מבוא למדעי יום העצמאות

העולם כמרקחה: בסין מתו 160 בני אדם ממחלת הסארס. בישראל אנחנו מסרבים להתרגש. לא נוצר הרושם שהולך להיווצר מחסור בסינים בתקופה הקרובה, סך הכל נשארו כשני מיליארד מהם. זה כמו שלמדנו במתמטיקה בתיכון: מספר הסינים עכשיו שואף למספר הסינים שהיו מקודם, כך שבעצם לא קרה שום דבר. מה שאותנו מטריד, כבכל יום, הוא העצמאות השבירה שלנו, מאין היא באה ולאן היא הולכת. בואו ננצל את יום העצמאות הקרב בכדי לנסח כמה שאלות נוקבות על מהות החג.

1.מדוע אנחנו עושים על האש בכל יום עצמאות?

ובכן, התשובה הראשונה היא, כמובן, כי אנחנו יכולים. ברוב ימי החג היהודים אסור לך להדליק אש במקרה הטוב, ואתה חייב לצום ולעשן בשירותים במקרה הרע. יום העצמאות, כחג יהודי חדש, פטור עדיין מאיסורים אלו. הוא חג בהרצה – הרבנים עוד לא הפכו אותו למצווה שאי אפשר להתחמק ממנה. ברגע שזה יהיה חג רשמי, כל הכיף והספונטניות יילכו ונישאר עם רשימה של הוראות שמי שאיננו מבצע חי חיים ריקניים של חילוני ועשוי לגמור בשינקין, לבוש במכנסיים כתומים, שוקל את הזהות המינית שלו ואוכל חלילה פלאפל עם ריבת אוכמניות ב"אורנה ואלה".

בעוד מספר לא מועט של שנים, תהיה זו חובה רבנית לערוך מנגל בערב החג. וזו תהיה המצווה: על המאמין להתכנס עם חבריו לצוות מהמילואים ולאכול שני שיפודים יותר ממה שהוא מרגיש שהוא יכול. בערב החג יהיה חייב הדתי המקפיד ללכת לרחבה פתוחה במרכז העיר ולשמוע זמר סוג ג' שקיבל סכום כסף גדול פי עשרה ממה שהוא מרוויח בהופעה רגילה על מנת לשיר את מיטב הלהיטים שלו במחרוזת. כל דתי יהיה חייב שילד יהודי שאיננו ממזר ישפריץ לו באוזן קצף. בעתיד תוכלו לשמוע חוזרים בתשובה בתחילת דרכם אומרים אחד לשני: "אני מתחזק - בעזרת השם בחג העצמאות הבא יהיה לי כוח לשמוע את דורית ראובני עם להקת המחול של קריית אונו, יחד עם שאר המאמינים - אתה חייב לבוא, אחר כך אנחנו נתפלל ונראה ביחד את 'גבעת חלפון אינה עונה'".

2. מדוע יום העצמאות מחובר כל כך לצבאיות?

קחו לדוגמה את ה-4 ביולי האמריקאי. נכון, גם הם עושים על האש. אבל אף אחד לא מראיין בטלוויזיה את הרמטכ"ל ואת שר הביטחון שמברכים את העם שיש לו מדינה, או את הצבא שיש לו עם שיש לו מדינה עם ראש ממשלה קרבי. למען השם, לאמריקאים אין בכלל שר ביטחון! יש להם מזכיר הגנה. שזה משהו נייטרלי וחביב, כמו שוער שמזכיר לכולם לחזור להגנה בשכונה.

אז למה אצלנו, סיכום 55 השנים האחרונות בעיתונות הוא תיאור של כל המלחמות, קרבות ההבקעה החשובים, פלוס כמה פעולות תגמול, פיגועים וההקמה של מכון ויצמן (וכולם יודעים שהאחרון שם אך ורק בגלל שמפתחים בו נשק כימי)?

כי אחרי הכל, מדינת ישראל הוקמה למטרה אחת בלבד: לחזק את כוח ההרתעה של צה"ל. צבא שיש לו מדינה הוא הרבה יותר מפחיד וחזק מסתם צבא שפועל בלי ריבונות משלו. ישראל לא הוקמה בשביל הצגות תיאטרון יהודי - את זה עשו גם בגטו טריזנשטט; לא בשביל הכדורגל – או.קיי, ניצחנו את קפריסין, אבל כולנו יכולים כבר עכשיו לדמיין את נאום התירוצים של אברהם גרנט בסוף הטורניר ("צופית לא נתנה לי בערב של המחזור המכריע. גם לה היה מחזור"). לא, מדינת ישראל הוקמה כדי שיהיה לה צבא חזק ומרתיע. "צבא חזק", חשבו האבות המייסדים וגולדה, "יביא לכך שאותם אנטישמים שרוצים להשמיד אותנו יפסיקו לנסות להשמיד את כל העם היהודי, ויתרכזו בלהשמיד פרטים ספציפיים ממנו. שעם זה אפשר לחיות, ולחיות די טוב אפילו".

