ביצ'ית לשם שינוי

יש רושם שהיא חוצה את המסכים נון סטופ ועושה סצינות. השנה זה בשני סרטים, "סדנה לעצבים" ו"הגורו", ומהשבוע בעוד אחד, "רק נשיקה". בשנה שעברה היא נכנסה לפריים של "בחדר המיטות" (עם מועמדות לאוסקר המשנה) ו"מה נשים רוצות". וכן הלאה. אבל ה"בעיה" של מריסה טומיי היא שמשבצים אותה רק בתפקידי משנה. והדגש הוא בהחלט על משנה. מעט מדי פעמים הפקידו בידיה דמות נשית מובילה בסרט. גם האוסקר בו זכתה, על "בן דודי ויני", היה בקטגוריה המשנית. טומיי, 38, שבמפגש אישי במלון מהודר בלונדון מתגלה כמקסימה, שוברת מהר דיסטנס עם המראיין שמולה, מפגינה כנות, חוש הומור מפותח וצחוק מתגלגל-מידבק, לא בדיוק מוטרדת מקיטלוגה. "אני עובדת ונהנית ממה שאני עושה. זה גם עניין של גישה. אני לא חושבת שמה שאני עושה הוא משני".

- סביר היה שהאוסקר בו זכית ישנה את מעמדך.

"האוסקר השפיע עלי כמובן, בגלל שקודם לכן לא ממש הספקתי לפתח קריירה קולנועית. 'בן דודי ויני' היה סרט שני בו קיבלתי תפקיד משמעותי, ובאמצעותו התוודעתי לקהל הרחב. זו היתה ההתחלה הקולנועית שלי, ובזכותה הקריירה שלי התפתחה. היה עלי עוד ללמוד הרבה לאחר מכן, להתאים את עצמי לקטע הקולנועי. יפה ונהדר שזה קרה, ואני אומרת את זה ממקום של אחת שחשה שזו פריבילגיה עצומה, אבל היום היחס שלי לעניין קצת שונה. אז לא ראיתי את הפוליטיקה שמתערבבת בקטע. למזלי, 'בן דודי ויני' לא היה מעורב בפוליטיקות וזכיתי אאוט אוף דה בלו".

במרכז "רק נשיקה", סרטו של פישר סטיבנס, שני זוגות שגם מיודדים בינם לבין עצמם. דאג (רון אלדארד) והאלי (קירה סדג'וויק) מקיימים קשר רומנטי יציב, כך גם פיטר (פטריק ברין) ורבקה (מארלי שלטון). אקט סקס מקרי וחד פעמי של דאג עם רבקה מערער את כל מערכות היחסים, וגורם למשברים קשים ביחסי כל הצלעות. וכאן נכנסת לתמונה פולה (טומיי), אשה שטנית מיסתורית, בעלת כישורי פיתוי שקשה לעמוד בפניהם, שתעשה הכל כדי להשיג את מבוקשה - בין אם זה לפתות גבר מאחורי גבה של חברתו או לסייע לבחורה בהתאבדות.

בסרט הזה, כמו גם ב"הגורו", טומיי נפתחה יותר מבעבר והציגה דמויות סקסיות מפתות. "היה לי די קל להתחבר לדמות הפאם פאטאל המרושעת ב'רק נשיקה', כמו גם לקטע ב'הגורו', בו רקדתי עם תחתונים וחזייה מינימליים ופיתיתי את הגורו", היא אומרת. "זה היה משעשע, נהניתי לעשות זאת. לא שאני רוצה להיות תמיד דמות נשית סקסית בוטה, אבל בתור שינוי בדימוי זה נחמד".

- לא רואים אותך בסרטים בעירום. זה פרינציפ אצלך?

"מההתחלה היה לי מנהל אישי שדאג להשיג לי חוזים שבהם סעיף שאני לא חייבת להתפשט. אחר כך, כשראיתי שמקבלים סכומי עתק על צילומי עירום, התחלתי לתהות אם אני עושה את הדבר הנכון. אני לא יודעת אם קיים אצלי חוק לא לחשוף את גופי לעיני המצלמות, אני פשוט עושה את מה שאני מרגישה נוח איתו".

