שקט, מצלמים

שנת 2003 תיזכר כשנה בה נמכרו לראשונה יותר מצלמות דיגיטליות ממצלמות פילם, למעט צעצועים ומצלמות חד-פעמיות. הסיבה היא פשוטה: זו השנה הראשונה בה יחס התועלת למחיר מצביע על צילום דיגיטלי ללא היסוס.

הזרם המרכזי במצלמות דיגיטליות לחובבים זורם בשתי גדות די מרוחקות - 200 דולר בצד הנמוך, 600 דולר בצד הגבוה. מצלמות זולות יותר שייכות בבירור לאחת משתי קבוצות:

• "רמת הכניסה", שמיועדת למי שלא רואה את הבדלי האיכות ומוכן להסתפק בזיכרונות ויזואליים פגומים ומוגבלים.
• "מחפשי מציאות", שקונים מצלמות לא רעות בכלל, שכבר יצאו מייצור אך נמצאות עדיין בחנויות זולות.

המצלמה הזולה ביותר בדף זה היא PDC 3350 של פולרואיד, שמחירה 300 דולר, והיקרות ביותר עולות 600 דולר לפני מיסים. המחירים בישראל גבוהים ב-30 עד 40 אחוז מעל מחירי המחירון האמריקאיים, הודות למכס ולפערי התיווך. יבוא אישי של מצלמות אינו משתלם כל עוד הוא חוקי - וייבוא לא-חוקי אינו דבר שאנו יכולים להמליץ עליו.

המצלמות המיועדות לחובבים רציניים מצויות בטווח מחירים גבוה יותר, שגובל עם תחום המקצוענים והחצי מקצוענים. הסקירה הנוכחית ממוקדת במיינסטרים אבל הבאנו גם כמה דוגמאות למצלמות ברמות הגבוהות יותר, בין 700 ל-2,200 דולר בארה"ב.  

הרזולוציה בפני עצמה לא אומרת הרבה. גם אם צילמתם במצלמת 5.3 מגה-פיקסל ויצרתם קובץ גולמי של 16 מגהבייט (למשל ב-Photosmart 935) סביר להניח כי התמונה תעבור דחיסה חריפה לפני שהיא תשמר בכרטיס הזיכרון כקובץ JPEG. ברוב המקרים הקובץ לאחר דחיסה יקטן לפחות ממגהבייט - מאחר והיעד הוא הדפסה בגודל 15x10 ס"מ בהזרקת דיו ואין צורך לשמור על איכות גבוהה יותר.

אך גם הדפסת איכות בגודל A4 על מדפסת פוטוגרפית יכולה להסתפק בקובץ דחוס שנפחו 2 מגהבייט או פחות. במילים אחרות, הדחיסה תקטין את כמות המידע בקובץ לגודל קטן יותר משל קובץ גולמי היוצא לא דחוס ממצלמת 1 מגהפיקסל עתיקה. ההבדל באיכות (והוא קיים, אם כי נוטים להגזים בחשיבותו) נובע מהדרך בה כווץ הקובץ.

משמעות הפיקסלים

באופן קצת פשטני אפשר לומר כי כל פיקסל במצלמת 1 מגהפיקסל הוא חיבור של 4 פיקסלים ממצלמת 4 מגהפיקסל (הפשטנות היא להניח שגודל ה-CCD לא השתנה מבחינת הממדים הפיזיים). ולכן כל האפקטים השליליים של "דיגיטציה" כמו Aliasing, "פיקסליזציה", "פוסטריזציה" וכדומה, גדולים גם הם פי 4.

לעומת זאת, בהקטנת גודל הקובץ לרבע על ידי דחיסת JPEG, הנתונים שנמחקו הם עדינים יותר והשפעתם על מראה התמונה פחות בולטת. אלגוריתם הדחיסה זורק מהתמונה נקודות מבודדות, מרכך את המעברים (מסלק "תדרים גבוהים") ובאופן כללי עושה משהו דומה מאוד למה שעושה מערכת הראיה הביולוגית. בסופו של דבר, גם המוח האנושי לא מסוגל להתמודד במבט חטוף עם 4 מיליון פיקסלים! 

למה לשים לב בעת הקנייה?