מאז הוקמה המדינה היא הפכה להצלחה גדולה – אין בעולם מקום מסוכן ליהודים יותר ממנה. ב-55 שנותיה מתו בישראל יותר יהודים על רקע גזעני מאשר בכל מקום אחר. אפילו טרוריסטים בריטים באים אלינו להתאבד ברחובות תל אביב על רקע אנטישמי. בקשר לזה, אגב, יש לי גם שאלה קטנה: האם כוחות צה"ל הולכים להרוס את הבית של ההורים של המחבל במנצ'סטר, כמקובל? כי אם יש בעיה של כוח אדם, אני מוכן להתגייס למילואים ולנסוע לעשות את העבודה. תנו לי כרטיסי טיסה ומספיק כסף לשכור D9 בשדה התעופה הית'רו, והבית של החארות ייפול כמו כלום.

3. מי ממציא את החגים האלה, לעזאזל?

כשמביטים ביומן משרדי, יש תחושה שמאוד חשוב ליהודים למלא את כל לוח השנה שלהם בחגים. והם עובדים באופן מסודר: המטרה היא להגיע ללוח שנה שבו כל הימים הם ימי חג ומועד. קחו לדוגמה את התקופה שבין פסח ויום העצמאות. בחמישים שנה נוספו ארבעה חגים חדשים: למשל "חג המימונה", המצאה מרוקאית מטורפת שכולה צביעות (פתאום המרוקאים נחמדים! פתאום זה בית פתוח! בואו, תיכנסו ותאכלו איתנו מאכלים רוויי קלוריות שפותחו על-ידי המשקיעים שהקימו את סטודיו C. נראה אתכם באים לאלבז למחרת המימונה: "מה המצב אחי?", תפנו אליו בזרועות פתוחות לחיבוק, שנייה לפני שהוא יתפוס אתכם באשכים ויסנן: "תפוס מרחק, זבל, לכל מימונה יש מוצאי מימונה, ואלבז העצבני חזר, ובגדול!"). שבוע לאחר המימונה עוד חג חדש, הפעם חג של אשכנזים – "יום השואה". שבוע אחר כך, "יום הזיכרון לחללי צה"ל", ובצמוד לו "יום העצמאות". ועוד לא הזכרנו את "צום רבין", או "חג הנרות השני" כפי שיקראו לו בעוד שבעים שנה. מדענים חישבו שבקצב המצאת החגים הנוכחי, נמלא את לוח השנה עד לסוף שנת 2254, שאז יוותרו שני ימי עבודה רגילים בלי מצוות מיוחדות.

4. כמה ימי עצמאות עוד יהיו לנו?

בלוח השנה שלנו, חגי עצמאות יהודים הם נפוצים במיוחד. ליהודים יש נטיה לזכות בעצמאות ולאבד אותה בתדירות גבוהה. לא תמצאו עוד עמים שכל כך הרבה פעמים הפגינו כזה כישרון התקוממות, ומיד אחריו, ולצדו, עיוורון מדיני מוחלט שהביא עליהם את החורבן הבא. צריך לתקן את קלישאת חז"ל ידועה הטוענת שירושלים חרבה על שנאת חינם. להד"ם – ירושלים חרבה כי שר החוץ באותה תקופה לא טרח ללמוד רומאית.

במקום להקשיב לאזהרות שליחי הנציב הרומאי הסורי, היה עסוק המלך היהודי בהקשבה לעצות הכוהנים, שהיו יושבים בבית המקדש, חוגגים עם הליים, יוצאים בלילה עם הלוויות ומעשנים יותר מדי, אבל הרבה יותר מדי קטורת ארמית.

כשאנשים שפויים רמזו למלך באיזה צד של הלחם מרוח הפרצוף של הקיסר, הוא הפנה אותם אל התנ"ך ואל כל ההבטחות החגיגיות שלו: ארץ ריבונית מן הפרת ועד נהר מצרים - שאגב, אף אחד לא יודע איפה הוא עובר, מה שמאוד מוריד מתוקפו של החוזה; אולי הנהר מצרים הזה הוא מטר מהפרת, ואנחנו בעצם פראיירים עיראקים?

ותמיד זה נגמר באותו אופן: מנהיגים יהודים סרבנים שדואגים לעתיד העם ולמקומם בהיסטוריה, מישהו שמאבד סבלנות שולח 25 לגיונות, ושוב אנחנו אורזים הכל ויוצאים למסע הזה – עם המסקנה הכי ארוגנטית ואווילית שאפשר להסיק: הכל בגלל שלא אהבנו את עצמנו מספיק וחיינו עם יותר מדי "שנאת חינם". מה זה בכלל אומר, שנאת חינם? מישהו משלם לך על שנאות מסוימות? אתה פוגש מישהו ששונא, שעובד בזה? "כרגע משלמים לי כדי שאני אשנא את החותנת ואת הפועל תל אביב, אבל תשמע, בקטע הזה של שנאה, אם אתה טוב בזה, השמיים הם הגבול, יש אנשים שעל שנאה בנו וילות בצומת תפוח".

זאת הסיבה האמיתית מדוע מצמידים את יום הזיכרון לחללי צה"ל ליום העצמאות: רוצים כבר מעכשיו לתרגל עוד יומיים של אבל. הרי לכולם ברור שהעצמאות היהודית היא עניין זמני, כמו ג'ינסים נמוכי גזרה; לזמן קצר נדמה שבחורות יילכו לנצח עם קווצות שיער ערווה מבצבצות להן מקדימה, אבל חבר'ה, לכל דבר טוב יש סוף. גם האופנה הזאת, כמו העצמאות שלנו, בדרך לחלוף.