מגורשי ספרד חוזרים

ישראלים המתגוררים בחו"ל ומעונינים לוותר על חופשת המולדת, אך בכל זאת להינות מקיץ ים תיכוני וקצת היסטוריה יהודית, מוזמנים לבדוק את חבל אנדלוסיה שבדרום ספרד.

500 שנה אחרי שהמלכה איזבלה שכנעה את בעלה, פרדיננד, לגרש את יהודי ספרד, חוזרים אליה המוני ישראלים בטיסות צ'ארטר עמוסות, כדי להתמוגג מהשרידים של העבר היהודי המפואר.

יעד פופולרי במיוחד הוא ברצלונה, עיר הבירה של קטלוניה, השוכנת לא הרחק מהגבול הצרפתי. ניתן לצאת ממנה לסיורים גם לאנדורה, המדינה הפצפונת הנמצאת בלב הרי הפירינאים, ולחבל הבאסקים.

יעד מומלץ לא פחות היא מלגה, שיכולה לשמש כנקודת מוצא לביקורים בערי אנדלוסיה הנפלאות: גרנדה, קורדובה וסיביליה. איזור מלגה גובל בחוף של קוסטה דה סול (הריביירה הספרדית), שבשנים האחרונות מתגוררים בו הרבה יותר בריטים וגרמנים מאשר ספרדים.

טקסי חמורים

לרשותנו עמד שבוע ימים, שכרנו מכוניות והתחלנו לחרוש את אנדלוסיה באופן שיטתי, בעזרת מדריכי תיירים. התחלנו בעיירה מיחאס. מיחאס, על סמטאותיה הצרות והנופים הניבטים ממנה לכל עבר, שוכנת במרומי הרים שפסגתם מגיעה ל- 1150 מטרים, הסוגרים על חופי הקוסטה דה סול. בשנים האחרונות הפכו העיירה והמורדות סביבה, שנשמרו בזיכרוני כסביבה כפרית שהזמן בה עמד מלכת, למקום משכן למאות וילות מפוארות עם בריכות שחייה.

בתקופה הרומית שימשה מיחאס כמבצר ששלט על החוף הספרדי. בתקופת המורים, תור הזהב של האיסלם בספרד, נקראה המצודה בשם מיקסה. הנוצרים שיחררו את המקום ב- 1487, והשלימו בכך את כיבוש ספרד המוסלמית. מה שמצדיק היום בביקור במיחאס, הוא המצודה המשקיפה על נוף נהדר. ניתן לסייר בסמטאות העירייה רכובים על גבי "טקסי-החמורים" שנושאים מספרי מוניות על מצחם ותרים באופן עצמאי אחר קליינטים. אין סיבה להיות מוטרדים: מישהו ידאג לגבות את דמי הנסיעה.

בין אתרי החובה במיחאס נימנים גם בכנסיית סאן סבסטיאן שבמרכז העיירה ואזור ה"באריו", שבו נמצאים כמה מהבתים הישנים שנותרו בעיירה, ללא שינוי כמעט. אל תחמיצו את הביקור ב"בתולת הסלע", הפטרונית של העיר, ששוכנת באל קומפאס בתוך מערה שנחצבה בסלע. לפי האגדה נחשף פסל הבתולה ב- 1586, לאחר שהיה חבוי מאז המאה השמינית, במשך תקופת הכיבוש המוסלמי.

גם בכנסיית פאריש ובגנים סביבה כדאי ביקור. ההליכה בדרך המסומנת במעלה ההר פופולרית למדי בקרב המעונינים להפסיד כמה קלוריות.

בין שלוש גבעות

שלוש הערים היפות של אנדלוסיה: גרנדה, קורדובה וסיביליה, מחייבות התייחסות נפרדת. למרות שמערכת הכבישים בספרד מצוינת וניתן לנוע עליה במהירות רבה יחסית, אני ממליץ בכל זאת, ללון באחת מהערים ולחסוך את הנסיעות הלוך ושוב למלון בריביירה הספרדית.

את הדרך לגרנדה בחרנו לעשות תוך נסיעה מזרחה בכביש הנושק לחוף הים, לאורך הריביירה הספרדית, עד לעיירה מוטריל, שממנה מתחילים להצפין. במוטריל חיפשנו בנרות את "המרפסת של אירופה", השוכנת במרכז העתיק של העיירה ומשקיפה מראש המסלע ההררי למרחקים.

רוב האטרקציות של גרנדה נותרו מתקופת הכיבוש המורי, שנכבשה על ידי הנוצרים ב- 1492, השנה שבה החליטו פרדיננד ואיזבלה על גירוש יהודי ספרד. בדרך לגרנדה נמצא מקום בשם "דמעת המורי" שבה, על פי האגדה, עצר המלך המוסלמי האחרון במנוסתו והזיל דמעה למראה העיר שממנה נמלט. אמו הקשוחה שהיתה עדה לאירוע פלטה לעברו: "אם לא הצלחת להגן על גרנדה כגבר אל תזיל עליה דמעות כאשה".

