סיפור לא מובן בעליל

היא אמרה לי שהיא רק בת 14, אז אמרתי לה שזה לא נורא כי גם אני נער ומלאו לי 16 וליבי המה ואז היא אמרה לי שהיא לא עובדת בשביל אף אחד, אז עניתי לה שגם ככה אין לי כסף אין לי, אבא כך אומר והלוואי והיה לי יותר.

אז היא אמרה לי "מותק....השבוע לא צריך להידחק, אבא כבר חתם על הצ'ק אז תהיה רגוע" ואז היא שאלה אותי איך קוראים לי אז אמרתי מיכאל אבל שכולם קוראים לי מיכאלה, שאלתי אותה איך קוראים לה ומה היא חושבת על המזג אוויר היום, היא ענתה לי שקוראים לה איציק ושהיא חושבת שהעולם יפה ואז אמרה לי שהיא אכלה תפוזים ואמרתי לה תפוזים? אני יודע. אני יודע זה טעים.

היא שאלה אותי במה אני עובד אז עניתי לה שתמיד רציתי להיות זמר אבל אני במחלקה לזיהוי פלילי, עומד על הברכיים כורע ומרים ידיים למעלה על הראש על הכתפיים אחת שתיים שלוש, היא הביטה בי במבט מוזר , נתנה לי סטירה וצרחה עליי "הלו! מישהו שומע אותי? לא ביקשתי נאום ביקשתי תשובה". ניסיתי להבין מאיפה זה בא לי וצרחתי עליה "את לא טובה אליי". קמתי וניגשתי אל דלת היציאה כשהיא רצה אליי ואמרה "אני סולחת עכשיו על כל הפחדים".

אז שאלתי אותה, "מה את רוצה"?. היא ענתה לי שהיא הייתה רוצה להיות נערת רוק, אבל אין דבר כזה אז אמרתי לה שזה בסדר מותק אין רוק'נרול בעברית, אף פעם לא היה ולא יהיה, אז היא אמרה לי "יהיה טוב, יהיה טוב, כן". ואז חשבתי שלפעמים אני נזכר . שאלתי אותה שוב מה היא רוצה, אז היא ענתה לי, "אני רוצה כפית סוכר כפית סוכר אני רוצה ממך". התשובה שלה בילבלה אותי ולא עשתה לי חשבון.

היא הסתכלה בפניי המהורהרות ואמרה לי "תישא אותי בבקשה לאישה", אז עניתי לה שאני אשא אותה לאישה רק אם היא תשאיר לי מקום לחבק אותה בחלום. היא שאלה אותי אם זה יהיה חלום כחול ואני אמרתי לה שחלמתי שהיא נגעה בשמיים ולא יכלה לצאת מזה ושנורא קשה לי עם זה. היא אמרה לי "שלא קלה היא לא קלה דרכנו", אז אמרתי לה "מותק... מה הדאווין, מה הדאווין, מה הדאווין שלך?"

היא הסתכלה אליי בעיניים של פאנקיסטית בקולנוע דן של שנות ה 80 וצרחה עליי. "אל תקרא לי מותק , זה עושה אותי כמו דג משוקולד...אתה לא יודע מה אתה רוצה ממני". שאלתי אותה בתמימות, "מי כן יודע?". היא ענתה לי שגברים מקצוענים יודעים מה רוצים ושהם אף פעם לא טועים....גברים מקצוענים.

ניסיתי להסביר לה שאני לא כ"כ יודע מה אני רוצה. היא שאלה אותי מה אני עושה פה, אז עניתי לה שאני יושב שעות מחכה שמשיח יבוא. היא שאלה אותי מי זה, אז עניתי לה שמשיח איש מפתח ידו בכל ויד כל בו. לרגע היא התייאשה ממני ואז התעשתה וניסתה לגרור את השיחה למקום אחר. היא שאלה אותי איפה נולדת, אז עניתי לה שבתוך אינקובטור סגור ומסוגר, אבל שאימא שלי ממרוקו כן ממרוקו. ניסיתי גם אני לקדם עניינים ושאלתי אותה איך היא אוהבת את הגברים שלה. היא ענתה לי שהוא אוהבת חיילים ושפעם היה לה חייל אמריקאי במיטה. שאלתי אותה אם נדמה שישוב והיא אמרה שלא, כי קראו לו דנה והוא ראה עב"מ. בינתיים התור במסעדה התארך אז ישר צעקתי "הבא בתור הוא סוס" וכולם ברחו. איציק התחילה לצעוק עליי אז אמרתי לה "שקט שקט בייבי".

היא מצידה לא נשארה חייבת וביקשה ממני לשלוח לה שקט מארץ רחוקה. הבטתי בה בזילזול ואמרתי לה שתחלום לנצח ומצדי שתלך לים בקיץ ושתחטוף מכת שמש. היא אמרה לי שגם אופטיקאי מדופלם הולך בקיץ אל הים ושבאמת פתאום נהיה קיץ ושהיא בכלל הייתה לבד מתחת שמיכה. הנהנתי בהסכמה ושאלתי אותה כמה פעמים היא ספרה עד 10 ושום דבר לא קרה?.

היא חשבה על התשובה בערך 5 דקות, כשאמרתי לה "זמנך עבר" . היא שאלה אם אני אוהב אותה ואמרתי לה שאני אוהב אותה בגלל שאני אוהב אותי. היא בכתה ואמרה לי בוא ניפרד, נעשה את זה יפה. אמרתי שלא תדאג ושיש לנו את כל הזמן שבעולם והיא התחילה לבכות ויללה, "אין לי אף אחד יש לי בבית רק דג ונחש". אמרתי לה שזה בסדר ושגם אני כל היום בבית נמצא בתוך החדר האינטימי שלי ורק לפעמים אני יושב על הגדר עם רגל פה רגל שם".

היא הוציאה מטפחת ועצרתי אותה. אמרתי לה, "אני תפקידי לנגב לך את הדמעות". יצאנו מהמסעדה והלכנו למשרד להשכרת רכבים. ואז במכונית שכורה הרסתי לה את הצורה. היא צעקה לי "די!", אז עניתי לה בנונשלנט "אמרת שדי, אז יאללה ביי".

חזרתי הביתה מהלילה ...מדליק לי אור במדרגות....חשבתי לעצמי שאם לא היא אז אף אחת, יותר טוב כלום מכמעט וואז נכבה לי האור, כמו תמיד, מוקדם מדי ונפלתי חזק והרגשתי שאני לא שולט בחיים שלי...משותק...רגשני מנותק....אז הלכתי לחדר ורשמתי על דף שזה הקיץ האחרון שלי איתכם ועם הגשם הראשון אני אעלם. יצאתי למרפסת וצרחתי "גשם רד כבר גשם", אבל גשם לא ירד, אז ירדתי לרחוב ללא מוצא. אני בודד, אוכל ביצה, הביצה לא עשויה אללי הללוייה.