השינוי "הרג" את השליח

במשך עשרות שנים היתה השליחות הציונית-חינוכית בחו"ל אחת המשימות הנחשקות ביותר בתנועה הקיבוצית. עד לפני כחמש שנים עמד מניין חברי הקיבוצים ששימשו כשליחים בשירות תנועות הבונים-דרור, החלוץ-למרחב והשומר-הצעיר כ- 70 אחוז מסך כל השליחים. אלא שמאז החלת השינוי בקיבוצים נרשמת ירידה מתמשכת באחוז הפונים והנענים למשימת השליחות ואחוז השליחים - חברי הקיבוצים כיום הוא 40 בלבד.

בתנועת הבונים-דרור (ובארצות הלטיניות החלוץ-למרחב) הקשורה לנוער העובד והלומד, ישנם שבעה חברי קיבוצים מתוך 16 שליחים בסך הכל. בשומר-הצעיר העולמי המצב דומה – תשעה מתוך 19.

סלסו גרברז, רכז ההנהגה העליונה של השוה"צ בחו"ל וסילביו חוסקוביץ', מזכיר עולמי של הבונים-דרור והחלוץ-למרחב טוענים פה אחד ביחס למשבר השליחים: "השינוי בקיבוצים הרג את השליח".

לדבריהם, שינתה ההתנהלות החדשה, הדיפרנציאלית, את מערכת השיקולים של החבר הממוצע. החבר של היום חושב על הפרנסה, על העתיד, ועל מיקומו בקיבוץ המשתנה. וכשמגיעים המגייסים לחבר שסומן כבעל פוטנציאל להיות שליח מצוין, הוא מקשה עליהם בשאלות כמו: "מי יבטיח לי ולאשתי עבודה כשנחזור מהשליחות?", "האם יישאר לי קיבוץ לחזור אליו?", "מדוע שאפסיד זכויות נצברות בגלל שנתיים-שלוש של עבודה בחו"ל?" וכדומה.

באמריקה העסקים כרגיל

התנועות נוהגות לפרסם מכרזים לתפקידי השליחות, ומספרם של הקיבוצניקים שנענים להם הוא מבוטל עד לא קיים כלל. בין המעטים שמציעים עצמם לא כולם מוכשרים למלא את התפקיד. יש גם פניות יזומות, לחברים שמילאו תפקידים מרכזיים בקיבוצם, וגם כאן ההצלחה מזערית.

סילביו: "פעם חבר היה מסיים תפקיד שוחק של מזכיר או מרכז משק, והיה שמח להתרענן כמה שנים הרחק מהבית. היום המגמה היא להתקדם מעלה ולקבל תפקיד בכיר ומתוגמל בקיבוץ או בחוץ".

סלסו: "וכל זה קורה כשמספר קיני התנועה בחו"ל לא יורד, יש ביקוש גואה של צעירים לבוא לארץ, וגם ישנם קיבוצים שקולטים באופן מסורתי קבוצות נוער מחו"ל. חבל שכל הפרוייקטים ירדו לטמיון בגלל מחסור בשליחים".

משבר השליחים, כך מתברר, לא משפיע על ניו-יורק, וושינגטון, קנדה, סידני וניו-זילנד - שם תמיד הייאוש יותר נוח. בארצות מזרח אירופה, חבר העמים, ודרום אמריקה המצב קשה בהרבה.

תקופת הזוהר בברזיל

סלסו, ברזילאי במוצאו, היה שליח השומר-הצעיר בסאן-פאולו בתחילת שנות השמונים. במהלך השנים כיהן גם כמזכיר קיבוצו, רמות מנשה. גרבז זוכר "תקופת זוהר" בברזיל, עת עבדו שם שלושה שליחים ושני שליחונים (צעירים בשנות העשרים לחייהם שעובדים בהדרכת נוער). כיום, על אותו מספר קינים, ממונה רק שליח אחד בודד, כשלצידו עובדים בוגרי תנועה בשכר.

"למרות הקושי בשליטה על שלושה קיני נוער שנמצאים במרחק של 1200-1000 ק"מ, אנחנו מתעקשים שלא לסגור קינים. איננו יודעים כמה זמן נוכל להמשיך ולהתעקש על זה.

"בתנועות השוה"צ העולמית, אנחנו עובדים עם 32 קינים ב- 19 מדינות. שליחי הקיבוצים נמצאים באוסטרליה, פאריז, איטליה, קנדה (סטודנטית צעירה), ארגנטינה, ברזיל, מקסיקו ושניים בארצות הברית. בשאר המקומות אנחנו מעסיקים סטודנטים, בעלים או נשים של שליחי/ות סוכנות, ובני קיבוץ במסגרת ניתוק כלכלי. חשוב לנו להשקיע בהדרכה וציונות, כי למדנו במשך הזמן שהיכן שהשומר-הצעיר לא נמצא - אין בכלל פעילות חינוכית-ציונית".

יש בכלל קיבוצים שפנויים לקלוט את גרעיני ההגשמה?