גרנדה ממוקמת באזור אידיאלי, בין מישורים פוריים ושלוש גבעות נישאות: אלהברה, אלבאיסין וסאקרומונטה, המופרדות על ידי ערוץ של הנחל דארו. רכסי הסיירה נבדה משמשים כרקע לעיר.

אחרי שמחנים את הרכב בחניון באלהברה, מתחילים בכיתות רגליים באתר המרשים. מדובר במכלול מבנים היסטוריים שמבטא את הישגי האדריכליות המוסלמית. בכרטיס הכניסה לאתר מצוינות נקודות מומלצות לביקור. כדאי להצטייד גם בחוברת הדרכה שתקל עליכם את ההתמצאות.

את הטיפוס במעלה מגדלי מבצר האלקאס'אבה, שמהם נשקפת העיר היפהפיה, מומלץ לעשות בתחילת הביקור, לפני שאתם מותשים לגמרי. ארמון דה נאסאריס, של מלכי השושלת שהקימו את אלהמברה, הוא גולת הכותרת של האתר. פיתוחי האבן המורכבים בחצר האריות ובאולם שתי האחיות מדגימים לאיזו רמה אגדתית הגיעו אמני התקופה המוסלמים. גם ארמון הקיץ של הסולטנים המוקף בגנים יפהפיים שווה

ביקור. מהגנים כדאי להמשיך אל רובע אלבאיסין על סימטאותיו הצרות ולפקוד את המוזיאון הארכיאולגי שנמצא בו ואת ה"קאפייה ריאל", שבו טמונים עצמותיהם של צוררי היהודים פרדיננד ואיזבלה.

תוכלו להירגע ממאמצי הטיפוס באחד מבתי הקפה על גדת הדאריו. אל תופתעו אם תמצאו בעיר רחובות הנושאים שמות יהודיים כמו רחוב ברוך שפינוזה למשל. מערות הצוענים בסאקרומונטה הן אתר בידור פופולרי ואקטואליות למי שמתכנן שהות לילית בגרנדה ורוצה ליהנות מריקודי פלמנקו. אל תשכחו לבקר באיזור פלאס'יה ביבראמבלה על המסעדות והמועדונים שסביבו. אפשר גם לעצור לדרינק בבר העתיק של גרנדה, "לה סאבאנילה", שנמצא בקאלה פאנדידורס. יש לזכור שהחיים הליליים בספרד מתחילים אחרי חצות ואינם מיועדים למשכימי קום.

את המסע מגרנדה לקורדובה מומלץ לעשות בדרכים ההרריות, רחוק מהאוטוסטרדות, תוך סטייה לביקור בעיר רונדה שנבנתה על גבי צוק נישא למרחקים. גשר אבן גדול מחבר בין כביש הכניסה לעיר עצמה. הגשר החל להיבנות במאה השמינית אבל בנייתו הסתיימה רק בסוף המאה ה- 18.

כדי לצפות בגשר מזווית מרשימה, יש לרדת ברגל אל תחתית הערוץ, שם נמצאת בקתתו של איכר ספרדי שאיבד את לשונו, ומרשה לתיירים מזדמנים, תמורת מאה פזטות, להלך בשביל המוליך לתהום ולצלם את הגשר ואת מפל המים הזורם לתחתית הערוץ. ברונדה יש גם מוזיאון קטן לתולדות המטדורים הממוקם באתר הקורידה במרכז העיר. הנוף הנשקף ממרפסת התצפית של הגן עוצר נשימה.

כיכר יהודה הלוי

לאחר האתנחתא ברונדה ממשיכים לקורדובה, שבמרכז אנדלוסיה. נהר גוואדאלכביר חוצה את העיר ממזרח למערב ומפריד בין ההרים הנישאים מצפון לבין מישורי הדרום הפתוחים. לפני יותר מאלף שנה היתה קורדובה בירת השלטון המוסלמי ומדגרה ראשית לתרבותם המופלאה, ששיגשגה אז. כיום נותרו רק השרידים שמעידים על העבר המפואר.

בליבה של קורדובה נמצא מסגד (המס'קיטה) הממוקם בסמוך לגדות נחל גוואדאלכביר וסביבו נמצאים הרובע היהודי והמוסלמי. לשכת התיירות, שודאי תרצו לבקר בה, נמצאת ברובע היהודי, בכיכר ששמה יזכיר לכם את שיעורי ספרות: "פלאסה דה יודה לוי". אסור שתחמיצו את הביקור במסגד שבנה האמיר עבד ארחמן במאה השמינית. המבנה, שעבר תוספות רבות במשך השנים, הפך עם הכיבוש הנוצרי לקתדרלה. בימי ראשון מתקיימות שם 25 תפילות מיסה. מומלץ בעיקר לאוהבי מוזיקה כנסייתית.