ככל שהמצלמה יותר משוכללת ופונה לרובד גבוה יותר בעולם המקצועיות כך הריבוי והחשיבות של התכונות המשניות נעשים דומיננטיים יותר. למשל, עבור צלם מקצועי היכולת לשלוט במבזקים ובתאורה עקיפה חשובה יותר ברוב המקרים ממספר הפיקסלים. מאחר וכאן אנו מדברים למיינסטרים, לא כל התכונות המשניות תופסות מקום חשוב בהערכת המצלמה. מי שרוצה לצלם בתנאים הדורשים שליטה טובה בתאורה יצטרך להשקיע במצלמה "חצי מקצועית", שתעלה לא מעט יותר (יש כמה דוגמאות בכתבות הנוספות בדף זה). סיכום של התכונות הרלוונטיות גם במצלמות "כוון ולחץ" כולל את הנקודות הבאות:

• סוללות

תמורת הכסף מגיע לכם סוללת ליתיום נטענת ומטען פשוט. משום מה, HP ופולרואיד חושבות שאפשר להסתפק בסוללות אלקליין. קודאק, מינולטה, ניקון וסמסונג לא כוללות את המטען במחיר הבסיסי, הקמצניות.

• ממשק מחשב

לכולן יש לפחות USB 1.1. רק HP וסוני תומכות גם ב-USB 2.0, נחמד אך לא חיוני. קסיו, HP, וקודאק מציעות גם מעגן כאופציה - נחמד מאוד אך גם זה לא ממש חיוני. אף אחת עוד לא מציעה ממשק Bluetooth, וזה לא נחמד.

• צג 1.5

LCD אינטש היא ברירת המחדל ורק קסיו וקודאק מנסות קצת יותר. במצלמות האלה הצג קבוע על גב המצלמה, חסרון שהוא גם יתרון. אי-אפשר לצלם שלא בקו הראיה, אבל אין סכנה שהוא ייתפס במשהו וישבר.

• צילום וידאו

כולן יודעות לעשות משהו שנקרא סרטון וידאו. אל תיקחו את זה יותר מדי ברצינות - לכל היותר תוכלו להפיק משהו שמתאים לאינטרנט. HP וסוני שומרות את הסרט בפורמט MPEG, שזה יתרון מסוים אך לא שיקול דומיננטי.

• מודים מיוחדים

קנון, אולימפוס, פנטקס וטושיבה מציעות צילום פנורמי. פנסוניק ופנטקס מאפשרות צילום סדרות-זמן (Time Lapse) מהסוג שמראה איך צמח גדל כשמריצים אותן במהירות. פוג'יפילם, קודאק, מינולטה, ניקון, אולימפוס, פנסוניק, פנטקס, סמסונג וסוני מאפשרות צילום רציף בצרורות - שימושי בצילומי ספורט.

מינולטה, אולימפוס, פנטקס, וסמסונג מאפשרות הפעלה מרחוק - בעיקר לצילום עצמי. לא ברור מדוע חלק מהחברות מוותרות על חלק מהתכונות שהכללתן במצלמה דורשת הוספת עוד כמה שורות קוד בתוכנה הצרובה. כאן רואים את ידם הבוחשת של מומחי שיווק, שמנסים לפלח את השוק וליצור אשליה של עושר תכונות במצלמות יקרות יותר.

• צילום מקרו

המרחק המינימלי ממנו אפשר לצלם נע בין 2 סנטימטר (Pentax Optio 550) ל-14 סנטימטר (Minolta Dimage F300). שימו לב לכך שהמבזק הפנימי יוצר צל חזק כאשר מצלמים במקרו ויש צורך בסידור תאורה סביבתית הולמת. צילום מקרו ממרחק 2 סנטימטר הוא כמעט בלתי אפשרי למי שלא יודע איך עושים את זה, אבל מקרו ממרחק קצת יותר גדול הוא תכונה חשובה לצלמי טבע (פרחים, חרקים ולמה הם נמשכים אלה לאלה).

• זום

כמעט כל המצלמות מסתפקות בזום 3x ורק קודאק (4x) ופנטקס (5x) נותנות יותר. לא פלא ששתי אלה זכו בבחירת העורכים. טושיבה חושבת ש-2x יספיקו, אבל אנו חושבים שלא. אנו גם מתייחסים אך ורק לזום האופטי. הזום הדיגיטלי הוא תכונה שולית לחלוטין.

