חבר של הפסנתר

"אולי זה יישמע אבסורדי, לאור אילן היוחסין שלי, אבל לא נראה לי שאהיה בשנה הבאה מועמד לייצוג ישראל באירוויזיון. אני לא ממש אוהב תחרויות במוסיקה. אני מאמין שהיא נועדה לבדר אנשים, לעשות להם שמח ולעורר בהם רגש, לא משהו שאנשים יתאמצו ויכתבו בו נוסחאות מסוימות כדי לתפוס הצלחה. לדעתי, מוסיקה היא לא דבר שצריך להתחרות בו, אלא אם כן מדובר בקידום האמנות".

הדובר הוא עמית צח, 24, בנם של שלמה צח, המפיק בה"א הידיעה של זמרי ישראל לאירוויזיון, ושל אילנה אביטל, שמנסה לשווא להגיע לתחרות. "מה שהם - הם, ומה שאני - אני", מבהיר צח ג'וניור. נפגשנו לרגל צאת "בשמונה ליד הפסנתר", אלבום הבכורה שלו בהפקת אביו (בעבר הרחוק חצי הצמד "אילן ואילנית") ובעידודה הנמרץ של אמו, כוכבת המחזמר "מרי לו" וטלנובלות טלוויזיוניות.

שותפו בעיבודים ובנגינה בפסנתר הוא טל פורר, מוסיקאי בן גילו, "חבר מאוד מאוד טוב מהצבא". פורר גם תרם לאלבום שיר אחד, שכתב והלחין. את כל השירים האחרים הלחין ותימלל צח, פרט לשניים שאת מילותיהם חיברו שניים מגדולי הכותבים, אהוד מנור ורחל שפירא. "אין לי בעיה להסתייע בכתיבה של אחרים, אין לי קטע של אגו", מציין צח. "הזדמנו לי הטקסטים שלהם והרגשתי שהם מתחברים לאיך שאני מרגיש. בעיקר הצטמררתי מהשיר לזכר אילן רמון שכתב אהוד מנור, שהוא גם חבר טוב של הורי".

אצל צח המעמד מחייב, מה שהלחיץ במידה מסוימת וגרם לעיכובים בסיפתח, עד שיצא לו לחבוק כעת אלבום לתפארת. "התקליט הוא אקוסטי במהותו, עם דגש על הפסנתר, סטייל פיאנו-בר כזה, כשלצידו קצת חליל ופיקולו, גיטרה וסקסופון", מספר צח. "בסך הכל מדובר בתקליט שאני מאוד גאה בו, אולי בגלל שלא ממש הלכתי בו לפי מוסכמות של מה ואיך צריך לעשות, אלא בעקבות הלב והראש שלי".

במקביל משמש צח הבן כמנהל המוסיקלי, ככותב וכבמאי של מופע "הסירנות" של "צח הפקות", שהושהה באחרונה עקב המצב. וזו אינה כל מחויבותו למשרד. הוא משתף בו פעולה עם כמה אנשים קרובים לליבו, בהם דפנה דקל, שאיתה הוא שוקד על אלבום חדש, הפעם למבוגרים. אין לו בעיה לתפוס פיקוד על זמרים עתירי ניסיון ממנו. "אין כאן שאלה של גיל", הוא אומר. "היום המפיקים המוסיקליים בארה"ב ובאירופה הם ילדים בני 18 ו-19. אני לא מאמין שבמוסיקה יש גיל".

- למה?

"אולי מפני שהתבגרתי קצת יותר מוקדם. כבן של הורי התנסיתי במעברים בין הארץ לחו"ל, וגם בטילטולים בין הבתים שלהם אחרי שהתגרשו. אלה דברים שמבגרים".

עם אמו הוא מכין לקראת ראש השנה אלבום אוסף כפול, הכולל קאבר שלה ל"שיר הפרחה" ודואט עם אמיר פיי גוטמן מתוך "מרי לו".

- איך זה לעבוד עם אמא?

"בפעם הראשונה זה קרה לי בגיל 17, כשהפקתי לה תקליט בצרפתית, לשיווק בחו"ל. העבודה איתה אז היתה קטסטרופה, כי הייתי נורא צעיר וחסר ניסיון וגם עקשן כמוה. אבל הפקנו לקחים, ולפני שנתיים עשינו תקליט, שבו היא שרה בין השאר את 'לגעת באושר', והיה ממש כיף. כל אחד מאיתנו ידע בדיוק מה מקומו".

- חשבתם על הופעה משותפת?

"עוד לא, אם כי ביולי אארח אותה, יחד עם אחרים, בערב חגיגי לכבוד האלבום שלי".

- גם אתה תופיע בטלנובלות?

