איפה לא נוהגים נכון

בראשית אפריל השנה סיים ה' השתלמות בנהיגה נכונה, מה שמוכר יותר בשם "נהיגה מונעת", במכון הארצי לתחבורה. לאחר מכן ניגש למבחן שתוצאותיו אמורות לקבוע אם יימחקו הנקודות שצבר והוא יורשה להמשיך להחזיק ברשיון הנהיגה שלו.

ה' מעיד, כי הבחינה קלה למדי, ואין שום קושי להצליח בה. משום כך הופתע למדי כאשר באמצע חודש מאי קיבל בדואר הודעה מהמכון הארצי לתחבורה, המוסד שבו למד, כי לא עמד בבחינה, וכי עליו להתייצב למבחן חוזר כעבור כחודש מיום ההודעה. התענוג אינו חינם – ה' נדרש לשלם 52 שקל עבור המבחן החוזר.

עם זאת, עצם ההודעה על כישלונו בבחינה המשיך להטריד את ה'. לכן, ביקש להתקשר למכון הארצי לתחבורה על מנת לברר מה קרה. זה לא היה פשוט. לא על האישור כי סיים את הקורס ולא על ההודעה כי נכשל, וגם לא על שובר התשלום עבור המבחן החוזר – לא היו כתובת או מספר טלפון של המכון.

כאשר סוף סוף איתר את המכון הארצי לתחבורה וטילפן לשם, ענתה לו פקידה שאי-אפשר לאתר מבחנים. לאחר דין ודברים אמרה לו להגיע לצ'ק פוסט, מפרץ חיפה, למשרדי המכון. ה', המתגורר בנצרת עילית, ביקש ממנה לשלוח את המבחן בדואר. היא לא הסכימה, והעבירה את השיחה אל עובד אחר. וכאן כבר היו הפתעות.

עובד זה הודה באוזני ה', כי אכן נפלה טעות. לדבריו, הבודקת השתמשה בשבלונה הלא נכונה לבדיקת המבחן, וה' אכן עמד בו בהצלחה. ה' ציין כי כבר שילם עבור המבחן החוזר, והעובד ביקש כי ישלח את השובר, וכספו יוחזר לו. ה' נהג כך. זה היה בראשית חודש יוני.

לפני שנפרט מה עלה בגורל העניין, נסביר מהו המכון הארצי לתחבורה. בפסק דין של בית המשפט העליון מצוין, כי המכון הזה הוקם על-ידי המועצה הארצית למניעת תאונות מכוח הסכמים שנערכו בין המדינה לבין המועצה, כדי להכשיר נהגים, ובעיקר כאלה שנדרשו להשתתף בקורס השתלמות בנהיגה. במסגרת זו הופקד המכון גם על גביית התשלומים עבור ההשתלמויות.

בהקשר זה ציין בית המשפט העליון: "אמנם, המועצה הארצית למניעת תאונות והמכון הארצי לתחבורה אינם לכאורה חלק מרשויות המדינה, אולם הם מבצעים, למעשה, פעילות שרשויות המדינה מוסמכות לבצע בעצמן, ועל-כן הפעילות השלטונית אינה מאבדת את אופיה במעבר לידיהם".

הדברים הללו אמנם נאמרו בהקשר של קביעה, כי המדינה אינה עוסקת כאן בפעילות עסקית, אך הם יפים גם בענייננו. המכון, הפועל מטעם המדינה ולמען מטרה חשובה, חייב לעמוד בסטנדרטים של נגישות, שקיפות ושירות לציבור. לגבי הנגישות נוכל להעיד, כי גם ניסיונותינו להגיע בטלפון אל המכון לא צלחו בקלות: ניסינו לקבל מענה אנושי לפחות בשעות שהמענה הקולי מודיע כי הן שעות קבלת קהל, אך כמה פעמים נתקלנו שוב במענה קולי בלבד.

בהקשר לנגישות – אי-ציון כתובת וטלפון על מסמכים רשמיים (המכתב שהודיע לה' על כישלונו בבחינה אף אינו נושא כל לוגו, ולמעשה כל אדם יכול להדפיס שכמותו במדפסת ביתית) – אינו עולה בקנה אחד עם הדרישה הזאת.

אשר לשקיפות - מדוע אין מעבירים לאדם, במיוחד זה שטוענים לגביו שנכשל, את בחינתו, על מנת שיוכל לבודקה? כיצד זה – באין לאדם למעשה שום יכול ערעור – מזמנים אותו למבחן נוסף, על כל העלויות בזמן ובכסף הכרוכות בכך? מדוע פתאום, רק אחרי שהוא מטלפן במיוחד כיוון שיש לו ספקות, נמסר לו כי אכן הצליח וכי חלה טעות?

כל ההתנהלות הזאת הייתה בעייתית מאוד גם אילו היה מדובר בגוף פרטי לחלוטין. מאחר שמדובר בגוף הפועל מטעם המדינה, מתבקשת בעיקר תשובת משרד התחבורה.

לא שכחנו את ה'. נכון למועד פרסום כתבה זו לא קיבל ה' שום תגובה מהמכון הארצי לתחבורה, גם לא אחרי תזכורת ששלח להם. לפיכך, אין בידיו אישור כי עבר את הבחינה, כספו טרם הוחזר לו, ויש לקוות כי עד שיגיע האישור עדיין יהיה רשיון הנהיגה שלו בתוקף.

המכון הארצי לתחבורה: אנחנו מתנצלים

מהמכון הארצי לתחבורה נמסר בתגובה, כי "אנו מצרים על אי הנעימות שנגרמה למלין, ועושים כל מאמץ שמקרים מסוג זה לא יישנו. אכן, נפלה טעות טכנית בבדיקת המבחן הנטצרת לעתים נדירות. לשמחתנו, מעטים הם הנכשלים בבחינה באופן כללי, ונדירים עוד יותר המקרים בהם נופלת טעות בבדיקת המבחן.

"במקרה הנדון, האגרה ששילם הנהג תוחזר לו בימים הקרובים והמערכת הממוחשבת עודכנה על סיום הקורס בהצלחה. בכל מקרה, איננו נוהגים להעביר מבחנים לאזרחים לאחר בדיקתם וכך גם נעשה בעתיד. המכון הארצי לתחבורה נענה תמיד לבדיקה חוזרת - כפי שנעשה במקרה זה.

"נדאג שמספר הטלפון של הממונה על בדיקת המבחנים בכל מחוז יופיע על המכתבים הרלוונטים ולא על מעטפת המכתב בלבד - על מנת להקל על פניות הציבור. ושוב, אנו מתנצלים על העיכובים ועוגמת הנפש שנגרמו למלין".

ממשרד התחבורה לא התקבלה תגובה.

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות