הפרק הצרפתי של גיל שוחט

חברת התקליטים הבינלאומית EMI הזמינה תזמור מהמלחין הישראלי גיל שוחט לשיריו של המלחין הצרפתי גבריאל פורה.

שוחט ייצא בעוד כשבועיים ללוות את תהליך הקלטות הדיסק, שייערכו באולם IRCAM היוקרתי בבירה הצרפתית. את התזמור של שוחט תבצע התזמורת הקאמרית של פריז, בניצוחו של ג'ון נלסון וישתתף בה זמר הקונטרה-טנור דויד דניאלס.

"הצרפתים נחשבים למתזמרים מאוד גדולים ועצם העובדה שבחרו בי, מלחין ישראלי, לכתוב תזמור לשירים של יוצר צרפתי, היא כבוד גדול עבורי", אומר שוחט ל-ynet ומוסיף, "זה כמו שישראל תשכור את שירותיו של איסלנדי על מנת שיפרש את התנ"ך".

הקשר של שוחט עם המוזיקה הצרפתית נמשך מזה זמן. הוא תזמר בין היתר את 24 הפרלודים של דביוסי, מהיצירות החשובות לפסנתר במאה ה-20.

"יש במוזיקה הצרפתית מורכבות מכושפת שאני נמשך אליה, זה כמו בשפה שלהם וכמו בספרות שלהם. מסרים מאוד ישרים שנאמרים באלגנטיות ובמושחזות, צבעים מופרדים ובהירים שיוצרים אמירה. אין מי שיכול לעשות את זה טוב יותר מדביוסי ואחריו ראוול. זו בעיניי פסגת המוזיקה", הוא אומר.

בנוסף לפרויקט פורה ולבקשת התזמורת הקאמרית של פריז, תזמר שוחט שניים מתוך ששת פרקי יצירתו של מוריס ראוול "קברו של קופרן" שמעולם לא תוזמרו, ועבודתו זו תבוצע במהלך העונות הקרובות של התזמורת. "ראוול עצמו תזמר ארבעה פרקים ואת השניים הנותרים אני תזמרתי", אומר שוחט.

נשאר ישראלי

למרות שלא מעט מבצעים ישראלים בתחום המוזיקה הקלאסית זכו להכרה בינלאומית, ההצלחה וההערכה לה זוכה שוחט כקומפוזיטור ומתזמר בעולם היא יוצאת דופן. למרות זאת, הוא עדיין מרגיש ישראלי לחלוטין.

"אני אף פעם לא אעזוב את המדינה, אני יותר מדי קשור אליה ואוהב אותה. היא המהות שלי", אומר שוחט ומציין שמבחינה היסטורית הוא אינו מכיר מלחין שלא היה תבנית נוף מולדתו. "פרלמן יכול לחיות בניו-יורק ולנגן קונ'צרטו של באך, אבל מלחין ישראלי חייב לחיות בישראל. זה לא קשור לפטריוטיזם, אני לא יכול לומר שהמקום הזה מפרה אותי ולראייה כתבתי בעליות גג בפריז, בלונדון וברומא, בכלל ההשראה לא נובעת מהמקום בה נכתבת היצירה, אבל המהות שלי כישראלי עמוקה יותר מההשראה. אני תמיד אהיה מלחין ישראלי".

שוחט מוסיף עם זאת כי "אני מתרגז על גורלי שלא מאפשר לי לברוח מההגדרה הזו שנקראת ישראל. אני יודע שהגורל שלי ושל מה שקורה כאן, אחד הוא. זו אינה בחירה, זו מהות וכמו באהבה זה בהחלט לא שאלה של בחירה".

לדבר בצלילים

בשוחט יש פן רומנטי. כשהוא מדבר על אהבת מקום, הוא מדבר על החולות של תל-אביב, על השרב הכבד של הקיץ ואפילו על ההיצמדות האובססיבית לחדשות.

בשביל שוחט, שהחל לנגן בגיל 7 ולכתוב מוזיקה בגיל 12, המוזיקה היא דרך חיים. במהלך הראיון שנערך טלפונית בשעת לילה מאוחרת הוא יושב ליד הפסנתר ומדי פעם כשהשפה צרה מלהכיל, הוא מעביר מסר כזה או אחר באמצעות הצלילים. "מוזיקה היא אבסטרקטית, מאוד רוחנית, אבל מאוד מוגדרת", הוא אומר וממלא את האפרכסת בצליליו של מוריס ראוול.