הפוזה של האנטי-פוזה
אלבום הבכורה של הבילויים מנסה להיות מחתרתי, קיצוני ושובב. הטקסטים אכן מוצלחים, אבל המחסור בתמיכה מוזיקלית ראויה משאיר את רוב השירים ברמת ההחמצה
הבילויים מבקשים להיות תופעה יוצאת דופן בנוף הפופ-רוק הישראלי. הטקסטים הפארודים-קיצוניים שעוסקים בשואה, שאול מופז וכיבוש, הלוק המזוקן-מוזנח, העיבודים החצי-אנכרוניסטים ברוח אמא רוסיה - כולם מבקשים לצעוק: "אנחנו אחרים! אנחנו לא מסחריים! יש לנו מה להגיד!".
אבל בעולם הפופ-רוק גם האנטי-פוזה היא פוזה, וכזו שכבר נטחנה מכל כיוון אפשרי. לרגעים בודדים בתקליט, כשנועם ענבר וימי וסלר נוטשים את האנטי פוזה (עוד מנגנים: שלומי 'כרובי' לביא ומאיה דוניץ), הם מצליחים להעביר רגש נקי ויפה וליצור שירים מרשימים (למשל "מרוסיה") - אבל לאורך רוב התקליט, השירים נשארים ברמת הגימיק ההיתולי, המגניבות לשם המגניבות - ללא שתהיה תמיכה מוזיקלית הולמת לטקסטים שדווקא מצליחים לפגוע בד"כ.
אולי החסרון המרכזי של התקליט הוא בבחירת המפיק: ברי סחרוף. הסאונד של התקליט נקי ומקצועי מדי, נשמע הדוק ותפור מכדי להעביר דרך המוזיקה את מה שהמילים עושות, את הרוח הפרועה של הנעורים והמרד. הצלילים לא באמת מלוכלכים. הגיטרות נשמעות במקום מדי. התקליט נשמע מופק מדי והדבר מסרס את כוחה של הלהקה, שנבנה באמצעות הופעות פרועות למדי.
לצערם של "הבילויים" הסטנדרט הישראלי למוזיקת מחאה אמיתית גבוה למדי ("נושאי המגבעת", "ישראל", "פוליאנה פרנק") וכך גם הסטנדרט למוזיקת שעשוע ("כוורת", "משינה" בחלק משיריה). גם למוזיקת המחאה הרוסית שמוגשת על גבי פריטה של שלושה אקורדים וחצי בגיטרה אקוסטית יש מסורת מפוארת - שדומה שחברי הבילויים אינם נשענים עליה מספיק. לאורך קטעים רבים מדי הם נשמעים כמו החבר'ה מגניבים במסיבת הסיום של השכבה. הבחירה שלא להיצמד לרעשי גיטרות ופאנק כמו למשל "השפן הנכון", מבטיחה לבילויים קהל אוהד יחסית, את אופצית ההפצה בחברה גדולה ואפילו השמעות רדיופוניות לטקסטים הפחות קיצוניים, אבל מונעת מהם מלטלטל באמת.
בקטע הטוב בתקליט "מטבח אל יהוד", מלווה מוזיקת דורז-פינק פלויד מרשימה את המילים הנוקבות - ומצליחה ליצור דיוקן מרשים של מה שהבילויים יכולים להיות כשהם נותנים לעצמם דרור. אבל התחושה הזו לא מופיעה בחלק גדול מדי מהשירים. בסופו של דבר יש משהו מתיש קצת באלבום, קצת יותר מדי התחכמויות וקצת פחות רגש. בשורה החיובית - לבילויים יש פוטנציאל להתפתח ולהפוך לאחת הלהקות הטובות שלנו - בתקווה שההצלחה היחסית שלה זכו עד עכשיו לא תטעה אותם לחשוב כי הגיעו אל המנוחה והנחלה, והם ימשיכו לשפר את הנקודות הדרושות.
