון פישר, חבר ועדת האתיקה של לשכת עורכי-הדין במחוז תל-אביב, אחת הסיבות לדימוי החמדני שנוצר לעורכי-דין הוא שחלק מהם מנפחים את הסכומים שהם תובעים עבור לקוחותיהם.

צ'קים בלי כיסוי, תצהירים לכל דורש

קצת קשה כבר לזכור, אבל פעם עורכי-דין נהנו מקרדיט גדול. אחת ההמחשות לכך היא שעד היום, כדי לשלם אגרה לפתיחת תיק בבית-משפט דרוש צ'ק של עורך-דין. ההנחה היא שצ'ק של עורך-דין לעולם לא יחזור. אבל גם ההנחה הזאת כבר לא מבוססת. מתברר שאפילו צ'קים של עורכי-דין חוזרים. לאחרונה היו מקרים שבהם לקוחות שילמו לעורכי-דין כספים לתשלום אגרה, עורכי-הדין שילמו את האגרה בצ'ק משלהם שחזר, וכתוצאה מכך הלקוחות יצאו ניזוקים כי תביעתם לא הוגשה לבית-המשפט.

חשוב לזכור שצ'ק של עורך-דין שחוזר בגלל חוסר כיסוי מהווה לכאורה עבירה אתית, והלשכה מחמירה ומעמידה את עורך-הדין לדין גם אם מדובר בצ'ק פרטי. הלשכה השעתה, למשל, עורך-דין למשך שנה לאחר שצ'ק שנתן במינימרקט חזר.

מאחורי הנוקשות שנוקטת לשכת עורכי-הדין עומדת ההנחה שעורכי-הדין, גם בחייהם האישיים, צריכים להיות נקיים מרבב. עד כדי כך הגיעו הדברים שעורך-דין שהשתתף בהפגנה וקרא קריאות גנאי לעבר מפגינים הועמד לדין. עורך-דין אחר שאמר בעת ישיבה לנוכחים אתם מתנהגים פה כמו פשיסטים", הועמד גם הוא לדין.

עוד עדות לאמון המסורתי שלו זוכים עורכי-הדין הוא הסמכות הניתנת להם לחתום על תצהירים (עדויות) של לקוחות, חתימה המאשרת כי נותן העדות זוהה על-ידי עורך-הדין ונתן את התצהיר בכובד ראש וידע על מה הוא חותם. אבל בשנים האחרונות קיימים עורכי-דין שמאשרים תצהירים בפקס, ואפילו תצהירים של אנשים שמעולם לא פגשו. בבתי-המשפט מסתובבים מדי יום עורכי-דין שמוכנים לחתום על כל תצהיר שתבקשו תמורת 40 שקל.

שופטים ועמיתים מתלוננים

מתברר שלא רק לקוחות מתלוננים על עורכי-דין, אלא גם שופטים. בשנת 2002 הוגשו במחוז תל-אביב 34 תלונות נגד עורכי-דין על-ידי שופטים. מרבית תלונות השופטים סובבות סביב טיפול לא ראוי התיקים, אי-הופעה לדיונים והתבטאויות פסולות כלפי בית-המשפט. באחד המקרים סיפר רשם בית-המשפט כי עורך-דין איים עליו כי אם לא יפסוק כראוי, יראה בו אחראי אישי לנזקים של מרשו ויגיש נגדו תביעה.

גם עורכי-הדין עצמם לא נמנעים מלהתלונן על חבריהם. ב-2002 הוגשו במחוז תל-אביב 304 תלונות כאלה, ומדובר בעלייה משמעותית לעומת שנים שעברו. התלונות מלמדות על הידרדרות גם ביחסים בין העמיתים למקצוע. למשל, תופעה של חטיפת" פסקי-דין: עורך-דין מאחר במספר דקות לדיון, ועורך-הדין של הצד שכנגד מבקש מהשופט להוציא מיד פסק-דין לטובת מרשו.

תלונות מעניינות אחרות שהגיעו מעורכי-דין על עמיתיהם למקצוע נוגעות לתופעה חדשה שהתחזקה עם המיתון: עורכי-דין שאין להם כסף לפתיחת משרד. כל מה שיש להם זה כרטיס ביקור ובו מספר הטלפון הנייד שלהם. את הישיבות הם מנהלים בבתי-קפה או אצל הלקוחות. עורכי-דין התלוננו על עמיתים כאלה בטענה כי מדובר בהתנהגות בניגוד לכללי האתיקה, הגורמת לזילות המקצוע.

עדיף להיות עו"ד ותיק ומכובד

למרבה ההפתעה, כשמנתחים את הפרופיל של עורך-הדין הממוצע המבצע עבירות אתיות ומועל באמון הלקוחות, מוצאים שדווקא הצעירים מקפידים יותר על הנורמות. את המסקנה הזו מאשש עו"ד אלקס הרטמן, יו"ר ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי-הדין: "התיאוריה שעורכי-דין צעירים פחות אתיים מוותיקים אינה נכונה, הוא אומר. זה שהיום יותר קל להתקבל ללימודי משפטים, לא הופך אותם פחות אתיים".

בין עורכי-הדין שהורשעו והושעו מהלשכה יש גם עורכי-דין מכובדים ביותר, בעלי משרדים גדולים. אבל בכיר בלשכה טוען שכאשר מדובר בעורך-דין מפורסם ומכובד שמוגשת נגדו תלונה, הוא מיד מרים טלפון לחברי ועדת האתיקה כדי שידאגו לו". כמו כן יש משרדים גדולים הטורחים לאייש את הוועדות בלשכה בנציג שלהם, ל"יום סגריר".

עו"ד אילן שביט ממשרד חיים צדוק, חושב שהענישה הנהוגה היום נגד עורכי-דין אינה מספיקה ויש להחמיר אותה, ואפילו לשקול הוצאת השיפוט המשמעתי מידי עורכי-הדין עצמם והעברתו לשופטים בדימוס.

הלשכה רואה בחומרה

ראש לשכת עורכי-הדין, ד"ר שלמה כהן, מסר בתגובה: "לשכת עורכי-הדין רואה בחומרה רבה את אותם מקרים ספורים שבהם עורכי-דין מעלו באמון של לקוחותיהם. תפוחים רקובים אלה גורמים נזק עצום לאלפי עורכי-הדין ההגונים המתפקדים במשך השנים ללא דופי. לאחרונה יזמתי הקמתה של קרן שמטרתה לסייע בפיצוי ללקוחות שנפגעו ממעשיהם של עורכי-דין לא הוגנים. הנושא נמצא כעת בשלב של בדיקה ותכנון.