רנו מגאן DIT סדאן - אלופת האלופים (המשניים)

למרות ירידה מסוימת במכירות, ההנחה שהיפנים שולטים בפלח השוק החשוב והגדול בארץ, המשפחתי, לא תהיה שגויה. אבל בתוך פלח זה יש עדיין נתח ששייך לאירופאים - תחום הדיזל. ליפנים יש אמנם מנועי דיזל, אלא שלרוב הם חלשים, רעשניים ורחוקים מרחק טכנולוגי רב מהרמה האירופאית.

בעבר הלא רחוק ניתן היה לחלק את האירופאים בקלות. יש את קבוצת פולקסווגן עם מנועי הזרקה ישירה מתקדמים, ויש את כל השאר. היום גם זה לא נכון, ממש כמו ההנחה שאין דיזל אוטומטי. פולקסווגן אולי היתה ראשונה בשילוב נדרש זה, אבל היום תיבת הפלאים מגיעה גם באסטרה של אופל, במגאן של רנו ובקרוב גם באוקטביה של סקודה (המגיעה כמובן מגרמניה...).

את השינוי שחל בשוק זה מדגימה היטב המגאן. היא החלה את דרכה בארץ עם מנוע דיזל מיושן וחלש, אשתקד כבר נחתה כאן גרסת ה-DIT עם הזרקה ישירה ומגדש טורבו. בתחילת שנת הדגם 2001 הגיעה אלינו כבר גרסה אוטומטית לאותה מגאן, וקצת מאוחר יותר (באירופה) הוצגה גרסת מסילה משותפת במגאן הידנית. האוטומטית נותרה (בינתיים לפחות) עם מנוע ה-DIT.

למה לנו?

המגאן מעניינת אותנו גם בגלל פרטים פיקנטיים, לא רק המשמעות בשוק הרכב המקומי. שכן בשעה שכל חברותיה משתזפות בחניונים מול שפת הים, עמלה ה-DIT, בייחוד בימים טרופים אלה, על שינוע מפקדי צה"ל. הסיבה? המגאן הזו זכתה באחד המבחנים החשובים ביותר לרכב בישראל. היא ניצחה במכרז למכוניות לאלופי המשנה של צה"ל. וכדי להבדיל בין אלופי משנה לסתם סגני אלופים, קבלו בעלי הדרגה את הגרסה מרובעת הדלתות ובעלת הישבן הארוך הנקראת "קלאסיק". אותה, מיותר לציין לקחנו למבחן.

מראה מראה

קשה להאמין שמחלקת העיצוב המהוללת של רנו, זו שכמעט במו ידיה הפכה את רנו מחברה שמרנית וכושלת לאחת האטרקטיביות באירופה, שיחררה מידיה יצירה שכזו, המוכיחה היטב את ההנחה ש"כל אחד יכול לטעות". במקרה הזה, הטעות בולטת למרחוק.

מאידך, בישראל כמו בישראל, רבים אוהבים דווקא את המראה המגודל וחסר הפרופורציות המאפשר לטעות ולחשוב כי מדובר במכונית משפחתית גדולה בעלת מנוע 2.0 ליטר, או משהו כזה. הרי מבחוץ חסרים רק פנסי ערפל מלפנים...

תא הנוסעים דומה כצפוי לכל משפחת המגאן, כלומר מראה ייחודי לסביבת הנהג וריפוד קטיפה נעים ורך. יש כמובן גם פרטים קטנים נוספים החביבים על עמיתינו האירופאים כמו תאורת מפות, תא כפפות גדול ואפשרות לסגירת פתחי אוורור. אין כאן אמנם את הרמה הגבוהה של הגולף, אולם תא הנוסעים בהחלט מפנק בהרבה מהתקן היפני המקובל.

הנדסת האנוש טובה בדרך כלל, אך אינה מושלמת. מצב תיבת ההילוכים אינו זוכה לאזכור על הבורר אלא רק בלוח המחוונים. מד הסל"ד, עם סקלה שנעה עד 7000, מתאים דווקא למנוע בנזין, ופקדי האוורור נראים מעט מיושנים. תנוחת הנהיגה, כרגיל במגאן, אינה מושלמת בגלל הגה אופקי מדי ומבנה מושב מוזר ולא ממש נוח.

