נבוקו באופרה: משעמם ובינוני

לא תאמינו: גרוזיה הצילה את ישראל מכישלון אופראי. על הבמה עלה זמר הבס הגרוזיני פאטה בורצ'ולדזה (בתפקיד זכריה), ולפתע אור באולם. הקול האדיר והחם שלו גירש את החושך שתקף את ההפקה הכושלת החדשה של 'נבוקו' מאת ורדי.

מה שאישיות של אמן גדול יכולה לעשות באופרה. זה לא רק הקול החם שלו. זו הכריזמה. זו הנאמנות לסגנון של ורדי. זו השירה הזורמת. ושוב לא תאמינו: סווטלנה סנדלר, זמרת ישראלית צעירה (בתפקיד פננה), גנבה לכולם את ההצגה בקול מצו-סופרן גדול. מלא צבעים כהים, עם חום אמיתי שבא מבפנים. יופי.

עד כאן החדשות הטובות. כמה חבל. תשכחו כל מה שאתם זוכרים מ'נבוקו' של דניאל אורן באופרה הישראלית לפני שנים אחדות. אורן הפך אז את 'נבוקו' לאירוע, לחוויה בלתי נשכחת. זה היה ענק. הפעם דן אטינגר (דווקא כישרון גדול) לא המריא. הכל הפך לבינוני שכזה.

ילנה זלנסקיה (אביגיל) היתה רדודה עם קול משעמם וחסר ייחוד. הבריטון ג'נקרלו פסקווטו (נבוקו), היה חיוור. שר כאילו היו לו תפוחי אדמה בפה. הבימוי של מאסטריני כל כך מיושן. בנאלי. שלושה נכנסים מימין, שלושה נכנסים משמאל. הכל צפוי. סימטרי כמו בגן ילדים. זה בימוי זה? לצערי זה היה 'נבוקו' שיצא מהנפטלין.

כשהמקהלה שרה את הקטע המפורסם של 'מקהלת העבדים' בא לי לצחוק. לאטינגר לא היה חשמל בניצוח. חסר היה לו הלהט של ורדי. הוא לא הצליח להוציא מהמקהלה ומהתזמורת צליל של ממש. חבל. אבל את בורצ'ולדזה כבר הזכרתי?