"לא יודע. אני אף פעם לא רוצה לומר 'לא' מוחלט. בן אדם לא יכול לדעת לאן החיים יובילו אותו. אם היית שואל את אמא שלי לפני עשרים שנה, גם היא בטח לא היתה חושבת שתעשה את זה".

צח גדל באווירה של מוסיקה, שחיברה בין הוריו מאז הפיק אביו לראשונה את אמו, כשהיתה בת 17. כשמלאו לו שבע התגרשו. "לא ידעתי מציאות אחרת", הוא אומר, "אבל ממה שאני מבין, עברתי ילדות לא כל כך נורמלית. למשל, כל מיני אמנים הסתובבו אצלנו בבית, כולל אדם בשיא ההיסטריה של הקריירה שלו, עם צריחות של מעריצות למטה".

על הפרידה שלהם הוא אומר, "זה היה קשה. אבא-אמא נפרדים, ילד קטן, מבוכה. בהתחלה הייתי עם אמא, גם כשעברה אל בעלה השני. בגיל עשר חזרתי לאבא. כל השנים גרתי ברמת אביב ג', אם כי את כיתה א' עברתי בפריז, בשנה שבה אבא ניסה להריץ שם את הקריירה של אמא. אז כתבתי לבית הספר את השיר הראשון שלי, על זה שהעדפתי את ההפסקות על שעות הלימודים. במילים אמא עזרה לי, את הלחן כתבתי בעצמי. אבל לצערי, אין לי הקלטה מאז".

בימים אלה הוא משלים את השיפוצים בביתו בתל אביב, לשם יעברו איתו קלטות הדי.וי.די שלו. צח "חולה" קולנוע, מת על אוכל אבל מוכן להתפשר על ג'אנק פוד. פוליטיקה לא בשבילו, גם לא ספורט - אם כי יש פרט "ספורטיבי" בעברו: כשהיה באמסטרדם הלחין את המנון המונדיאל של נבחרת דרום קוריאה, שאומנה בהצלחה על ידי מאמן הולנדי. "תוך שבוע היינו בסיאול, לפי הזמנת המארגנים", הוא מספר. "זה היה קטע: תמלילן וזמרת מהולנד, מלחין ומפיק מוסיקלי מישראל, שיר באנגלית שמושמע באיצטדיוני ענק בקוריאה ובתוכניות טלוויזיה שם. אז לך תתווכח עם האימרה 'כל העולם אינו אלא כפר קטן'".

- תיעלם לנו יום אחד?

"מה פתאום! ישראל חלק ממני. פה המשפחה, החברים, הילדות והשורשים שלי. כאן נולדתי, כדברי השיר. אבל אפשר לחלק זמן בין כאן לשם".

- מרגיש בדידות במרחקים?

"מאוד. למזלי, יש המון ישראלים באמסטרדם, אבל אני מוקף הולנדים ומחסום השפה מונע התקרבות. זו מדינה רגועה, קצב החיים אחר לגמרי מסיר הלחץ ההיסטרי בארץ, אם כי עכשיו אני כאן בגלל התחייבויות, ואמסטרדם תחכה לי".

- אם יבוא אליך בעוד שנה המפיק שלך, המאוד מוכר לך, ויגיד "חביבי, אתה הזמר הכי טוב במדינה ומועמד המשרד שלי לאירוויזיון", איך תגיב?

"אענה לו בקיצור - 'נסה אותי בשנה הבאה'".

- ככה עונים לאבא?

"לא", הוא צוחק. "בטח אזכיר לו שזה לא בשבילי. אבל כמי שמכיר אותי הכי טוב, הוא בטח לא יפנה אלי עם הצעה כזאת".

- איפה נפגוש אותך בעוד עשר שנים?

"לדעתי, בפרמיירה של מחזמר חדש שלי בלונדון, אחרי ש'הסירנות' יכבשו את אירופה".

שאלון עשר

עמית צח ענה על עשר שאלות בזק.

- במה אתה מאמין?

"בעצמי".

- מה ישראלי בעיניך?

"פלאפל".

- סרט אהוב?

"'מולין רוז'' עם ניקול קידמן".

- מסעדה מומלצת?

"קימל".

- מה מוציא אותך מהכלים?

"גילויים של חוסר הערכה לתרבות".

- מתי פחדת?

"בהפגנה של פלשתינים עם רצח בעיניים באמסטרדם".

- אמונות טפלות?

"נוקש בעץ".

- מה הפשלה הכי גדולה שלך?

"נפלתי באמצע הופעה ב'השכנים'".

- חברה?

"למי יש זמן?"

- מה זה אומר להיות בן מזל טלה?

"יצירתיות. אש. כריזמה. כושר מנהיגות".