לא תפסיק לשיר

מרסל טייב לא אוהבת לשקר, אבל מה היה ביכולתה לעשות עם מאות האנשים שטילפנו, מבוקר יום שישי וממש עד כניסת השבת ושאלו אם זה הבית של נינט? "בפעם הראשונה שצילצל מישהו לא מוכר וסיפר שהוא חרש את כל מספרי הטלפון של משפחות טייב בקריית-גת עד שהגיע אלינו, אמרתי לו: 'כן, זה הבית של נינט ואני אמא של נינט' והרגשתי שזה מחמם את הלב. אחרי שעתיים זה כבר נהיה קשה. מה אני אגיד לכולם?"

כולם זה מאות האוהדים שנהרו לכפר המוסיקה בחוף ניצנים עם כרזות ענק העם "מת על נינט", "לשיר זה כמו להיות נינט" ו"אל תתלבט, הצבע נינט". כולם זה 724,532 קולות שניתנו לרב"ט נינט טייב מחיל-הנדסה, אשר לפני שלושה חודשים עוד היתה אלמונית מוחלטת ובקיץ לוהט אחד הפכה לכוכבת שיותר מאלף מעריצים רוקדים מתחת לחלונה.

זר של שושנים

גם טמירה ירדני, מפיקת התוכנית "כוכב נולד", יואב צפיר, במאי ועורך ראשי, צביקה הדר ונציגים של "קשת" היו שם. נינט, עייפה אך מתפוצצת מרוב אדרנלין, טיפסה לבמה המאולתרת ושרה את "מקיץ אל חלום" ו"קח אותי" שביצעה ברבע וחצי הגמר.

אלי ברטל, מורה נהיגה מקומי, הבטיח לתת לה שיעורי נהיגה ללא הגבלה עד שתעבור את הטסט ותוכל לנצל את המכונית שבה זכתה, "אבל לא נעים לי", מגלה נינט בבוקר שאחרי, "יש בקריית-גת מורה שכבר הבטחתי לו שאלמד אצלו, ואני לא יודעת במי לבחור".

"עד שלוש לפנות בוקר היתה החגיגה", מספרת האם מרסל, "וכשכולם הלכו, עלינו הביתה, ונינט נכנסה למיטה ואני עוד שפכתי מים על הריצפה ורחצתי את כל הבית, כי אני לא יכולה לשכב לישון בבלגן. ארבע שעות אחרי זה נינט נכנסה לחדר השינה שלנו, ונתנה לנו נשיקות, ואמרה: 'תודה אמא, תודה אבא, אני אוהבת אתכם ואפילו אם יזמינו אותי להופעה בחוצלארץ אני לא אעזוב אתכם', ונסעה עם אח שלה, אייל, לתל-אביב, להצטלם ולהתראיין. אני נשארתי בבית, עם הבישולים לשבת, ועם הטלפון שמצלצל כל הזמן, ועם כל זרי הפרחים, כבר אפשר לפתוח כאן משתלה, וכששואלים מה שלומי אני אומרת: 'לאט לאט, מנסים לחזור לשיגרה'".

מרסל עובדת בפולגת קריית-גת בביקורת הסופית, בודקת בדים לייצוא. בעלה, יוסי, עובד במסגריית "סער" המקומית. לפני 30 שנה התחתנו וגידלו חמישה ילדים.

אייל הבכור (29), שעובד בחברת אינטל בירושלים, מלווה את נינט מאז עשתה את הצעד הראשון בתחרות "כוכב נולד". הוא מסיע אותה לאן שצריך, "גם מפני שאני לא רוצה שהיא תסתובב באוטובוסים, ובעיקר בגלל שבאוטו אנחנו מדברים, מתייעצים על שירים". דקה אחרי הזכייה הוא גם הפקיע מרשותה את הטלפון הסלולרי שלה, החל לענות בשמה והכין רשימה ארוכה של כל אלה שצילצלו לאחל לה מזל-טוב.