אתרים מעניינים נוספים לביקור הם המוזיאון הארכיאולוגי ומוזיאון שלוש התרבויות, השוכן בצד השני של הגשר, מעבר לנחל גוואדאלכביר, במגדל קאלאחורה. במקום נמצא גם דגם של ארמון האלהמברה, אותו כבר ראיתם בגרנדה.

ליד המסגד נמצאת מסעדת שירות עצמי בשם "לוס פאטיוס", שבה תוכלו ליהנות ממאכלים ספרדיים מעולים במחירים סבירים. אל תעזבו את קורדובה לפני שתפקדו ברובע היהודי את כיכר הרמב"ם ואת פסלו המרשים של מי שנאמר עליו "ממשה עד משה לא קם כמשה".

פה (גם) קבור קולמבוס

העיר שתשלים לכם את התמונה על אנדלוסיה היא סביליה, הנחשבת לאחת היפות בערי העולם. תערוכת אקספו 92' שנערכה בה יצרה מיזוג מרשים בין המבנים האולטרה מודרניים שהוקמו במיוחד לבין השרידים המרשימים של העיר העתיקה. העיר משתרעת בין הגיא שיצר נחל גוואדאלכביר לבין המרגלות הדרומיים של הרי הבאיטיק.

הרחוב הראשי של סביליה נמתח מצפון לדרום ורוב מבני העיר החשובים נמצאים בסמיכות לו. נהר הגוואדאלכביר מתפתל בין חלקי העיר בכיוון מערב ומפריד בין אזורי הבילוי הליליים לאזור המבנים של אקספו 92'. הקתדרלה "סנטה מריה דה לה סאדה", הגדולה ביותר בעולם, היא אתר חובה. אם תגיעו למקום ביום ראשון, יש סיכוי שתזכו לצפות בתהלוכה דתית צבעונית במיוחד.

באחד מצדי אולם הקתדרלה עומדות ארבע דמויות מפוסלות, שמסמלות את ממלכת ספרד בתקופת קולומבוס, ונושאות על שכמן ארון שבו טמונים שרידי גווייתו של מגלה אמריקה (כידוע, מקומות נוספים ברחבי העולם טוענים לבעלות על עצמותיו של קולומבוס). הסיפור על יהדותו של קולומבוס נובע מפסקת הפתיחה ביומנו: "בשנה בה גירשו פרינדדנד ואיזבלה את היהודים מספרד, הם בחרו דווקא בי להיות זה שימצא את הדרך להודו".

מגדל הקתדרלה שנבנה במאה ה- 12 נקרא "חיראלדה" ובניגוד לקתדרלה עצמה, הבנויה בסגנון גותי, המגדל דווקא משמר את סגנון הבנייה המוסלמי. הטיפוס אל המגדל קל יחסית, שכן מובילה אתכם למעלה סוללת לוליינים. האתר השני החשוב בסביליה הוא האלקאס'אר, אח תאום והצנוע של ארמון אלהברה בגרנדה. המקום מייצג את מיטב האדריכלות המורית וסביבו גנים יפהפיים ומטופחים. מוצגים בו גובלני ענק שמתעדים אירועים היסטוריים בתולדות ספרד.

אחרי הביקור באתרים השונים, מסעדת לה קאיווה בקאלה רודריגו מס' 18 , תיתן לכם תמורה טובה לכספכם. מסעדות מומלצות אחרות נמצאות באזור הבאריו סנטה קרוז. מוטב לחפש בתפריט "פלאטוס קומבינאדוס", שייתן לכם מיגוון של מאכלים ספרדיים מבלי שתפשטו את היד.

שמם של הפסטיבלים המתקיימים בסביליה יצא למרחקים, אבל בכל עונות השנה ניתן ליהנות מחיי הלילה התוססים של העיר שמתחילים לרוב אחרי חצות, בגדה הדרום מזרחית של הנהר. ריקודי הפלמנקו ומלחמות השוורים בסביליה נחשבים לטובים בספרד. במועדון "אל גאלו" תוכלו, תמורת 2,000 פזטות, ליהנות ממופע פלמנקו מלהיב. הכרזות הגדולות התלויות ברחבי העיר ינחו אתכם אל הקורידה הקרובה. עם סיום ההופעה, תזמינו במסעדה הסמוכה לזירת השוורים ביצי שור. הן בטח יהיו טריות.