ארה"ב: האפליה המתקנת אושרה - עם הגבלות

בית המשפט העליון פרסם היום (ב') את שני פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו בארצות-הברית בנושא האפליה המתקנת מזה כרבע מאה. רוב של השופטים החליט לשמר את המדיניות הקיימת, לפיה מותר לסייע לבני-מיעוטים בקבלה לאוניברסיטאות – אבל אסור לקבוע מראש "מכסות" של בני-מיעוטים שיתקבלו ללימודים, אלא צריך לבחון את המועמדים לפי כישוריהם.

השמרנים קיוו למהפכה בעמדת ביהמ"ש

בארה"ב נהוגות באוניברסיטאות – וגם בקבלה למשרות מסוימות – שיטות שונות של אפליה או העדפה מתקנת (affirmative action), שנועדו לתקן עוול היסטורי שנעשה לקבוצות מיעוטים כאשר נחסמה בפניהן הגישה לעמדות של כוח והשפעה בחברה. האפליה המתקנת היא שיטה שנויה במחלוקת, שמתנגדיה טוענים, בין היתר, כי היא פוגעת בשוויון ו"דופקת את הלבנים". באופן מוזר נוצר מצב שבו לבנים בני המעמד הבינוני-נמוך מרגישים כיום מופלים לרעה, כשהם רואים את היתרונות שמוענקים, בשם האפליה המתקנת, לאפרו-אמריקנים, להיספאנים ולילידים אמריקניים (אינדיאנים).

בסוף השנה הקודמת החליט בית המשפט העליון לדון בשתי עתירות שנוגעות למדיניות האפליה המתקנת באוניברסיטת מישיגן. ההחלטה עוררה התרגשות בקרב משפטנים ואנשי ציבור בארצות-הברית, והנשיא בוש עצמו התייחס לנושא בנאום שנשא בינואר, ובו טען ששיטת האפליה המתקנת הנהוגה באוניברסיטת מישיגן היא "פלגנית, לא-הוגנת, ובלתי-ניתנת ליישוב עם החוקה האמריקנית".

מתנגדי האפליה המתקנת – ובהם אנשיו של הנשיא בוש – קיוו שבית המשפט העליון ישתמש בהזדמנות הזו כדי לפסול את מדיניות האפליה המתקנת. ההרכב הנוכחי של בית המשפט העליון נחשב שמרני יותר מהרכבו בשנת 1978 – השנה שבה ניתן פסק הדין ששימש עד כה כאבן דרך בנושא זה. אבל השופטת סנדרה דיי או'קונור, הנחשבת לכף מאזניים בין השופטים הליברליים לשופטים השמרנים בבית המשפט העליון – היטתה את הכף לכיוון השמירה על הסטטוס קוו.

הדרך למנהיגות צריכה להיות פתוחה בפני כולם

בפני בית המשפט עמדו שני תיקים של לבנים שלא התקבלו לאוניברסיטת מישיגן והרגישו מקופחים. בתיק אחד עתרה ברברה גראטר, שלא התקבלה לפקולטה למשפטים; בתיק השני עתרו ג'ניפר גראץ ופטריק האמר, שלא התקבלו לקולג' של האוניברסיטה.

בפסק הדין שניתן בעניינה של העותרת ברברה גראטר (Grutter v. Bollinger) אישר בית המשפט העליון, ברוב של 5 תומכים מול 4 מתנגדים, את מדיניות האפליה המתקנת הנהוגה בפקולטה למשפטים (לטקסט המלא של פסק הדין - לחצו כאן).

הפקולטה למשפטים במישיגן – אחת מהטובות בארצות-הברית – בוחנת את המועמדים על-סמך מגוון של נתונים ושיקולים, שביניהם מופיע גם הרצון ליצור קהילת סטודנטים מגוונת מבחינה אתנית.

השופטים בדעת הרוב קבעו כי יצירת גוף מגוון של סטודנטים היא אינטרס משכנע של המדינה, שיכול להצדיק התחשבות בגזע בשיקולי הקבלה. השופטת סנדרה דיי או'קונור, שכתבה את דעת הרוב, מציינת כי מחקרים רבים מראים שסביבת לימודים מגוונת משפרת את ההישגים בלימודים ומכינה את התלמידים טוב יותר לחיים בחברה האמריקנית המגוונת ובשוק הגלובלי, החושף אנשי עסקים לתרבויות שונות. לדבריה, האוניברסיטה היא המקום שבו מתחנכים רבים ממנהיגי האומה, והדרך למנהיגות צריכה להיות פתוחה בפני אזרחים מכל גזע ומוצא אתני. "השתתפות מעשית של חברי כל הקבוצות הגזעיות והאתניות בחיים האזרחיים של האומה שלנו היא חיונית, אם רוצים לממש את החלום של אומה אחת, מאוחדת", מוסיפה השופטת.

אמירה שתישמע בכל רחבי ארה"ב

לעומת זאת, בפסק הדין שניתן בעניינם של גראץ והאמר (Gratz v. Bollinger) הבהיר בית המשפט שהאפליה המתקנת אמנם מותרת, אבל בתנאי שהיא עומדת בגבולות סבירים: ברוב של 6 שופטים מול 3 נפסלה מדיניות האפליה המתקנת שהייתה נהוגה בקולג' של אוניברסיטת מישיגן (לטקסט המלא של פסק הדין - אנא לחצו כאן).

בקולג' הייתה נהוגה שיטה שהעניקה לכל מועמד בן-מיעוטים 20 מתוך 100 "נקודות זכות" הנחוצות לקבלה – יותר מנקודות הזכות שהוענקו לכל מועמד על מצוינות אקדמית, על כישורי כתיבה או על כישורי מנהיגות. השופטים בדעת הרוב קבעו כי שיטת הניקוד הזו הופכת את הגזע לשיקול המכריע בקבלה של כל מועמד שיש לו נתוני קבלה מינימליים. לדעת בית המשפט, המדיניות הזו גורפת מדי, ומעניקה לבני-מיעוטים יתרון במידה העולה על הנדרש להבטיח קהילת סטודנטים מגוונת.

החלטתו של בית המשפט העליון בשני פסקי הדין נוגעת ישירות רק לקבלה למוסדות חינוך ציבוריים, אבל פסקי הדין צפויים להשפיע על מדיניות האפליה המתקנת גם באוניברסיטאות פרטיות, וגם על האפליה המתקנת בקבלה למשרות ציבוריות ופרטיות. "דעת הרוב הביעה תמיכה עזה בעקרון הגיוון", סיכמה נשיאת אוניברסיטת מישיגן, מרי סו קולמן, "זוהי אמירת הן מהדהדת, שתישמע בכל רחבי הארץ - מכיתות הקולג' שלנו, ועד לחדרים שבהם מתקיימות ישיבות ההנהלה של התאגידים הגדולים".