אשתו של הבן השני, חנן, היתה זו שהעתיקה ממסך הטלוויזיה את הטלמסר שנפתח עבור המעוניינים לגשת לאודישן. "חנן חזר בתשובה לפני חמש שנים, ובעקבותיו גם אבא שלי התחיל לשים כיפה", מספרת נינט. "הוא מדריך אותי בקטע של דת ואמונה. בשישי בערב, אחרי הקידוש, הוא מביא סיפורים על רבנים וניסים שקרו והכל אמת. אני בן-אדם מאוד מאוד מאמין".

נינט היא השלישית בדירוג האחים. באוקטובר ("בעזרת השם") תהיה בת 20, והיא חולקת חדר קטן וצנוע עם אחותה סופי (18), שבאוקטובר תתגייס לצבא. סופי היתה זו ששעטה לבמה אחרי הזכייה והתחבקה עם נינט בזמן ששרה שוב את ים של דמעות. האחות הקטנה במשפחה היא אסתי (11), שהיום מתחילה ללמוד בכיתה ו'.

הופעת הבכורה של נינט התקיימה במסיבת הבריתה שנערכה לרגל הולדת אסתי באולמי "אושר". "נינט וסופי השתלטו על המיקרופון והתחילו לשיר, והן שרו כל-כך יפה ביחד שאנשים לא רצו ללכת הביתה", מתמוגגת מרסל. "אחר-כך היא המשיכה לשיר במסיבות סיום של בית-ספר וכולם אמרו לי כמה שהיא מוכשרת, אבל לא חשבתי שהיא תהיה זמרת. גם אני שרתי פעם במקהלה של פולגת ולא יצא מזה שום דבר".

נינט למדה בתיכון רוגוזין, מגמה עיונית. "לא תלמידה מצטיינת, אבל מביאה ציונים בסדר", היא אומרת, "חמודים". המקצוע האהוב עליה ביותר היה ספרות, במתמטיקה היא הוציאה 100 עגול ("שלוש יחידות", היא מצטנעת, "יכולתי ללכת על 4 יחידות, אבל ידעתי שאני לא אעסוק בשום דבר שקשור לזה"), והמקצוע היחיד שהיא ממש שנאה היה ערבית ("מצטערת, לא התחברתי אל השפה").

אמה מספרת, שבאסיפות ההורים של שביעית-שמינית היא הביעה את דאגתה. "המחנך של נינט, שהיה גם היועץ החינוכי של בית הספר, היה אומר לי: 'מרסל, למה את מסתכלת רק על הציונים? תסתכלי איזו אישיות יש לה. את צריכה להיות גאה'".

האוכל של אמא

כשהגיע זמנה ללבוש מדים, מרסל הציעה לה לגשת לבחינות ללהקה צבאית והזכירה לה את ההישגים שכבר רשמה לזכותה - מעמד הסולנית בלהקת "דור ההמשך" של קריית-גת, מקום ראשון בתחרות "קולות וצלילים" עם השיר "זה לא אמיתי", שאת מילותיו היא עצמה כתבה, והשתתפות בתחרות "המלך הבא" ב"בריזה" עם השיר "הייתי בגן-עדן" - אבל נינט סירבה. "כולם אמרו לי שבשביל להקה צבאית צריך פרוטקציה, והרבה, ולי אין בכלל", הסבירה.

לאודישן הראשון לתוכנית הגיעה היישר מהצבא. "היא צילצלה אלי וביקשה שאני אפקסס לה את

המילים של 'ילד אסור, ילד מותר', משחזרת מרסל. שאלתי אותה: 'איך אני אפקסס? אני בעבודה'. בסוף מישהו הוריד לי מהאינטרנט והכתבתי לה בטלפון. וככה היא שרה באודישן, עם הדף ביד. אני תמיד אומרת שלכל בן-אדם כתוב למעלה. היה כתוב לה שהיא תתקבל - והיא התקבלה. היה כתוב לה שהיא תזכה - והיא זכתה".

