ילדיסקו: הצדעה נוסטלגית לסבנטיז

רבע מאה חלפה מאז יצא לאקרנים הסרט "סאטרדיי נייט פיבר", והדיסקו לא נעלם. אלא שכדרכן של אופנות וטרנדים בהיסטוריה, גם הדיסקו השתדרג וביצע מעבר מסחרר ממקומו בשוליים לטרנד האופנתי של זמננו.

בשנים האחרונות זוכה הדיסקו להצלחה יתרה, מועדונים גדולים מקדישים את ערבי סוף השבוע העמוסים למסיבות דיסקו, מקומות לילה אחרים מכבדים את אורחיהם בליין שבועי שכולו הצדעה נוסטלגית לסבנטיז. אפילו מועדונים שמתבססים על טהרת הביטים האלקטרוניים מזמינים לעיתים קרובות די. ג'ייז שתחום התמחותם הוא רמיקסים אלקטרוניים לשירי סבנטיז ואייטיז.

גלוריה גיינור נחשבת לכוכבת האמיתית של רחבות הריקודים, עם אינספור קאברים מוזיקליים, ובראשם "איי וויל סרבייב", שיר הנטושות המסרב לדעוך. ההיצע הנרחב של מסיבות דיסקו מאפשר לרקוד כמעט מדי ערב, לצלילים מקוריים או מעובדים. רק קחו בחשבון שבכל מסיבה, ללא יוצא מן הכלל, משמיעים את שיריה של גיינור.

Spectrum: כאן הוא נולד

קשה להאמין, אבל ספקטרום, המועדון שבו צולם "סאטרדיי נייט פיבר", לא רק עומד על תלו, אלא גם ממשיך לתפקד כמועדון, בלב שכונת ביי רידג', ברוקלין, שמרבית תושביה הם דור שני ושלישי למהגרים איטלקיים. אין בנמצא שלט שיעיד על ייחוסו של המקום, או לפחות ירמוז על עברו המפואר. גם רחבת הריקודים לא תיראה לכם מוכרת, לפחות עד חצות, אז מוארות המרצפות באור זוהר והמקום מקבל את השיק המתבקש מעברו.

אלה שמגיעים לספקטרום בערבי חמישי, יגלו שאת שירי הדיסקו המוכרים מחליפים ביטים של טכנו, המכוונת לקהל של גייז. חסידי הנוסטלגיה ושאר התיירים המבקשים לרקוד על אותן מרצפות שטרבולטה וגורני פיזזו עליהן, יבואו על סיפוקם בערבי שישי ושבת, אז מתרחשות מסיבות הדיסקו האמיתיות.

אמנם, אין לטפח תקוות מוגזמות: הדי. ג'יי לא נשאר צמוד לבי ג'יז ולווילג' פיפל במשך כל הערב, אלא מביע בקול רם את חיבתו לוויטני יוסטון ולשר. מאידך, התפריט המוזיקלי שומר על קו הגיוני המתנהל סביב דיסקו, או סביב כל מה שמזכיר דיסקו, כלומר מוזיקה גרובית, מקפיצה ועמוסת מלים.

"ספקטרום" מוכיח כי הסנדלר הולך יחף, אבל לא כדאי לו לרקוד יחף על הרחבה המרכזית. כשהאורות מתחת לרצפות נדלקים, מגלים כי המרצפות המקוריות נותרו על תלן אך לא שומרו. כתמים שחורים, שריטות בולטות, סדקים ושאר מפגעי בטיחות מכערים את הרצפות והופכים את הריקוד עליהן לחוויית "סאטרדיי נייט" לעניים. גם לבוש הנוכחים, שזוהר כשהרצפות הוארו, הופך את העסק לעוד מקום. אין פיסת פוליאסטר אחת שתזכיר לכולם היכן הם רוקדים. בצר לנו, נאלצנו

לעצום את העיניים כדי לברוח מן המציאות שמסביב ולהחיות את אשליית הדבר האמיתי.

Bollywood&Opaline: בוליווד זה כאן

אמרתם דיסקו, אמרתם מוזיקה אמריקנית או בריטית. לא בהכרח, אם לשפוט על פי "בוליווד דיסקו", הליין המשובח מתנהל בהצלחה מזה שישה חודשים באופליין. את "נשארים בחיים" מחליף "ראט באקי", את הפלטפורמות הזוהרות והפיאות מחליפים תרבושים הודיים וגלימות סארי מסורתיות, ואת תנועות הריקוד של טרבולטה מחליף ריקוד החיזור המוכר ממיטב הסרטים ההודיים (הוא רודף אחריה, היא מתחבאת בין העצים).

הליין הוא יוזמה של הדי. ג'אית ההודית רקה, שקיימה מסיבות דומות ב- SOB's ומשזכתה להיענות, עברה מקום והחלה בקיום סדיר של הליין. היא מנגנת מוזיקה בוליוודית מסורתית, שהיא למעשה דיסקו הודי ששואב השראות מהמקבילה האמריקנית. נוכחותם של בליינים אמריקאים מאלצת את רקה לזרוק מדי פעם ביט דיסקואי מסורתי, שצלילי הפתיחה שלו גוררים קריאות "יואו" ו"הוהו" נלהבות.

את ההיכרות המוגבלת שלנו עם הקהילה ההודית, הרחבנו תוך התוודעות לנציגי העדה במקום, שחלקם אוחזים במראה גרובי מלהיב. על הרחבה חוללה הודית עם נקודה על המצח, צמד קוקיות צבועות בוורוד ולבוש צבעוני פאנקיסטי שיכול לשמש השראה לכמה דראג קווינז. בתחילת המסיבה מסתובבת מלצרית עטויה בסארי ומציעה לנוכחים סאמוסה וקבב, אז תבואו רעבים. עם המיתון המחריף, מדובר בקפיצה קטנה לחו"ל.

Polly Esther: בין בריטני לברוק

חובבי דיסקו נלהבים יתאכזבו למדי מהפוליאסטר, לונה פארק תיירים ענק, הממוקם באמצע הווסט וילג', על נתיב נסיעתו של האוטובוס האדום המפורסם. בכניסתנו למקום טיפחנו תקוות לערב דיסקו כהלכתו. עשרות מסכי טלוויזיה הקרינו קליפים של פרינס וסינדי לאופר. על הקיר בכניסה מתנוסס פוסטר של ברוק שילדס, הרצפות מוארות והקירות צבועים בגוונים זרחניים, מעט טראנסיים. בבר בקומה העליונה התגודדו תיירים בחולצות לקוסט. ברחבת הריקודים למטה התחוללה באותן שעות שואה אופנתית, עת נערך שם כינוס ילדי הגשרים והמנהרות לדורותיו.

ברוק שילדס הציצה אלינו שוב מהקיר, ואפילו מיני מזכרותמ הסרט "גריז" לא הצליחו לסייע בהתגברות על ההלם. הקהל בפוליאסטר הוא מהמשעממים בעיר, עם עדיפות לילדות מתלהבות שאוהבות לרקוד מול מראות. עם כל הבהוב של הרצפות, נגלים אסונות נוספים. ובקיצור, חוויה שמומלץ לפספס.

718Sessions: סניקרס נוחות

"באדי אנד סול" ז"ל נחשב לליין מסיבות הדיסקו הטוב ביותר של השנים האחרונות. שנה מאז סגירתו, טרם נמצא לו יורש. בינתיים, רק "718 סשנז" של קריוויט מצליח להתקרב. דיסקו אמיתי הוא לא רק נצנצים ובגדים זוהרים. אחרי הכל, הטובות במסיבות הדיסקו היו נטולות תפאורה והקהל קיפץ בעיקר בג'ינס ובסניקרס נוחות.

"718 סשנז" הולך בעקבות המסורת הזאת ומדגים כיצד מסיבת דיסקו אמיתית צריכה להיראות. המקום הוא לופט שכוח בדמבו, הבנוי בצורת מלבן עם בר בקצהו. התלבושת האחידה היא ג'ינס, טי שירט (רצוי עם אמירה) וסניקרס צבעוניות, והמוזיקה המצוינת של קריוויט מוכיחה כי הוא די. ג'יי הדיסקו הטוב ביותר בניו יורק.

הפזמונים שהוא בוחר לנגן לקוחים משנות ה- 70 וה- 80 אך רק חלקם זכה לפופולריות בזמנם. קריוויט, כפי שהוא עצמו הצהיר לא אחת, אוהב לפשפש בתקליטים ישנים ולהוציא מהם קטע ווקאלי מעניין של זמרת שחורה או שיר מקפיץ של להקה נשכחת. הוא ממקסס את השירים האלה כדי להקנות להם צליל מודרני, לעתים אלקטרוני, אך כזה שתואם את מידותיו המקוריות של השיר.

השירים השמחים מלהיטים את האווירה ויוצקים לתוך הלופט הלא מעוצב שיק מחתרתי ושלל אנרגיות חיוביות. עד לא מזמן הוחלט להעלות את מינון המסיבות לאחת לשבועיים. עם האנרגיות השמחות והתפשטות השמועה, אנחנו מהמרים שעד סוף הקיץ היא תהפוך לשבועית.

