אז מה מתחרז עם "שברת לי את הלב"?

או.קי, אז לפני שמשטרת הפוליטיקלי קורקט צולבת אותי: אני לא שונא ולא לועג לזמר המזרחי. וכן, אני קורא לזה מוזיקה מזרחית, משום שכך קוראים לה הזמרים והמפיקים של הסיגנון הזה בעצמם. את המושג המתחסד "זמר ים-תיכוני" השרישו אשכנזים בעלי רגש אשמה ברשות השידור.

מי שמכיר אותי יודע, ששמעתי זוהר ארגוב עוד כשהיה בכלל לא cool לילד אשכנזי מבית טוב לשמוע דברים כאלה. את הרשמים הבאים קלטתי כשהייתי טכנאי הקלטות, בעשרות הפקות של אלבומים מזרחיים על פי שיטת הסרט הנע... פעם זה היה קסטות, היום בעיקר דיסקים, אבל העקרונות לא השתנו.

אז איך זה הולך?

שלב א': עד לפני כמה שנים,הזמר עצמו, או המפיק,היו קופצים לטורקיה או יוון, ומביאים ארצה ערמה של קסטות ודיסקים . היום לא צריך אפילו את השלב הזה, מפני שאפשר גם להוריד חינם ברשת. אחרי שיש ערמה של שירים יוונים וטורקיים עוברים בצוותא על החומר, ומחליטים אילו שירים יתאימו לאלבום. למותר לציין, שאין ברוב המקרים שום כוונה לבקש או לשלם זכויות יצרים לכותבים המקוריים ("תאמין לי, שונאי ישראל כולם, מה פתאום לשלם?") מי שרוצה הוכחה, מוזמן להציץ בקרדיטים של האלבומים הללו. ברוב המקרים, או שפשוט לא מוזכר שם הכותב כלל, או שמופעל הפיתרון האלגנטי: רושמים ליד שם השיר "לחן עממי" וחלאס.

שלב ב': המפיק המוזיקלי יושב עם מכונת התופים שלו בבית, ומתכנת את המקצבים לשירים שנבחרו. היתרון הגדול: אפשר להשתמש במרבית המקצבים מתריסר ההפקות הקודמות ללא הרבה שינויים. זהו גם השלב שבו לומד המפיק / קלידן את התווים והאקורדים.

שלב ג': נכנסים לאולפן. מקליטים את ערוצי מכונת התופים, ואחריהם את שאר התפקידים. הכל נעשה על ידי קלידן אחד, עם רולנד או ימהה. תפקידי הבס, אורגן החתונות, והעיקר: הרבה הרבה סטרינגס, מוקלטים אחד אחר השני, במהירות ובמיומנות. פעמים רבות, ראיתי איך הקלידן מקליט את תפקיד הבס לחמישה או שישה שירים רצופים, מבלי לעצור את ההקלטה בין שיר לשיר. ישנם מפיקים כל כך משופשפים, שראיתי במו עיני אחד מהם מנגן תפקיד אורגן ללא שגיאה ביד שמאל, בעוד הוא רושם חשבונית על תיק הג'ימס בונד המונח על ברכיו ביד ימין. מכונת הפקה משומנת היטב.

שלב ד': שלב המילים והשירה. זהו שלב יחודי, שלא ראיתי בשום צורת הפקה אחרת. זהו השלב שבו מחברים מילים עבריות לשירים, ומקליטים אותן בו זמנית. זה הולך בערך ככה: מביאים את השיר הטורקי / יווני לאולפן, ומקשיבים לשורה-שתיים הראשונות. הזמר לומד את המלודיה. הזמר נכנס לחדר ההקלטה, שם אוזניות, לוחצים רקורד, והזמר "מלביש" על המקום מילים בעברית על המנגינה. משהו בנוסח:

"למה , למה עזבת אותייייי....( מפסיקים את ההקלטה).

מקשיבים לשורה הבאה מהשיר המקורי. ממשיכים להקליט, והזמר משתפך:

"חיזרי אלי אהובתייייי....." (הוא ממשיך, והמוזה שורה עליו)

"שברת לי את הלב.....(הוא מפסיק לשיר, ופונה בשאלה לחבר'ה בחדר הבקרה) "מה מתחרז עם 'שברת לי את הלב'"?

המפיק גוער בו דרך האוזניות: "יא אהבל, כמה פעמים אמרתי לך, 'לב' תמיד מתחרז עם 'כאב'. לב - כאב. לב - כאב. הבנת? יאללה...". הזמר לומד את הלקח ומסלסל באופן ממושמע:" לא יכול לסבול את הכאאאב"...

בבית הבא העניינים זורמים כסידרם. המילים "הכל" ו"אתמול" מתחרזות יופי, שלא לשכוח את הצרוף הקלאסי של "נערה" ו"שובי חזרה" שלעולם אינו נכשל. להשלמת השירה, המפיק מדריך את הזמר איפה לזעוק "שיגעון!" במקומות האסטרטגיים המתאימים, והשירה עכשיו מושלמת.

שלב ה': מביאים את נגן הדרבוקה הקבוע, והוא מקליט את תפקידו בצייתנות לכל השירים. זהו למעשה הצליל היחידי בכל ההפקה, חוץ מקולו של הזמר, שצריך בשבילו מיקרופון.

שלב ו': עושים מיקס לשירים, בלי להתחרע הרבה. העיקר שיהיה מספיק אקו על השירה ויאללה. שעה מיקס לשיר גג.

זהו. עכשיו צריך הזמר רק להתלבש יפה ולעשות פן כדי להצטלם לעטיפה, והאלבום הולך לשיכפול. כשהייתי עוד לא מנוסה בהפקות כאלה, הייתי תוהה ולא מבין על מה הם מדברים, כשהייתי שומע דיונים בין המפיק והזמר בסוף הסשן. משהו בנוסח: "אז כמה דחפת השבוע?" שלוש". "שלוש לא מספיק. זמרים אחרים דוחפים חמש, שש". לקח לי זמן להבין למה הם מתכוונים: מתפקידו של הזמר "לדחוף" ארגזים של קסטות / דיסקים (זאת אומרת למכור) לבאסטות בשוק ובתחנה המרכזית. לכל אחד בהפקה יש תפקיד, ומצפים מהזמר שיעשה את חלקו.

ההפקות הכיפיות ביותר בשבילי היו אלו שבהם הביאו לאולפן בתפקיד הזמר את "ילד הפלא בעל קול הזהב" התורן. אל ילד הפלא תמיד מתלווה אמא ודודה אחת אן שתיים, והן דואגות לפטם את כל משתתפי ההפקה בבישולים נהדרים מהבית. בשביל ילד הפלא דואגים שתמיד יהיה באלבום שיר אחד או שנים על אמא. זה תמיד הולך.

שלב ז': האלבום מגיע לבאסטות, ותוך שניה וחצי מופיעות גרסאות צרובות שלו בבאסטה במורד הרחוב. מה לעשות.