אינפרה אדום, סטיבן הוקינג, שינויי מין, כלי הדם

גילוי הקרניים האינפרה-אדומות מוביל אחורה לשנת 1800. אסטרונום בשם ויליאם הרשל, אשר בין יתר תגליותיו גילה ב-1781 את כוכב הלכת אוראנוס, התעסק רבות בשבירת אור השמש לצבעים על-ידי העברת הקרניים דרך מינסרה (פריזמה). הרשל, אשר ידע כי אור השמש מחמם, תהה האם בשבירתו לצבעים, מסוגל כל צבע נפרד לחמם בפני עצמו. לשם כך הצמיד מדחום כספית למינסרה. והנה, כאשר הצמיד הרשל את המדחום לצבע האדום הנשבר דרך המינסרה, עלתה הטמפרטורה במדחום באופן קיצוני. כיוון שהטמפרטורה עלתה בסמוך לאיזור האדום בקשת, נקראו הקרניים "קרניים אינפרא-אדומות".

כיום, למרות שעיני האדם אינן מסוגלות לראות קרניים אינפרא-אדומות, הצליח האדם לפתח "עיניים-מלאכותיות" הרואות אותן. במצלמות, למשל, מסוגלות עיניים כאלה ליצור תמונות נורמליות מקליטת קרניים אינפרה-אדומות.

צילום לילה מבוסס על קרניים אלה: גופו של אדם המצולם בלילה, פולט חום בולט לעומת קור הסביבה החיצונית. המצלמה מסוגלת לתרגם זאת לתמונה רגילה, למרות שעין אדם אינה מסוגלת להבחין בדמות.

מה גרם לנכותו של סטיבן הוקינג, הפיזיקאי האגדי?

המחלה שמשתקת את גופו של סטיבן הוקינג – אבל לא את מוחו - היא טרשת אַמְיוֹטְרוֹפִּית צידית, או בלועזית ALS, Amyotrophic Lateral Sclerosis. המחלה ידועה גם בשם "מחלת לוּ גֶרִיג", על-שם שחקן בייסבול אמריקאי מפורסם שחלה בה ב-1939.

ALS היא מחלה חשוכת מרפא, הגורמת לניוון שרירים הדרגתי, המשפיע על כל הגוף, עד לשיתוק מוחלט ומוות. המחלה הזאת פוגעת בתאי עצב מוטוריים הנמצאים במוח ובחוט השדרה, תאים שאמורים לשלוח מסרים להפעלת כל שרירי הגוף.

הוקינג, שנולד ביום מותו של גליליאו גלילי, אבל 300 שנה אחריו, אובחן כחולה ב-ALS תקופה קצרה לאחר יום הולדתו ה-21. לאחר תקופת יאוש ראשונית, החליט הוקינג לנצל את חייו כל עוד הוא יכול. הוא התחתן, התקדם במחקר שלו, נולדו לו שלושה ילדים, והוא הפך מפורסם יותר ויותר למרות התקדמות המחלה. בהתחלה, כאשר עוד הצליח לדבר, הוא לימד באמצעות מתורגמן, אבל לאחר ניתוח שעבר בגרונו, הוא איבד לחלוטין את יכולת הדיבור וכיום הוא משתמש במחשב שמקריא את הטקסטים שהוא כותב. סטיבן הוקינג אומר שאמנם למזלו המחלה אצלו איטית במיוחד, אבל המקרה שלו בכל זאת מראה שאסור לאבד תקווה.

לפרטים נוספים על ALS אפשר לפנות לאתר א.ט.ל.ס – העמותה הישראלית ל-ALS.

מתי נערך הניתוח המפורסם הראשון לשינוי מין?

אזרח אמריקני בשם ג'ורג' יורגנסן (Jorgensen), צלם אמריקני בן 26 מברונקס וחייל מארינס משוחרר, היה הטרנסקסואל הראשונה שעבר ניתוח לשינוי מין. כריסטין יורגנסן נחשפה לעיתונות בשמה החדש בשנת 1952, זמן קצר לאחר הניתוח בבית-החולים בקופנהאגן, דנמרק. הסיפור שלה הפך לסנסציה לאומית בארצות-הברית, והיא הפכה למנותחת המפורסמת של המאה. באמצעות סיפורה של כריסטין, למדו טרנסקסואלים רבים לראשונה על קיומם של טיפולים ניתוחיים והורמונליים לשינוי מין. עם זאת, רק למספר מצומצם של מטופלים באירופה הייתה גישה לניתוחים מסוג זה.