"ניר-יצחק 'סגר' על גרעין עלייה של 20 בוגרים מדרום אמריקה. ניר-עוז משקיע בקבוצת עולים, ושתיים-שלוש משפחות כבר נמצאות שם. גם גזית ופלך ברשימה".

רבים מגיעים בסופו של דבר לעיר וללימודים בארץ.

"נכון שהעלייה האידיאולוגית כמעט ולא קיימת, רובה כלכלית, ויש מקומות שאתה משקיע בלי לקצור את הפירות, רק על מנת שלא לאבד את הקשר".

מדוע לא לאחד את התנועות ולצמצם בכך עלויות וכוח-אדם?

"בעבר נעשה מהלך כזה, עם איחוד הבונים ודרור, והתנועה המאוחדת לא גדלה. כדאי לשמור על מסגרות קיימות, מושרשות, תוך ניצול של שליח אחד לשתי תנועות. דבר כזה כבר קיים. כוח האדם בארץ הוא מקוצץ ומצומצם עד למינימום. החלוקה בין התנועות היא כזו, שאנחנו מטפלים יותר במזרח אירופה ודרום אמריקה והם יותר בארצות דוברות אנגלית. בפאריז יש לכל תנועה שליח, גם בניו-יורק ואוסטרליה".

כמה עולה להחזיק שליח בחו"ל?

"עלות שליח נעה בסביבות 24 אלף דולר לשנה ליחיד ללא משפחה, ו-70 אלף דולר לשליח עם משפחה, וכוללת שכר, שכר דירה, חינוך הילדים. הצלחנו להוריד עלויות באופן ניכר, היות שרוב השליחים אינם בעלי משפחה. בכל מקרה עלות אחזקת השליח אינה על התנועה הקיבוצית, אלא מתחלקת בין הקהילה בחו"ל ותקציב ממשלתי".

סילביו, מזכיר עולמי של הבונים-דרור והחלוץ-למרחב, היה שליח בארגנטינה לפני שבע שנים. "אנחנו רוצים לראות יותר חברי קיבוץ כשליחי חו"ל ומצפים ממזכירי התנועה לעודד את היציאה לשליחות. יש משקל סגולי גדול יותר לחבר קיבוץ מאשר לשליח עירוני. חבר שלנו יודע להסביר על הקיבוץ ולהמריץ להגשמה, בהנחה שמדובר באדם איכותי ומקצועי".

בכמה כאלה מדובר?

חוסקביץ': "נכון לעכשיו יש לנו 16 שליחים. מתוכם שבעה חברי קיבוץ. יש שליחים באנגליה, אוסטרליה, דרום אפריקה, ברזיל, ארגנטינה ושניים בצפון אמריקה. בהונגריה הורדנו שליח".

הרצון של החניכים הוא להצטרף לקיבוץ של פעם ולא לזה המשתנה.

חוסקביץ': "זה שונה ממדינה למדינה. החניכים באוסטרליה נמשכים יותר לקיבוץ העירוני. אלה מארגנטינה הולכים רק לקיבוץ השיתופי. יש קינים עם מגמה מעורבת".

אתם שואפים לגייס שליחים גילאי 45-30, ואלה כמעט ולא קיימים בקיבוצים.

"אני מאמין שגם הדור הזה שמסיים את הטיול הגדול, הלימודים, הקמת המשפחה, ימצא בשליחות עניין פסק זמן עד לכניסה לשגרת החיים והעבודה. דרך העיתון אני קורא למי שרואה עצמו מתאים, לבוא ולמלא משימה חשובה שהיא אחת ממטרות התנועה הקיבוצית: ציונות והגשמה".

ציונות אמיתית

קיטו הנדלר, מרכז ועדת השליחות של הבונים-דרור והחלוץ-למרחב, היה שליח בארגנטינה בשנים 96-1993. לאחרונה סיים קדנציה של מזכיר קיבוץ. "בתוקף תפקידי אני מראיין מועמדים לשלחיות, ורק שלושים אחוז מהם קיבוצניקים. יש קיבוצים קולטי עלייה – אור-הנר, חצרים, שדה-בוקר, קיבוצים עירוניים, ורק השליחים מתוכנו אינם בנמצא. היעד שלי הוא לנסות ולשנות את המצב הקיים. ללכת קיבוץ קיבוץ ולשכנע בחשיבות השליחות.

"אנחנו מנסים לעודד כאלה שאינם בעלי משפחות, או שיש להם משפחה קטנה, בגלל העלות הגבוהה של אחזקת השליח. יחד עם זאת, זה בכלל לא רע לחיות שנתיים-שלוש בארגנטינה, שנמצאת במצוקה כלכלית גדולה, ולקבל את השכר בדולרים.

"אני רוצה להרגיע את החוששים: שום דבר לא יקרה אם במקום ברפת תעבדו תקופה כלשהי בחו"ל. זה לא ימוטט אתכם כלכלית ולא יגזול מהזכויות שלכם בקיבוץ. גם בישראל יש תפקידים ציבוריים שתחומים בקדנציה אחת. אבל אנחנו מציעים עוד הרבה יותר: ציונות אמיתית, עבודה בחו"ל עם נוער מעולה, תגמול טוב ועוד".