דליה נרקיס: "שירות התעסוקה לא צריך להיות ציבורי"

כשקיבלו מאות מעובדי בנק הפועלים את מכתבי הפיטורים שלהם, מיהרו הראשונים מביניהם - אלה שהספיקו להתאושש - להתייצב במשרדי חברת כוח האדם של דליה נרקיס בחיפוש אחר עבודה חדשה. אחרי הכל, אותה נרקיס דאגה לספק לבנק עובדים זמניים, שעבדו לצד אותם מפוטרים, כך שכל התקוות נתלו באותו רגע בה.

דמותה של נרקיס שברירית משהו, אבל אל תתנו לה להטעות אתכם. היא עומדת בראש מנפאואר, חברת כוח האדם הגדולה במדינה, שמניידת עשרות אלפי עובדים בשנה ומעסיקה 250 עובדים קבועים ב-30 סניפים ברחבי הארץ. בימים אלה חוגגת החברה 35 שנה להיווסדה, ונרקיס רואה בכך הזדמנות טובה לשפץ את תדמיתן הבעייתית של חברות כוח האדם בישראל, המצטיירות כמי שמנצלות עובדים ודואגות בעיקר להרוויח על חשבונם.

נרקיס, המסרבת להסגיר את גילה, משמשת כמנכ"ל החברה בארבע השנים האחרונות וידועה כמנהלת ממולחת, קשוחה ומקצועית. היא נחשבת לכריש בענף, אומר בכיר העוסק בענייני כוח אדם, שנזכר במשא ומתן קשוח שניהלה אתו בעת שביקש עובדים עבור החברה שבה הוא עובד. נרקיס, בעלת תואר שני בכלכלה ובמינהל עסקים, היא אחת הנשים הבודדות המוצבות בעמדות בכירות בשוק כוח האדם בישראל, ומעבר לכך היא אם לשני ילדים - סטודנט וקצין בצה"ל.

האם את, כאישה, יוצקת תוכן אחר למודל הניהול של חברת כוח אדם?

אני חייבת לציין שמעולם לא נתקלתי במגבלה כלשהי משום שאני אישה. להיפך, נשים רבות בחברה שאני מנהלת נמצאות בתפקידי מפתח. עם זאת, יש משהו שונה בניהול על ידי נשים, משהו פחות כוחני. תהליך קבלת ההחלטות והגישה למצבים כאלה או אחרים היא שונה. החשיבה היא שונה. אני לא חושבת במושגים של לנצח, אלא במושגים של להצליח. נשים עובדות פחות עם כוח ויותר עם אינטליגנציה רגשית. מילון המושגים שלנו הרבה יותר רך.

מספר סוחרי העובדים הולך וגדל

שוק כוח האדם בישראל מגלגל מאות מיליוני שקלים בשנה, ופועלות בו כ-300 חברות כוח אדם, בהן חמש גדולות, המניידות בסך הכל כ-200 אלף עובדים. טענות רבות הושמעו כנגדן בשנים האחרונות, בעיקר סביב העובדה כי עיסוקן העיקרי אינו דאגה לעובדים, אלא דווקא לעצמן: הן מביאות עובדים במחירים נמוכים למעסיקים, מקבלות עבורם מחיר שסוכם מראש, מפרישות לעובדים שכר מינימלי ואת הרווח הנאה משלשלות לכיסן.

הביקורת גברה כשבשנים האחרונות צצו בכל פינה חברות כוח אדם חדשות, רובן לא רציניות, שסחרו בעיקר בעובדים זרים, שאינם מכירים את חוקי העבודה בישראל. במקרים רבים הספיקו החברות לקבל לא מעט כסף עבור העובדים שסיפקו, ואז נטשו אותם מבלי לדאוג לזכויותיהם. החברות האלו הוציאו שם רע מאוד לענף, נאנחת נרקיס, לצערי, מספרם של סוחרי העובדים הלך וגדל. חברות רבות קמו מבלי שהפקידו ערבויות שיישמרו לטובת העובדים, וכשהחברות נפלו העובדים נותרו ללא פרנסה וללא זכויות. החאפרים האלה סחבו את כל ענף כוח האדם למטה וגרמו להורדת מחירים, שבאה על חשבון התנאים הסוציאליים של העובדים.