בעקבות ההתפתחות המהירה של הידע בנוגע להורמונים מיניים וניתוחים פלסטיים, לאחר מלחמת העולם השנייה, התאפשר לתת פיתרון ניתוחי ורפואי מושלם לטרנסקסואלים החפצים בכך. בשנות החמישים החלו טרנסקסואלים שהפכו לנשים ליהנות מהורמונים נשיים התורמים ליצירת חזה נשי, לעור רך יותר ועם הזמן אף להיווצרות קווי גוף נשיים.

בשנות החמישים התפתחו גם ניתוחים ראשוניים, ליצירת נרתיק נשי, על-ידי שימוש בשתלי עור הנלקחים מהירך או מהעכוז. למרות שביעות רצון המנותחים מהתוצאות, היו מספר בעיות עם השיטה: שתלי העור היו בלתי אמינים והותירו צלקות מכוערות באזורים מהם נלקחו חתיכות העור. לעיתים גם איברי המין המנותחים איבדו חלק מהרקמות, בצורה אשר פגעה בחשק המיני וביכולת לחוות אורגזמה.

ד"ר ג'ורג' בירו, מנתח פלסטי צרפתי, אשר ביצע את ניתוחיו בקזבלנקה אשר במרוקו, חשף בשנת 1973, בכנס בבית-הספר לרפואה באוניברסיטת סטנפורד, את השיטה החדשנית לניתוח שינוי מין גבר-לאישה.

המפתחות לשיטה היו:

1. שימוש בעור הפין ובשק האשכים כדי ליצור שפתיים ונרתיק. בכך נמנע הצורך בהשחתת שטחי עור באיזורי הירך והעכוז.

2. שינוי מיקומם ושימורם של כמה עצבי תחושה חשובים, כמו גם שימורה של ריקמה קטנה המסוגלת לזיקפה. כל אלה תרמו לעירנות מינית ולאורגזמות של המטופלים.

מהו אורכם הכולל של כלי הדם בגופו של אדם ממוצע?

אורך כלי הדם בגופו של אדם מבוגר, הוא בין 97,000 קילומטרים ל-161,000 קילומטרים! לשם השוואה, היקף כדור הארץ בקו המשווה הוא 40,000 קילומטרים בלבד. כלומר, אם היינו פורסים את כלי הדם בגופו של מבוגר, ניתן היה להקיף איתם את כדור הארץ ארבע פעמים. קשה להאמין, אבל ככה זה.

רוב כלי הדם בגוף האדם הם נימים מיקרוסקופיים, קטנים. הם קצרים באורך, אך יש הרבה כמותם. ליתר דיוק, קיימים 40 מיליארד(!) נימים כאלה בגוף האדם. אורך הנימים הקטנים מהווה את הרוב המכריע מתוך סך אורך כלי הדם בגוף האדם.

ואם אנחנו כבר בנושא - קיימים שלושה סוגים של צינורות המובילים דם:

1. העורקים המובילים את הדם מהלב לרשתות הנימים (עורקים קטנים נקראים גם עורקיקים).

2. הנימים המעבירים את הדם לכל תא ותא. התאים מקבלים מהדם את החומרים הדרושים להם להפקת אנרגיה, ומחזירים לדם את חומרי הפסולת שלהם.

3. הוורידים האוספים את הדם מהרקמות ומובילים אותו בחזרה ללב (ורידים קטנים נקראים ורידונים.)

בפשטות ניתן לומר שהעורקים מובילים את הדם מן הלב לגוף והורידים מחזירים אותו ללב. אבל, הדם העני בחמצן מן החדר השמאלי של הלב מובל לכיוון הריאות באמצעות עורקי הריאות. ואילו הדם המחומצן שחוזר אל הלב מן הריאות, מובל על-ידי ורידי ריאות.