"גם אני בן-אדם מאוד מאמין", אומרת נינט ביום שאחרי, ואני לא יכולה להודות לכל ה-700 אלף

שהצביעו בשבילי, אבל אני חייבת להודות למפקד שלי, רב-סרן צור גניש, שהלך לקראתי מההתחלה. הוא שיחרר אותי לחזרות, והוא גם בא לניצנים. אפילו זה שמעליו, אלוף-משנה, בנאדם מאוד עסוק שאף פעם לא רואה טלוויזיה, הגיע להופעה".

מרסל מתרוצצת בין הטלפון למטבח. "אני לא מתכננת ארוחת שבת מיוחדת, אצלנו בכל יום שישי

יושבת כל המשפחה. נינט לא מבקשת משהו מיוחד, היא לא ילדה מפונקת, אוכלת הכל, אבל אני אכין לה משהו קטן שהיא אוהבת במיוחד - ירקות בתנור: תפוחי אדמה, גמבה ובצל, בלי מרק עוף ובלי כלום".

הבוקר, ברבע לשבע, תצא מרסל מהבית, כמו תמיד, ותחזור ל"פולגת". גם יוסי, האב, יחזור לעבודתו, לאחר חופשת מחלה שמסתיימת היום. רק נינט, שמשתחררת "בעזרת השם בעוד חודש", מרגישה שהיא מוצפת בסימני שאלה. "כל מי שגומרת צבא קצת מבולבלת, אבל אני באמת לא יודעת מה מחכה לי", היא מחייכת בעיני חתול מהממות וגומת חן בלחי שמאל. "אני חתומה לחוזה הופעות ב'טדי', אבל אין לי מושג איך מתחילים לעבוד עם תקליט, מי מפיק, מי כותב, מה".

מה שכן ברור לנינט זה שהיא הולכת עם הקריירה עד הסוף, גם על חשבון חיים פרטיים. "אני לא רוצה חבר", היא מגלה. "היה לי חבר, ואני אוהבת לאהוב, ונורא חסרה לי התחושה הזאת, במיוחד בחורף, כשקר, אבל עכשיו אני כולי בשירה, ואני לא יכולה לתת למישהו חצי לב או רבע נשמה".

תעודת זהות של כוכבת

תאריך לידה: 21.10.83, מזל מאזניים ("אומרים שזה מזל מאוד חברותי, אוהב אנשים, וזה נכון, אני לא יכולה להיות לבד")

מודל להערצה: סאלין דיון

זמרת אהובה: אורית שחף מ"היהודים"

ספר: "לב" של רם אורן ו"חוכמת הבייגלה" של אילן הייטנר

סרט: "אהבה בחודש נובמבר" ("בכל פעם אני בוכה מחדש")

טלוויזיה: "דוסון" ו"חברים"

אוכל: עוף ממולא עם צימוקים, תמרים ודבש של אמא והסחיינה (חמין) של שבת

חולשה: "שוקולד. חולה עליו"

דיאטה: "מנסה לא לאכול שטויות"

אישיות נערצת: שאול מופז ("הוא מקרין צניעות")

מקום: "בחו"ל אף פעם לא הייתי. אני אוהבת את הנופים המרגיעים של רמת-הגולן"

בילויים: ריקודים בחמישי ובמוצ"ש ב"פורום" בבאר-שבע או ב"מטרו" בקיבוץ חצור ("זה היה לפני

שהתחיל הקטע של הפירסום. אני לא חושבת שאוכל לחזור לשם")

החברה הכי טובה: מאיה ("אנחנו ביחד מכיתה א'")

בגדים: "אחותי אומרת שיש לי טעם מוזר, אבל אני לובשת מה שמוצא חן בעיני"

אמונה טפלה: "כשאני רואה נעל הפוכה, אני ישר הופכת אותה בחזרה. אומרים שנעל הפוכה היא כמו גב לאלוהים"