הסימס בעולם הבא

Ghost Master מיועד לכל מי שאוהב את סגנון המשחק של ה"סימס" אך מאס במשחק הספציפי הזה. למעשה, המשחק דומה במקצת לגירסה החדשה של הסימס ל-PS2. גם המשחק הזה מתאפיין בניהול מדוקדק ופרברים אמריקאים.

ההבדל המהותי? במקום לדאוג לכל אותם אנשים טפשים וקטנים, כעת עליכם להביא לאובדן שפיותם, לחרדה מואצת, ולבריחה היסטרית מהבית המטופח. לא תעשו זאת לבד: כאדון הרוחות, תעברו בין כל המשימות עם צבא קטן של רוחות רפאים ממינים שונים. יש לכם גרמלינים, רוחות מן המניין, פולטרגייסט-ים, יצורים מהשאול ועוד - כולם לשירותכם.

בגירסת הבטא שנבדקה לא ניכרו משימות מגוונות מדי. אפשר להבריח את המתגוררים בבית בזעקות אימה או לגרום להם לעבור ממקום מחיה אחד לאחר בשיטת "חוות הנמלים" - חסימת מעברים מסוימים ופתיחת אחרים. ההשפעה שלנו על האנשים הקטנים אינה אידיאלית ואף ניתנת לצפיה מראש; מדובר בצד החלש ביותר של המשחק - אבל למרבה הצער נראה שזה העיקר שלו.

המשימה: להפעיל צוות שדים

על מנת להשלים את המשימות, אנחנו צריכים לנצל בדייקנות את צוות השדים המסור שלנו. את הרוחות ניתן לפזר במקומות שונים בבית על מנת להשלים את המלאכה, כאשר כל שד יכול לקבל עוגן - קשירה (Fetter) לסוג מסוים של חפץ או מקום. כל פעם שנרצה להזיז את השד, נצטרך לקשור אותו לחפץ אחר - אחרת הם ישארו סטטיים לחלוטין. למרבה המזל, במרבית המשימות יש לא מעט עוגני קשירה, מסוגים שונים: מקומות בהם התרחשה פעולה אלימה יתויגו תחת "עוגן קשירה לאלימות", מקומות בהם נרצח אדם יתויגו תחת "עוגן קשירה לרצח", וכן הלאה.

לא כולם כל כך קודרים, אגב. יש לא מעט עוגני-קשירה סימפטיים למדי, כמו "עוגן קשירה לרגשות" סנטימנטלי שכזה, שמתלווה לחפץ או מקום בו אדם השקיע מרגשות לבבו. יש רוחות שפשוט לא יכולות לקבל מספיק סימפטיה, וחייבות להיקשר רק למקום שכזה. על הנייר, כל אלמנט הקשירה אמור ליצור דילמה אסטרטגית מעניינת: לאיזה עוגן לקשור איזה רוח? היות והיכולות של כל אחת מוגבלות במרחק, חשוב לקשור אותן למקומות בהן יהיו אפקטיביות ככל האפשר.

המגבלה: עוגני קשירה

במאמצי להשלים משימה חביבה, בה הייתי צריך ללחוץ על בני משפחה אחת לפתוח חדר נעול ומקולל היטב בביתם החדש, גיליתי עד כמה מערכת הקשירה יכולה להיות בעייתית. השד הבסיסי שלי, "בוּ", מגיע עם "עוגן-קשירה לחדר פנימי". זה עוגן מצוין, כי אפשר להזיז אותו בחופשיות מחדר לחדר בתוך הבית ללא הפרעה; המגבלה היחידה היא לא לצאת מדלת הכניסה לעולם. למרבה הצער, שדים יותר חזקים מגיעים עם מגבלות חזקות גם הן. הפולטרגייסט הוא רוח מאוד שימושית, אבל היא תמיד תהיה קשורה לילד: אתם חייבים לזוז יחד אתו (ואינכם שולטים בו) ובדרך כלל הילד נבהל מהר מאוד ויורד ממצבת כוח האדם, מה שמשאיר את הפולטרגייסט ללא עוגן-קשירה וללא שימוש.

במהלך המשימות שלנו מרבית בני האנוש הולכים "לרדת מהמצבה". בתחילת המשחק מופיעות על הצג כמה תמונות פורטרט של האנשים החיים בבית. כאשר מאמצי ההפחדה עולים בהצלחה, החלו אלו מהדמויות להיבהל ולברוח - ואיקס ענק נמרח בעקבות זאת על הפורטרט שלהן. מנסיוני במשימות בבטא, לא צריך הרבה יותר מאינטואיציה וסבלנות כדי להביא את כל הדמויות לסף האימה המקסימלי שלהם. ממש כמו ה-Sims, מדובר בסימולציה שיכולה להמשך הרבה זמן בלי לחץ ממשי.

אפשר להבהיל, אסור להרוג

בניגוד ל"סימס", הגרפיקה של Ghost Master ממש מצוינת. עם שניים וחצי גיגה בייט של נפח משחק, מוטב לה שתהיה מעולה. מדובר במבט תלת מימדי מושלם, שניתן להזזה בזוויות של 45 מעלות - או בהטייה חופשית, מה שיותר נוח לכם. הבתים מעוצבים היטב, ומצליחים לדמות בצורה יוצאת מהכלל בתי פרבר אמריקאים - מקום מושלם לרדיפות. רהיטים קטנים, אנשים מפורטים, אפשרות לראות את הבית מכל זוית - ביצוע טכני יפהפה. האנימציות גם הן טובות: האפקטים של כל רוח נצברים סביבה במערבולת ומשוחררים על פני השטח בברקים, ניצוצות, שרצים - כל מה שתרצו. מדובר באנימציות מהמעלה הראשונה, חלקות ומלוות באפקטי-קול מעולים.

מדובר במשחק מאוד עדין ביחס לז`אנר. מרבית סרטי האימה בנושא רוחות, שדים ואל-מתים גורמים בדרך כלל למוות המוני-יצירתי במיוחד של כל שחקני המשנה, ואולי אפילו איזו שריטה פוטוגנית על הגיבור הראשי. כאן כולם, ככל הנראה, גיבורים ראשיים. אי אפשר להרוג אף אחד מבני האדם במשחק - אבל אפשר להתנחם בטירוף.

לכל דמות שתבחרו בטבלת בני התמותה יש שלושה מדדים. שני העליונים די ברורים: מאזן האימה ומאזן השפיות. ככל שהאדם יהיה יותר חשוף לתופעות פארא-נורמליות (כמו רהיטים עפים) הוא יאבד יותר מאחיזתו במציאות. בבוא הרגע שמד אי-השפיות שלו מתמלא עד הסוף - הוא משתגע ובורח בצעקות לא ברורות. אם במקום זאת תשקיעו בהפחדות (כוחות כמו סופות רעמים, מאות עכבישים שרצים על הרצפה וכד`) האדם שיחשף לזוועות יתחיל לפחד יותר ויותר. גם כאן, כשהוא יגיע לפסגת הפחד הדמות תברח כל עוד עורה מחובר לגופה.

המדד השלישי הוא מחולל הצרות. מד האמונה קובע אילו בני תמותה יותר סקפטיים מאחרים. אלו הם הלקוחות הקשים במיוחד. אחד מהם יכול להביט על ילדה נטולת עיניים שזוחלת החוצה ממרקע הטלוויזיה המרצד במרתף ולומר שזה הכל השפעה של חשמל סטטי ודה-יוניזציה של האוויר. וגם העובדה שכל התצלומים שלו זה שבוע מעוותים באזור הפנים רק מסמל על חשיפה מוקדמת של יודיד הכסף.

גם לאנשים העקשנים ביותר יש פתרון, אבל הם אלו שישאירו אתכם לרוב תקועים בסוף המשימה. קשה לתפוס את הספקנים הארורים, אבל כשהם מגיעים לסף השפיות שלהם, גם הם נפול יפלו.

רוחות אינטליגנטיות

ניתן גם לתת פקודות ישירות לרוחות שלנו, שלטענת תיעוד המשחק יגרמו להן לגלות יוזמה ואנטליגנציה משופרת בהמשך - מין Black & White בקבר שכזה. אפשר למשל לומר לרוח להשתמש רק בכוח שמוגדר לה כעת ולא באלו שתחתיו, או להגדיר לה להטפל לבן-תמותה מסוים באישית לוחצת. פקודות מעניינות לא פחות קשורות לתזמון בו תפעיל כל רוח את כוחותיה: האם רק מפעם לפעם כדי לחסוך, או תמיד כשיש בני אדם בסמוך?

אם תגדירו לאחד השדים "הכבדים" להשתמש ביכולת סוף-העולם "סופת טלקינזיס" (מאוד מומלץ לנסות לפחות פעם אחת - שיא אסתטיקת ההרס), יהיה עליכם להוריד את רמת הכוחות של רוחות אחרות - ואולי אף להוציא שד או שניים מהמגרש כדי לשחרר את כמות הפלזמה הדרושה.

לפני כל משימה אתם צריכים כאמור לבחור את הצוות שלכם, וזו אולי המשימה החשובה מכולן. אפשר לעבור כל משימה ב-GM כמה פעמים, כל פעם באנסמבל שונה: אולי אני רוצה יותר רוחות לאזורי חוץ? אם אין לי מספיק עוגני-קשירה אלימים, אולי עדיף ללכת על יסודן מים? הוא הרי יכול להקשר לכל כיור.

השיקולים האלו נעשים הרבה יותר מעניינים כשבמהלך המשימות אתם מוצאים את הרוחות הלכודות. מדובר בתוספות מיוחדות לצוות שלכם, שלא הייתם מסוגלים להשיג בכל אופן אחר.

אז איזה משחק נקבל בגירסה המלאה, שתופץ בקרוב? גירסת הבטא לא מחוסרת בעיות ושלל אי-נעימויות, אבל גם צדדים חיוביים: רעיון חביב להפליא, גרפיקה שבוודאי תקסים את חובבי הסימס ואפקטים משובחים. נקודות פחות טובות שיהיה קשה לתקן כוללות מכניקה מתישה של מרדף אחרי בני התמותה שלא ממש מגיבים. ריקון בית מחמישה עשר אנשים יכול להיות רבע שעה של הפחדה מהנה, ואז עוד שעה של מרדף מקוטע אחרי אידיוט אחד, שמצא בדיוק את הפינה שאליה אני לא יכול לעגון שום רוח.

אולי אם יכניסו למשחק מכניזם שבו אם רוב האנשים נוטשים את הבית גם האחד-שניים שנארו מאחור בורחים אחריהם (מה שגם יהיה ריאליסטי יותר - מי נשאר לבד בבית שכולם נטשו אותו?), זה יהפוך אותו לזורם ומרוכז הרבה יותר.

אם הייתי יכול לתת שם חדש למשחק, הייתי מכתיר אותו כ-"The Sims: Post Mortem", בגלל הקצב הלא מחייב ולא מאתגר שלו, והשגרה אליה הוא מכניס את השחקן. עדיין, עם כמה שינויים קלים, הרבה תקווה בלב וכמה שקי אקטופלאזמה, גם רמת האדרנלין ב-Ghost Master יכולה לקום מהמתים. עוד נמות ונראה.