Copacabana: למבדה לאטינה

כולנו זוכרים את מועדון הקולוסיאום בכיכר אתרים בתל אביב. באקט של טעם טוב נסגר המקום לפני שנתיים ומאז לא קם לו יורש. מי שרוצה להיזכר בביקורים שם, מוזמן לפקוד את הקופקבאנה, שלפחות בעיצוב החיצוני מזכיר את אחיו הישראלי. מראות על הקירות, מראות על התקרה, מראות באיזור הלאונג' ומראות בשירותים. פלא שבמקום מסתובבות ילדות בלבוש מינימלי שמתרגלות תנועות מסלול נבחרות בתקווה שיום אחד יגלו אותן ויהפכו אותן לג'יזל הבאה.

קופקבאנה כולל שתי רחבות ריקודים גדולות, איזורי לאונג' מסודרים בחצי גורן וכוכים פינתיים קטנים המאפשרים תבודדות. מבחינת העיצוב לפחות, מזכיר המקום את מועדוני שנות ה- 80, כשבמתחם אחד אפשר היה לרקוד על הרחבה הגדולה או להתבודד בפינה חשוכה. למרות שמרבית הקהל הוא לטיני, המוזיקה כוללת הומאז' מפואר לשירי שנות ה- 80, כולל ביטים לטיניים מהתקופה ההיא. מפעם לפעם הדי. ג'יי עובר לשנות ה- 90 ומשמיע בעיקר את מיטב להיטי הקיץ על החוף טורדניים, בהם "יקה יקה", "למבדה" ו"מקרנה".

Apt: דיסקו מחתרת

מסיבות הדיסקו באפטרטמנט גרמו לנו להרגיש כדוגמני על. לא תאורה מחמיאה יצרה את האשליה, כי אם הקהל המגוון. סביבנו רקדו בלהט דוגמניות בלונדיניות,חובבי היפ הופ שחורים, זוג לסביות, חבורה של גייז, אישה בשנות החמישים, פאנקיסטים מהאיסט וילג' והיפניות הקבועות.

במחתרתיות חשאית צמח ליין מסיבות חמישי והפך לאחד ממעוזי הדיסקו הטובים בעיר. המוזיקה הנדירה שבוקעת ממערכת הסאונד המשובחת היא חוויה. שירים של ג'יימס בראון, די טריין, דה סיסטם ושירים מהתקופה המוקדמת של פט שופ בויז מוצאים את דרכם אל רגלי המפזזים. כבר לא מדובר בדיסקו ממוקסס, אלא באולד סקול אותנטי שישראלים כמעט שאינם מכירים מתוכנית המוזיקה "עד פופ" שהכתיבה את המדיניות המוזיקלית ב- 1978.

האווירה רומזת שמותר לעשות כמעט הכל, צריך לבוא מוקדם, כיוון שבחצות נסגרות הדלתות ולא יתנו לכם להיכנס גם אם תגידו שאתם ממשרדי ההפקה של מדונה (כפי שעשו כמה בליינים נואשים).

GBH&Centro Fly: מסיבת הדגל

לליין שישי בסנטרו פליי, אין אפילו כוונה להיות מחתרתי. אחרי חמש שנים מוצלחות שהפכו אותו לאחד הליינים המבוקשים בעיר. אחת לחודש בממוצע מגיחים למקום המפורסמים בתקליטני הדיסקו בעולם, בהם לורן גארנייה, דימיטרי מפריז ופליקס דה האוס קט, ופוצחים בסט של רמיקסים פרי מקלדתם לשירי דיסקו מוכרים ומוכרים פחות.

התפאורה מסביב מתעתעת: מצד אחד, סנטרו פליי מעוצב ברטרושיק אופנתי מוקפד ההופך אותו לאחד המועדונים היפים בעיר. מאידך, נוכחותם הרבה מדי של נערי קולג', שהיו במצב צבירה נוזלי כששירי הדיסקו התנגנו ברדיו, מעיבה במעט על האווירה. אלה רגילים לתנועות ההאוס שנתקעו בגופם מאז פרוץ המהפכה האלקטרונית, וקצת קשה להיות גרובי כשסביבך מנפנפים בידיים למעלה משל היה מדובר ברייב באיביזה. מזל שהסטים המופתיים של הדי. ג'ייז, בראשם דימיטרי האהוב, מאפשרים להתעלם מהנעשה סביב.

בשורה התחתונה: ככל שזה לא פוליטיקלי קורקט לומר, סורו לערבי הפרנץ' דיסקו האוס השווים.