פרשנות: ארה"ב תנסה להקים משטר פדרלי

המלחמה נגד עיראק מתקרבת לישורת האחרונה, והשאלות על "היום שאחרי" נראות דחופות מתמיד. ד"ר ליאורה לוקיץ, מומחית למזרח התיכון וחוקרת עיראק, מנסה לעשות סדר בקבוצות שיתחרו על השלטון במדינה החבולה.

"שאלת מיליון הדולר שהאמריקנים יצטרכו להתמודד איתה", אומרת ד"ר לוקיץ, "היא מהו המארג החברתי של עיראק? הייתה שם חזרה מסוימת לשבטיות וחמולתיות, מעמד הביניים נדחק בגלל הסנקציות. יש לקוות שלאט לאט, עם חיזוק הכלכלה העיראקית ושינוי התנאים במדינה, יווצר שם בהדרגה מעמד ביניים חדש, ויתגלו גם מוקדי כוח אחרים".

"השלב הראשון לאחר המלחמה יהיה הקמת ממשל צבאי לתקופה מסוימת של בין שישה חודשים לשנתיים", אומרת לוקיץ, "והדברים ישתנו בהתאם להתפתחויות בשטח. האמריקנים ירצו להסתלק כמה שיותר מהר, אבל יכול להיות שהם ייאלצו להישאר זמן רב יותר. במקביל תחל ארה"ב, יחד עם בני ברית מקומיים, להכשיר את האוכלוסייה לקראת הקמת משטר פדרלי חדש והליכה לבחירות כלליות".

ד"ר לוקיץ מסבירה, ש"עיראק הייתה כל-כך הרוסה, עד שצריך 'פרופלור' פיסי ואידיאולוגי מבחוץ". את אותו "פרופלור" היא מזהה בגורמי האופוזיציה מבחוץ: "תושבי עיראק לא האמינו שאפשר להביא למדינה הזאת משהו אחר, ורק מי שחי מחוץ לה יכול היה לתכנן עתיד שונה".

מוקדי הכוח העיקריים

בין הכוחות שיתחרו על השלטון בעיראק, ויאלצו כנראה לחלוק בו זה לצד זה, ניתן לזהות שלושה מוקדים עיקריים: האופוזיציה הגולה מבחוץ, זו שתצמח בתוך המדינה עצמה וכוחות מסורתיים, שיצטרכו לשלב גם אותם במערך החדש של השלטון.

בצפון עיראק שוכן המיעוט הכורדי על שני מנהיגיו העיקריים - טלבאני וברזאני. ד"ר לוקיץ סבורה, שהכורדים אינם מעוניים כלל במדינה עצמאית, מחשש לעימות חזיתי עם הטורקים. "הרטוריקה שלהם לאורך השנים הייתה שהם רוצים להיות חלק מעיראק. הם ייאלצו לוותר על מעט היתרונות שלהם כאוטונומיה, כדי להשיג השפעה פוליטית גם במשטר פדרלי עתידי".

למעלה מ-60 אחוזים מאוכלוסייתה של עיראק הם שיעים. אתמול נחת בנאסיריה המנהיג הגולה אחמד שלאבי, יחד עם כאלף לוחמים. "שלאבי מייצג שיעה חילונית, והוא נתמך על-ידי הפנטגון", אומרת לוקיץ. "הוא ינסה להקים מעין רשות זמנית, בסגנון הרשות הפלסטינית, ולהכשיר את הקרקע לקראת כינון חוקה ובחירות". אך המנהיג השיעי האהוד ביותר הוא פוסק ההלכה אל-חכים, שיצא לגלות בטהרן.

במרכז המדינה נמצאים הסונים, עליהם נמנים אנשי המשטר הישן. דמות מרכזית מקרבם היא עדנאן פצ'אצ'י, בן למשפחה מיוחסת, שהיה קשור לממשל אך יצא לא מכבר לגלות בכווית. "במחלקת המדינה וב-CIA מזהים אותו כמנהיג פוטנציאלי עתידי", אומרת ד"ר לוקיץ. "ככלל, סבורים באותם מוסדות בוושינגטון, כי יש לאפשר למנהיגות לעלות מהשטח, ולא להתבסס בהכרח על גורמי החוץ".

המוקד השלישי הוא אותם מוקדי כוח מסורתיים: ראשי השבטים, גנרלים בדימוס, וגורמים זוטרים יחסית במפלגת הבעת'. גם הם, טוענת לוקיץ, ייקחו חלק בשלטון העתידי, אם כי הבכירים שבהם "שרופים" מבחינת האמריקנים.

לכל הצדדים ברור, כי שיקומה של עיראק ובנייתה מחדש יהיה מורכב לא פחות מהפלת המשטר בה. ד"ר לוקיץ מסבירה, כי "אם לא יווצרו מוקדי כוח חיצוניים, והמדינה לא תתחזק ותוכל לשמור על שלמותה, בהחלט יווצרו מוקדי חיכוך וחוסר יציבות: הטורקים בצפון, איראן במזרח, סעודיה - שתנסה להשפיע על השבטים החצויים בין המדינות, וכמובן - שרידי המשטר הישן".