- מה את חושבת על עולם הסרטים והזוהר?

מצד אחד, הוא כל כך ממוסחר וקפיטליסטי שלפעמים אני לא רוצה בו חלק, אבל מצד שני יש בו את המרכיב של הדמיון, החלום הענק והאמונה בקסם ובכך שכל דבר יכול להתממש, אם רק נתרכז. בסופו של דבר אני אמריקאית אידיאליסטית, וזה רק טבעי שאאמין בכך".

טומיי, ילידת ברוקלין, ניו יורק, לאם מורה לאנגלית ולאב עורך דין, ואחותו של אדם, אף הוא שחקן, החלה לשחק במחזות בבית הספר התיכון, מורו היי. לאחר מכן היא הספיקה לבלות שנה אחת בלבד באוניברסיטת בוסטון, לפני שהלכה לאודישנים והתקבלה לסידרה "כשהעולם סובב". סרטה הראשון היה "פלמינגו קיד" (84'), ואחריו באו תפקידונים ב"אוסקר" ו"זנדלי" והסידרה "עולם אחר". זאת עד ש"בן דודי ויני" (92') הביא לה את האוסקר היוקרתי. אחריו באו "צ'פלין", "לב מטורף", "רק איתך", "סראייבו", "העיתון", "דוטי פרז מחפשת אהבה" ועוד.

- מה דחף אותך למשחק?

"זה באמת היה דחף בלתי נשלט. אני פשוט אוהבת לשחק. ידעתי כבר מגיל צעיר שאני רוצה להיות שחקנית".

- ואם זה לא היה יוצא, באיזה מקצוע היית בוחרת?

"האופציה האחרת היתה... מרגלת. בצעירותי התעניינתי גם בארכיאולוגיה. בכל מקרה, לא תיכננתי ללכת ללמוד בקולג', ובאמת שנה אחת הספיקה לי".

- היה מישהו בענף שאת יכולה להצביע עליו ולומר, בגללו אני משחקת?

"לא בדיוק, אבל אני יכולה לספר שבילדותי התאמצתי להשיג את החתימה של ג'ין קלי, ואחר כך, בגיל העשרה, רדפתי אחרי חתימתה של לילי טומלין. אז כנראה שסקאלת האמנים שבין שני אלה היא זו שבהשראתה הפכתי לשחקנית".

טומיי מתגלה כאי של סולידיות בים השואו ביז הקפריזי והלא יציב. שמה מעולם לא שורבב לשערוריות צהובוניות, היא לא מחליפה פרטנרים רומנטיים בתדירות גבוהה, ואפילו עם התזזיתיות במקצוע שלה היא לא ממש חיה בשלום. "זה מטורף לגמרי", היא מודה. "קשה לי עם החיים הבוהמיים, עם יבוא מה שיבוא, ולך תדע מה צפוי לך מחר. זה נחמד לזמן מה, אבל אני מעדיפה לוח זמנים קבוע, איזשהו תיכנון לטווח הבינוני. אני אחיה יותר בשקט אם אדע מה הולך להיות הסרט הבא שלי. אני מתמודדת עם זה בקטע של משימה רוחנית: מגלה המון סבלנות ומקשיבה לקול הפנימי שלי, שאומר לי שאני עושה את הדבר הנכון, עד שארגיש אחרת".

טומיי, החייה בדירה מרווחת בגריניץ' ווילג' במנהטן, וברקורד הרומנטי שלה יחסים עם השחקן דיינה אשברוק ("טווין פיקס"), מגלה שהיום החבר שלה הוא תסריטאי (שבשמו אין היא נוקבת), השואף גם לביים. האם הוא כתב לה תפקיד? טומיי: "למען האמת, הוא חיבר תסריט טוב המבוסס על סיפורה של משפחתו, ואני אמורה לגלם את הבחורה היחידה בסרט - דמות המבוססת על אמו".