מהו שיר האהבה שלכם?

אין נושא שחוק יותר בתרבות מהאהבה. הכל כבר נכתב, הכל נאמר - ובכל זאת, תמיד יש עוד משהו להוסיף. הספרים, הקולנוע, הציירים - כולם תיעדו את האהבה - אבל דומה שאין מי שלוכד טוב יותר את הרגש הזה מהמוזיקה, מהשירים.

לרגל יום האהבה בחרו גולשי קהילות היחסים (פורום בליינד דייט, סינגלס, זוגיות, מוזיקה ישראלית) של ynet את שירי האהבה האהובים עליהם. אתם מוזמנים לצרף באמצעות התגובות את השיר שלכם, לספר למה הוא הפך לכזה ולחגוג את החג הכי שמח-עצוב שיש. וכמתאבן: הנה כמה סיפורים על שירים ואהבה:

על אהבה מיוחדת ושיר (דנדי):

זה היה בנסיעה הראשונה לתאילנד. אחרי כמה ימים בבנקוק, נסיעה לקנצ'נאבורי.

יושבים במיניבוס כ-10 חבר'ה, חלק מדברים, חלק ישנים, ואני, עם אזניות באזניים, רוגע בעיניים וחיוך על השפתיים-מאושרת מכל שניה. השמים אפרוריים, מדי פעם גשם. הנופים הולכים והופכים ירוקים, עץ אחרי עץ עוברים לי מול העיניים, ואני רק רוצה לצעוק שכל המיניבוס ישמע "כמה טוב לי". ואז, התחיל להתנגן לי שיר באזניים:

"יש אי שם

מישהו חושב עלייך

מישהו רוצה אותך נורא

יש אי שם

יש אי שם

מישהו חולם עלייך

מישהו אוהב אותך כל-כך

יש אי שם

אז אל תבכי הלילה

ראשך הניחי כאן

כוכב נופל מאיר את עינך

שואל לאן

ומה תבקשי מלמעלה

אם זה אותי

אז הנה אני שלך

שלך, מזמן..."

ופתאום, אני מרגישה איך הלחיים נרטבות לי, העיניים נשואות למעלה, לשמים.

מרגיש לי כאילו אבא שר לי. אבא שלי. אז אלו היו 3.5 שנים. כאילו זה קרה אתמול.

המיניבוס ממשיך לנסוע, ואז, כמו משומקום, יצאה קרן שמש שליטפה לי את הפנים.

חייכתי וידעתי, הוא פה. הוא איתי רואה את תאילנד וחווה איתי את החוויות שלי.

ניגבתי את הדמעות, ומאז-כשהשיר הזה מתנגן, אני חוזרת לאותה נסיעה, שם, במיניבוס, עם השמים האפורים, עם העצים הירוקים ועם קרן השמש. ואני מחייכת".

נכון, שיר אהבה הוא שיר שבהגדרה אמור להזכיר סיטואציה עם בנ זוג אהוב, לעיתים אחד כזה שמשאיר אותנו עם לב שבור. אז מה? זה שיר אהבה מאב לבתו. "ואין אהבה בעולם, כמו אהבה של אמא". ושל אבא...

על אהבה אחת קצרה (זיו הימלפרב)

שירים, כמו ריחות, מתקשרים אצלי לארועים. ממש כפי שעד היום כל בחורה ששמה בושם "קבוטין" ועוברת לידי ברחוב תזכיר לי לנצח את החברה הראשונה שלי, כך גם I want to hold your hand של החיפושיות יתקשר ליום אחד, העשרים ושלושה ביולי, 2002, באוטובוס בדרך מלס וגאס לסן פרנסיסקו.

הייתי בטיול קמפינג מחוף אל חוף שיצא מבוסטון והסתיים בסן פרנסיסקו. עשרים וחמישה צעירים וצעירות מרחבי העולם המערבי, ובתוכם בחורה אחת יפהפיה מאירלנד שהפכה במהלך הטיול הזה לבת הזוג הזמנית שלי. כל אחד על האוטובוס הזה ידע שהוא בבועה של 12 ימים מנותקים מהמציאות, ובשעות האחרונות על האוטובוס כולם היו מהורהרים ועצובים. הבחורה האירית "שלי" ידעה שזה עומד להיגמר בתוך כמה שעות והתנתקה ממני לחלוטין כשעזבנו את וגאס, כצעד "מעשי" של הפרדה חד צדדית. היינו אומללים מהסוף המתקרב, ובצעד אבירי/רומנטי, ניגשתי אליה, נתתי לה את הדיסקמן שלי וביקשתי ממנה לשמוע את שיר מספר 4 – I want to hold your hand. הדמעות זלגו מעצמן, מאחורי משקפי השמש של קליפורניה.

על אהבה אחת איטית (אסף לבנון)

תל-אביב, נובמבר 2000. יושבים בבית הקפה האהוב עלי. מן שילוב מנצח שלא ברור עד הסוף גרם לי להכתיר אותו כבית הקפה "שלי". אולי זו התאורה העמומה, שפשוט אידיאלית למפגשים בשניים. או שולחנות העץ. נדמה שהאוירה המיוחדת הזו קיימת רק פה, בבית הקפה הזה. וגם המוסיקה. "כל פעם שאני יושב פה אני חושב שהם גנבו לי את אוסף הדיסקים", אני אומר לה, שוב מופתע מכך שכמעט תמיד משמיעים פה את הדברים שאני שומע בבית.

"תגיד, אתה אוהב את שלום חנוך?", היא שואלת.

- אה, כן. אבל אני לא מספיק מכיר את החומר שלו.

- איך אפשר? אין כמוהו!

- את צודקת. אני באמת מתחיל לגלות אותו באיחור היסטרי. יש לו כמה שירים שאני מאוד אוהב.

- למשל?

- "אממ... למשל "לאט לאט". אני מת על השיר הזה. נשמע לי כמו שיר האהבה האולטימטיבי.

- שיר האהבה האולטימטיבי? יש בו משהו אובססיבי. תקשיב למילים.

יום אח"כ אני שומע את השיר ומקשיב במיוחד למילים. קולט בו יותר אהבה עמוקה ותשוקה בוערת מאשר אובססיביות. מי עוד יכול לכתוב שורה חזקה כמו "נוכחותך היא אש בעצמותי"?

ימים, שבועות, חודשים ואפילו שנים אחרי אותו הערב בבית-הקפה (שבינתיים הפך לדוכן שווארמה) - כל פעם שאני שומע את השיר הזה, "לאט לאט", אני נזכר בה. ותמיד הלב מתכווץ לשניה כששלום שר את השורה "דבר כזה לא יתואר, אף פעם לא הכרתי בעבר".

ועכשיו תורכם: כיתבו באמצעות מנגנון התגובות מהו השיר שלכם, איך הוא נהיה כזה ומה הוא מזכיר לכם.