למרות התדמית, ועל רקע התפתחות שוק העבודה בישראל והמצב הכלכלי הקשה, הפכו חברות כוח האדם לספקיות העבודה העיקריות במדינה, כשהן מותירות את שירות התעסוקה הרחק מאחוריהן. שוק העבודה התפתח מאוד בשנים האחרונות, מסבירה נרקיס, השירות בחברות עסקיות הפך להיות מסביב לשעון. "בהרבה מקרים אתה יכול להתקשר לחברה ולקבל שירות בשעות הבוקר, הצהרים, הלילה ואפילו בסופי שבוע. המעבר הזה לשירות מסביב לשעון יצר דרישה לכוח אדם נוסף, אלא שמנגד מדובר בשירותים זמניים וחלקיים: למעסיק אין עניין להחזיק את העובדים האלה ולהעסיקם כל הזמן, ואין לו רצון להפוך אותם לעובדים שלו. כאן אנחנו נכנסים לתמונה, ומספקים לו עובדים מקצועיים וזמניים לקטע זה או אחר של העבודה. אנחנו מציעים את הגמישות התעסוקתית, שבמסגרתה עובד מועסק לפרק זמן מסוים ומקבל שכר עבור השירות שלו. המעסיק מקבל את העובד הזמני בדיוק לעבודה הנקודתית שהוא צריך. הוא לא מחזיק את העובד כשאין צורך ואינו מפריש עבורו כל מיני תשלומים".

האם רק מקומות העבודה השתנו, או שגם העובדים עצמם עברו שינוי?

"היום כבר אין כמעט דבר כזה 'מקום עבודה לכל החיים'. ניהול הקריירה של העובד הוא אישי, והוא פונה למקום שבו יוכל לממש את הפוטנציאל שלו. ברגע שהוא מימש אותו, אין לו מגבלה לעבור למקום אחר. אני זוכרת שכשהייתי סטודנטית, עבדתי בקופת החולים שבה עבד אבא שלי במשך שנים רבות. הוא סידר לי את העבודה. לאחר שסיימתי את הלימודים הוצע לי להתקדם וסירבתי. אבא שלי, שעבד שם שנים, לא הבין איך אני מוותרת על קביעות ועוזבת לטובת מקום אחר. במקומות העבודה המסורתיים אנחנו עוד נתקלים בעובדים שאני מכנה אותם 'עובדים לכל החיים', אבל במקומות עבודה דינמיים וגמישים יותר התחלופה גדולה. לצעירים של היום יש את החוסן הנפשי להתמודד עם השינויים שהם יוזמים במהלך החיים המקצועיים שלהם. פעם המעסיק היה זה שדואג לך ובונה לך את הקריירה. היום אתה דואג לעצמך".

איך השתנה שוק העבודה בשנתיים האחרונות?

"היום, על כל משרה יש ארבעה עד שמונה פונים בממוצע. מדורי הדרושים הצטמקו מאוד. כל זה גורם למעסיק להיות מפונק ובררן יותר כשהוא מחפש עובדים, כי יש לו כל כך הרבה אנשים שמוכנים לעבוד. לכן, תהליך החיפוש אחר העובד הטוב ביותר הוא איטי יותר, והדרישות לתפקיד עלו. אם פעם סף הקבלה במקומות עבודה רבים היה תעודת בגרות, היום הסף הוא תואר ראשון. זה הצמיח גם תופעה הפוכה: כיום ישנם אנשים בעלי תארים שמסתירים את העובדה שהם מאוד משכילים, מחשש שהמעסיקים לא ירצו לקבל אותם לעבודה משום שהתפקידים 'קטנים עליהם'. אנשים מוכנים להתפשר היום הרבה יותר. גם ממוצע השכר ירד לעומת העבר".

איך ניתן לאפיין את מחפש העבודה הישראלי הממוצע?

"זה לא קל, כי היום כל עם ישראל פונה לחפש עבודה. אם פעם ניתן היה לאפיין את הפונה הממוצע כסטודנט המחפש עבודה זמנית במקביל ללימודים, היום פונים גם מהנדסים ואנשי היי-טק, אנשי ניהול משאבי-אנוש ועובדים שפוטרו. רק באחרונה התחלנו לקלוט חלק מ-800 עובדי בנק הפועלים שפוטרו, ואנחנו מחפשים להם עבודה. באחרונה גם נאלצנו אנחנו לפטר מחברת מנפאואר מספר עובדים, אבל זמן קצר לאחר שפיטרנו אותם הכנסנו אותם למאגר עובדי כוח האדם ושיווקנו אותם כעובדים מצוינים לחברות אחרות. אגב, גם ממוצע הגילאים של הפונים כיום הוא שונה: אנחנו נתקלים בבני 30 עד 40, שרובם נשואים, ויש גם פנסיונרים שפונים אלינו. ניתן גם לומר שמספר הנשים הפונות אלינו גדול יותר ממספר הגברים. אחוז הנשים העובדות דרכנו עומד על 65% מכלל העובדים. הן נתפסות כאחראיות לגידול הילדים ולכן הן מחפשות עבודות גמישות יותר, עם פחות שעות או שעות עבודה גמישות הרבה יותר".

כחברת כוח אדם, יש לכם אינטרס לשלם לעובד כמה שפחות כדי להרוויח עליו כמה שיותר.

"לא. קודם כל, אנחנו משלמים לו את מה שמגיע לו כחוק, וזה מתחיל משכר המינימום וכולל את ההפרשות השונות. שנית, זה תלוי בסוג התפקיד. יש מנהלים בכירים שעובדים דרכנו ומרוויחים שכר גבוה של עשרות אלפי שקלים. מעסיק מוכן לשלם קצת יותר במקום לשבור את הראש בלשלם שכר והוצאות, ולכן הוא מעדיף לשלם לנו מחיר גבוה יותר ולהיות עם ראש שקט, כך שהעובד מרוויח יותר".

מנפאואר מתמחה, לדברי נרקיס, בהשמות כוח אדם בעיקר בתחומי הבנקאות, המכירות, השוק הסלולרי ושירותים אחרים. התוצאה היא חברה של צווארון לבן, שאינה מתווכת עובדים בבניין או בחקלאות ואינה עוסקת בעובדים זרים. בנוסף, היא גם בוחרת שלא להתעסק עם השירות הציבורי, בו מועסקים עשרות-אלפי עובדי כוח אדם והנחשב למעסיק הגדול ביותר בישראל של עובדי כוח אדם.

למה לא לעבוד עם המגזר הציבורי?

"למרות שזה שוק מפתה, השירות הציבורי משלם מחיר נמוך מאוד, שנע סביב עמלה של 3%-2% משכר של עובד בשירות הציבורי. זה מחיר נמוך ביותר שלא מכסה את העלויות, ולכן לא משתלם לנו להיכנס לשוק הזה".

מה עמדתך לגבי שירות התעסוקה, שאמור להיות ספק העבודה העיקרי בישראל?

"הייתי מאוד רוצה לראות את שירות התעסוקה כגוף נוסף המעניק שירותי כוח אדם, כמו חברות כוח האדם האחרות במדינה. שירות התעסוקה לא צריך להיות ציבורי. הוא יכול להשתלב עם חברות כוח האדם. יש לו מאגר עצום של נתונים, ואם הוא יספק אותם ואנחנו נספק את ההזדמנויות, זה יהיה טוב לכולם".

המצב הכלכלי הקשה הביא בשנים האחרונות לקריסתן של חברות כוח אדם רבות, ובעיקר הקטנות שבהן, חסרות הגב הכלכלי. מי ששילמו את המחיר היו העובדים, שנותרו ללא שכר או תנאים. נרקיס מקפידה לציין, כי מנפאואר שומרת על זכויות העובדים למרות המצב הקשה. "יש לי פיקוח ובקרה של החברה העולמית. הם יושבים לי על הספרים, וכל עסקה נבדקת ונבחנת לעומק. אנחנו בוחנים את הצד שמולו אנחנו עושים את העסקה תוך דאגה רבה לגורם האנושי, לעובד הזמני ולזכויותיו".

השנה הבאה תהיה להערכתך קשה כמו שלוש השנים שקדמו לה, מבחינת שוק העבודה?

"אני מזהה כמה נקודות אור. ראשית, המלחמה עם עיראק הסתיימה והדבר יביא לירידה במחירי הנפט. הירידה במחיר תביא להוזלה של מוצרים ושירותים, וזה ישפיע על הייצור והייצוא. התוכנית הכלכלית שמציע האוצר נראית טוב, והיא תייצר מקומות עבודה נוספים. במקביל, פינויים של עובדים זרים מישראל, כפי שדורשת הממשלה, יביא לעוד מקומות עבודה. גם הערבויות שאנחנו אמורים לקבל מארצות הברית ילכו להשקעות, שייצרו יותר מקומות עבודה. אני גם מאמינה שהתהליך המדיני, במסגרתו נגיע להסדר כלשהו, יביא לכאן משקיעים שיעירו את השוק. אם תהיה כאן רגיעה, גם שוק התיירות יחזור לשגשג ויביא יותר מקומות עבודה".

את האיום העיקרי מזהה נרקיס דווקא במגפת הסארס, המשתוללת בסין ובמזרח אסיה. "המגיפה הזו עדיין לא מהווה איום ישיר על ישראל, אבל היא פוגעת בתיירות הסינית וביבוא והיצוא. סין נחשבת לשוק גדול בעולם, ומה שקורה אתה ישפיע על כולם".