הנוסעים מאחור נהנים ממרווח טוב אמנם, אך החיילים הזוטרים אותם הסענו טענו למיקום מתגי החלונות מוטעה, סמוך לרצפה בין המושבים האחוריים. אבל הם אהבו דווקא את תא המטען הענק - 510 ליטר - שאפשר נשיאת מספר צ'ימידנים, ללא בעיה.

הטורבו

בסופו של דבר, חטיבת הכוח היא הסיבה למענה התכנסנו. המגאן מצוידת במנוע הזרקה ישירה מזן הנחשב למעשה "דור ישן" לעומת מנועי מסילה משותפת. הדבר מורגש לא מבחינת הכוח, אלא בפעולה שאינה מעודנת או שקטה במיוחד.

אולם באופן מפתיע, לעומת הגרסה הידנית שבחנו בעבר, המנוע שקט ונעים יותר. על הכביש נראה שהתיבה האוטומטית גם מתאימה מזו הידנית בכל הקשור ליחסי ההעברה הנבחרים. גמישות טבעית של הגיר האוטומטי מונעת גלישה לתחום הפחות חזק של המנוע, מתחת ל-2000 סל"ד.

הרושם הראשוני הוא של רכב כבד למדי, בעיקר בגלל תגובות מצערת פלגמטיות. אלא שלחיצה החלטית על הדוושה תביא להפתעה מרעישה, תרתי משמע, עם מלוא רפרטואר צווחות הגומי. העסק הופך בעייתי עוד יותר בגלל השהיית טורבו מציקה מעט. מחוץ לעיר שם המשחק הוא תנופה, אותה צוברת המגאן בהחלטיות נאה וממשיכה לעשות כן גם הרבה מעבר לסימן ה-150 קמ"ש.

שלא במפתיע כלל, צריכת הדלק מצוינת. גם כשהעמסנו עליה חמישה מבוגרים עם ציוד היא לא עלתה על 15.5 ק"מ לליטר.

התנהגות

משהו טוב קרה בדרך לשלדת המגאן. נראה שכיאה לאלופי המשנה הקשוחים שלנו, עברה גם הצרפתיה הרכה אימון מחשל. התוצאה מצוינת. מעט פחות רכות בעיר אבל הרבה, הרבה יותר יכולת מחוץ לעיר, עם יכולת פנייה ויציבות בסיסית עדיפים בהרבה.

תת היגוי קיים כמובן ומובלט במיוחד עקב אופיו הלא-ליניארי של המנוע, כולל סבסוב מיותר של גלגלים קדמיים, אך התגובות החדות וההיזון החוזר מפצים על כך היטב. צריך רק לזכור שבלימת המנוע המוחשית יותר של מנועי הדיזל, עלולה הרפיה פתאומית מהדוושה לשלח בקלות יתר את הזנב לפסיעה מיותרת.

בכל הנוגע לנוחות, כדאי לציין רעש צמיגים לא מבוטל, רעש הרוח סביר וכאמור, מנוע רועש. לשמחתנו, הבלמים עם ABS מבצעים את מלאכתם נאמנה. היזון חוזר עדיף היה מתקבל בברכה.

סיכום קצר

המגאן אולי אינה המשפחתית דיזל האוטומטית הטובה ביותר באירופה או בארץ, אולם היא בהחלט מציגה תפריט נאה ובמיוחד תמורה טובה. זהו הקלף החזק שלה מול כל המתחרות. הגולף או הבורה מרגישות נעימות, והן בוודאי מהודרות ומעודנות יותר.

הן גם יקרות משמעותית (בין 15,000 ל-20,000 שקל) מתג המחיר של המגאן שעומד נכון להיום על 113,000 שקל. אולי האסטרה של אופל? על פניו, זו נראית המתחרה הקרובה ביותר, עם לא מעט נקודות זכות לצידה. בכל מקרה, לאלופי המשנה שלנו אין במה להתבייש.