חמש שפחות מין במרתף עינויים

בית-המשפט בסירקיוז שבמדינת ניו-יורק היה מלא מפה לפה. עשרות עיתונאים, צלמים, שוטרים, קרובי משפחה וסתם סקרנים מילאו את האולם, כשעיני כולם נשואות לגבר קשיש עם זקנקן קטן ומשקפיים, שעמד כבול באזיקים בידיו וברגליו מול השופט.

"אשם", אמר האיש, ג'ון ג'יימלסקי, בקול שקט. הוא חזר על המילה הזאת חמש פעמים. "אשם" על חטיפה שביצע, "אשם" על כל אישה שכלא במרתפו ואנס במשך חודשים ארוכים ב- 15 השנים האחרונות. "אתה מבין, מר ג'יימלסקי, שסביר מאוד שתבלה את שארית ימיך בבית הסוהר", אמר לו השופט המחוזי אנתוני אלווי בתום ישיבה קצרה שנמשכה 20 דקות בלבד.

גזר-הדין, שיינתן בחודש הבא, יעמוד על מינימום 18 שנה ויכול להגיע עד מאסר עולם, אבל הוא מתגמד לעומת עונש של 125 שנות מאסר שהיו צפויות לאיש, אם היה מורשע בפני חבר מושבעים. 25 שנות מאסר היה גזר-הדין הצפוי על כל פשע שביצע ב"אלמונית מספר 1", ילדה בת 14 שחטף ב- 1988; "אלמונית מספר 2", בת 13 שהביא למרתפו בשנת 1995; "אלמונית מספר 3", אישה בת 53 שהחזיק במשך חודשים ארוכים בשנת 1997; "אמונית מספר 4", בת 26 שהכירה אותו מקרוב ב- 2001; והנערה בת ה- 16 שהצליחה להביא למאסרו.

ההודאה באשמה היתה כנראה גם הדבר הטוב היחיד שעשה ג'יימלסקי בשנים האחרונות. הוא חסך מחמשת הקורבנות שלו את הטראומה שבחשיפה מול התקשורת בבית-המשפט, ובשחזור שרשרת ההתעללויות ומעשי האונס שעברו תחת ידיו.

הכין "דו"ח פעילות"

הפרשה התפוצצה בחודש אפריל האחרון, בעקבות שיחת טלפון. צעירה בת 16, שהוחזקה במרתפו של ג'יימלסקי, ניצלה את אחת היציאות שלה איתו לעיר מאנליוס לסידורים, התקשרה בטלפון לבית הוריה וסיפרה לאחותה שהחוטף שלה מחזיק אותה במרתף ואונס אותה כבר כמעט שבעה חודשים.

שיחת הטלפון הביאה את משטרת מאנליוס לעצור את האיש בסוכנות רכב בעיר. הצעירה ישבה לידו. בהתחלה הוא עוד ניסה לטעון שהיחסים בינו לבין הנערה הם מתוך הסכמה, ושהיא "עברה להתגורר בביתו" כי יש להם תחומי עניין משותפים כמו מוזיקה וריקודים. הוא גם טען שחשב שהיא כבר בת 18 ותיכנן לערוך לה מסיבת יום הולדת 19 בחודש מאי.

המעצר הביא את המשטרה לבית ישן בעיר דוויט שבפרברי סירקיוז. שם, מאחורי גדר חיה גבוהה ופורחת, התגלה "חדר האורחים" של ג'יימלסקי, שבו החזיק את קורבנותיו חודשים ארוכים ואפילו שנים. בביתו של האיש נמצאו מאות צילומים, קלטות וידאו, יומנים שהחוטף הכריח את הקורבנות לנהל, ואפילו לוח שנה שבו רשם ג'יימלסקי דו"ח מפורט של פעילותן של הנשים.

בין התמונות היו צילומים של נשים קשורות בשלשלאות לקיר, ובאחת התמונות זיהו השוטרים את "אלמונית מספר 3", אישה שחיה כיום בלאס-וגאס. היא זיהתה את האיש כמי שחטף ואנס אותה לפני שבע שנים, ואחריה הגיעו שלוש נשים נוספות שהעידו שהיו כלואות תקופות ארוכות במרתפו של ג'יימלסקי. ג'יימלסקי נעצר באשמת חטיפה, אונס, מעשי סדום והתעללות מינית.

קיבל אישורים מהעירייה

במשך שלושה ימים הוא גולל בפני השוטרים את מעלליו בשנים האחרונות. השבוע, אחרי ההודאה באשמה, חשף התובע המחוזי במסיבת עיתונאים פרטים מן החקירה. "לדבריו, הכל התחיל כשאשתו חלתה באמצע שנות ה- 80 והיתה מרותקת למיטתה", אמר התובע, ויליאם פיצפטריק.

לג'יימלסקי היה "דחף מיני חזק" והוא התחיל לעקוב אחרי נערות ונשים שיוכלו לספק את תאוותיו. הקורבן הראשון, סיפר פיצפטריק, היתה ילדה אינדיאנית בת 13, שאותה כלא בבאר בחצר הבית של אמו. "בקושי היה לה מקום לעמוד או לזחול, ורק כשהיא צרחה והתחננה על חייה, הבין מוחו המעוות שהיא זקוקה ליותר מרחב, והוא החליט לבנות את המרתף.

"אבל לא ייתכן שמדובר רק בסקס. מדובר כאן בצורך בשליטה. חיי אדם הם פחותי ערך בעיניו עד כדי כך, שהוא התייחס לקורבנותיו כאל אובייקטים שמטרתם לשרת את צרכיו המיניים", הסביר התובע. ובתור שכאלה, הוא כלא אותן במרתף הבית, שלצורך בנייתו קיבל את כל האישורים הנדרשים מהעירייה. אבל כשהשוטרים נכנסו למרתף, הוא לא נראה כלל כמו משהו שבונים בשכונה שלווה בפרברים. הבונקר בן שני החדרים נבנה בעומק של מטר מתחת לאדמה, והכניסה אליו היתה בעזרת סולם מתכת רעוע.

דלת הכניסה למרתף היתה מוסתרת מאחורי ערימות ענקיות של בקבוקים ריקים, שג'יימלסקי נהג לאסוף. מקור במשטרה סיפר שגם הנסיעה לעיר, שהביאה למעצרו, היתה כדי להחזיר בקבוקים ריקים למרכול. בחדר הראשון מצאו השוטרים מקרר, אמבטיה קטנה, אסלה וכמה דליים. בחדר השני היתה המיטה – מזרון גומי ישן על ערימת ארגזי לחם מפלסטיק – וכיסא בודד.

על הקירות אפשר היה לראות כתובות גרפיטי שהשאירו הקורבנות ברגעי מצוקה קשים במיוחד. "קיר הפשע", נכתב על אחד הקירות באותיות אדומות, וממול באותיות גדולות יותר כתבה מישהי את המילה "שנאה!". "שיבוא כבר הכאב", קראו השוטרים על קיר נוסף בבונקר, שג'יימלסקי התגאה בפניהם שהוא שומר על נקיונו. אפילו עכשיו, אומרים השוטרים, חודשים אחרי שהמרתף נפרץ, עדיין עומד בו סירחון של שתן, עובש ולכלוך.

נתן טרמפ לחטופות

ג'יימלסקי היה מביא את קורבנותיו למרתף, אחרי שאסף אותן ברחובות סירקיוז. חלקן הודו שהן נכנסו למכונית מרצונן, בחיפוש אחרי טרמפ. אף אחת לא תיארה לעצמה איך תסתיים הנסיעה. במערכת מסדרונות מסועפת הוביל אותן החוטף דרך שלוש דלתות פלדה למרתף החפור באדמה.

הנשים שנכלאו במרתף סבלו יותר מאשר מכליאה ואונס, מאמין פיצפטריק. "הן חששו ממה שיקרה אם הוא ימשיך להתעלל בהן, ועוד יותר ממה יקרה אם חס וחלילה הוא יידרס, או יסבול מהתקף לב וימות. כמה זמן יוכלו לשרוד במקום הזה?" ג'יימלסקי גם הסביר להן, שיש מעליו "בוסים" שאומרים לו מה לעשות. "הוא אמר: 'יש לי בוסים והם אמרו לי שאם תשכבי איתי כל יום, הם לא ימכרו אותך כשפחה באינטרנט, ולא יפגעו במשפחה שלך'", אמר לאחת הקורבנות.

היתה לו גם הוכחה חותכת לכך שהוא מכיר את המשפחה: ימים ספורים אחרי חטיפת כל אחת מהבנות הוא בא לבית ההורים, הציג עצמו כשיפוצניק וצילם את הדירה מבפנים. "אפשר להבין למה הקורבנות היו משוכנעות שהן לא ייצאו מכאן בחיים", אמר סגן התובע, ריק טרופיו, שהביא את העיתונאים לסיור במרתף העינויים הטחוב.

שלשום (ג') הגיעו שתיים מן הנשים וכמה קרובי משפחה לבית-המשפט, לראות מקרוב את האיש שהעביר את יקירותיהן מסע עינויים ארוך וקשה כל-כך. "אשם", אמר ג'יימלסקי, וקיצר את ההליך המשפטי. עכשיו יצטרך בית-המשפט להחליט כמה שנות מאסר להטיל על האיש בן ה- 67, להעריך את שווי הנכסים שלו (ממסמכים עולה שהוא השקיע יותר ממיליון דולר בנדל"ן בקליפורניה, נבאדה וניו-מקסיקו) ואיך לחלק אותם בין הקורבנות.

ביל היגינס, חברה לחיים של "אלמונית מספר 3", שישבה במרתף העינויים של ג'יימלסקי במשך עשרה חודשים, חושב להגיש תביעה אזרחית נגד "המתעלל הסדרתי". הוא חש שגם הוא קורבן במידה מסוימת כי כשחברתו נעלמה, חשדה בו המשטרה שהוא אחראי לכך. גם אחרי ששוחררה וסיפרה מה עבר עליה, איש לא האמין לה – ועננת החשד מעל היגינס לא נעלמה. "שאלתי אותה אם היא רוצה לבוא איתי לבית-המשפט", סיפר היגינס. "אבל היא אמרה: 'לא, אני רואה אותו בעיני רוחי כל היום, ואין לי שום רצון לראות אותו פיזית'".