• מהירות

הזמן מהדלקת המצלמה עד שהיא מוכנה לצלם את התמונה הראשונה משתנה בין 2.1 שניות (קוניקה KD-500Z) ליותר מ-7 (טושיבה PDR-T30). לדאבוננו המצלמות הטובות נוטות להיות איטיות, כנראה משום הטיפול היסודי יותר שהן מקבלות באתחול. גם בין צילום לצילום חלה השהייה בין 1.6 שניות (קודאק) ל-5.5 שניות (אולימפוס) בשל הצורך לקרוא את התמונה לתוך הזיכרון.

• כרטיס הזיכרון

כל המגוון האפשרי מיוצג בקבוצת המדגם. נראה שתקן SD מוליך בפופולריות, הנתח של CF יורד, רק סוני מאמינה ב-MS ופוג'יפילם ואולימפוס תומכות ב-xD. מישהו צריך לעשות סדר בברדק, משום שמלחמת הפורמטים רק מזיקה לכולם. קסיו, קודאק, ופולרואיד מספקות רק זיכרון פנימי - בהחלט לא מספיק אפילו לחובבים. רוב החברות מספקות כרטיסי 16 מגהבייט כברירת המחדל - שוב, זה לא מספיק. אנו ממליצים להצטייד ב-64 מגהבייט לכל הפחות.

• אמינות המותג

את הסקר הזה ערכו חברינו בארה"ב כחלק מסקר שביעות הרצון של לקוחות מכלל המצלמות של חברות מוליכות ולכן אינו חד-משמעי בהקשר של דגמים ספציפיים. כמו כן הוצאנו מהמדגם את החברות לגביהן מספר המשיבים קטן מדי לקבלת ציון מובהק. שביעות רצון גבוהה הביעו הלקוחות של קנון, פוג'יפילם, ניקון, אולימפוס וסוני. חוסר שביעות רצון בולט הביעו לקוחות HP, קודאק וטושיבה. לקסיו, מינולטה ואפסון יש מה לשפר.

• אוטומציה

כל המצלמות מספקות מוד אוטומטי לחלוטין עבור הדיוטות ומידה משתנה של בקרה ידנית עבור אלה שיודעים איך להוציא יותר מכל תמונה. תחליף מסוים להפעלה ידנית אפשר למצוא בתכונה "מיסגור חשיפה" (Auto-Exposure Bracketing). הכוונה היא לצילום אוטומטי של 3 תמונות ב-3 דרגות חשיפה (נורמלית, תת-חשיפה ויתר-חשיפה), מהן אתם מוזמנים לבחור את הטובה ביותר. קודאק, קוניקה, מינולטה, פנסוניק, פנטקס, סמסונג וסוני מספקות תכונה זו.

• תאימות צבעי הדפסה

מאחר ובלי מלחמות תקנים אי-אפשר, תצטרכו לבחור בין שני תקנים על פי המדפסת שתשמש להדפסת התמונות. הקואליציה של HP תומכת ב-EXIF בעוד החברים של אפסון עוזרים לה בדחיפת PIM. למזלנו, רוב היצרנים תומכים בשני התקנים, אבל בעלי מדפסות HP צריכים להיזהר מהמצלמות של פולרואיד.

כמו כן של פנסוניק ובעלי מדפסות אפסון מקנון, HP, קודאק, קוניקה, ניקון, סמסונג וסוני (האחרונה לא מתחייבת לשום תקן תאימות צבע). משמעות התאימות היא שאפשר לשלוח את התמונות מהמצלמה למדפסת ללא כל טיפול במחשב ולקבל צבעים נכונים, תכונה שאי-אפשר להגזים בחשיבותה.

תכונות חסרות 

משום מה קשה למצוא מצלמה בטווח המחירים הזה עם תכונות "מתוחכמות" יותר, כמו "איזון הלבן" (תיקון אוטומטי של הצבעים בהתאם לתאורה, הקרוי גם "טמפרטורת הצבע", תכונה שתמצאו בכל מצלמת וידאו) או בחירת מפתח חשיפה אוטומטית לפי עומק שדה רצוי. התכונות האלה אינן מוסיפות עלות ליצור המצלמה ואין סיבה לוותר עליהן. תכונות דומות יש במצלמות יקרות יותר והעובדה שלא תמצאו אותן ברוב מצלמות Mainstream נובעת מפילוח שוק מיותר ומרגיז.