המחשב שלכם בטלוויזיה

לפני ממש לא הרבה זמן, כולם בתעשייה דיברו על "Convergence", אותו סקס בין חפצים לרעיונות, שמביא גאדג'טים ורעיונות חדשים, כמו שבעתיד נגלוש מהמקרר, נשלח אימייל מהתנור ונוריד קבצי MP3 מהפריזר. כמה מהרעיונות המופרכים ביותר כבר אינם עמנו, תודה לאל, אבל רעיונות אחרים חודרים אט אט לשוק ותופסים נפח. פלאפונים עם מצלמה, למשל.

קונצים נוספים שהועלו באותם ימי יין, שושנים ושני סמנכ"לים ל"פיתוח עסקי" בכל חברה, עושים עכשיו את צעדיהם הראשונים לשדה האלקטרוניקה הבידורית. חברות גדולות המתמחות בשוק הזה מציעות מוצרים המנסים לצמצם את הפער בין שני הסעיפים הכבדים בחשבון ההוצאות הביתי - מערכת האודיו/וידיאו הבידורית שבסלון ומערכת המחשב שבחדר העבודה.

מתחלקים לשניים

בחלוקה גסה, מוצרי הבידור הדיגיטלי מתחלקים לשניים: הראשון, "מרכזי בידור ביתיים", מיועד לקשר על אותו פער בן כמה מטרים שנדמים כשנות אור, בין המחשב המאכסן את המידע הבידורי, לבין מערכות הצליל והתמונה שבסלון. השני, "מכונות מוזיקה דיגיטליות", הם מכשירים לדגימה והשמעה של מדיה דיגיטלית, שאינם תלויים במחשב אחר לצורך הפעלה.

רובם כוללים דיסק קשיח וכונן אופטי, ובתוך הקרביים של חלק מהם מסתתר מחשב PC. הם מאזינים לרדיו מהאינטרנט, מעלים תפריטים (כולל עטיפות דיסקים) על מסך הטלוויזיה ומשתלבים ויזואלית מצוין בכל מערכת סאונד יוקרתית שתהיה לך בסלון. מערכות מתוחכמות עוד יותר הן מערכות שהן חלק מ"פרויקטים" של בתים חכמים, כאשר מכשיר אחד משמיע מהדיסק הקשיח שלו מוזיקה שונה בחדרים שונים של הבית.

חבל על הכסף

מכשיר Imerge SoundServer s2000, למשל, עם דיסק של 80 ג'יגהבייט ויכולת השמעת מוזיקה שונה בשלושה אזורים שונים בבית, יעלה לכם (בחנות "אודיו נוט" בהרצליה, המייבאת אותו) 6,500 דולר. במאמר של PC מגזין האמריקאי, שמתפרסם החודש ב-PC מגזין ישראל, מפורטים כמה וכמה סוגים של המכונות החדשניות הללו, בתוספת חלוקת ציונים וניתוח עומק.

רובם כוללים חיבור לרשת ביתית (שעושה את צעדיה המהוססים בבתים רבים בארה"ב, ואף זוחלת לארץ) וניצול החיבור לאינטרנט כדי לשאוב מידע על דיסקים מוזיקליים ולהאזין לתחנות רדיו באינטרנט. נחסוך לכם את הטרחה: חבל על הכסף שלכם. עד כמה שהרעיון עצמו מדליק - והוא מדליק – לפחות כרגע, הבחירה היא בין סקלת המחירים הזולה (חלק מהמכשירים עולים לא הרבה יותר מ-100 דולר), שמציעה קישור אלחוטי בין יציאת הקול של המחשב למגבר שבסלון, קישור שאת הגרסה החוטית שלו אפשר לייצר לבד בשקלים בודדים

עד מומחה

ובכל מקרה, בלי קשר לכמה תשלמו, התמורה תהיה סבירה מינוס עד רעה מאד. רן לוי, כתב האלקטרוניקה של מגזין רייטינג, מסביר למה: "MP3 הוא קובץ מכווץ שאין בו תחום תדרים מלא. מי שאומר לך שאתה ממילא לא שומע את התדרים מעל 12 קילוהרץ, משקר לך באוזן גסה. העניין פשוט ומצער.

רוב המוזיקה שאנשים מורידים מהרשת היא רוק ופופ, שמופקת בכלים חשמליים ואלקטרוניים. ברגע שהיא מופקת בכלים כאלה, ההבחנה בפרטים הופכת לעניין פחות חשוב. הדקויות פחות חשובות. אתה לא צריך להבחין בכינור של פרלמן בתוך התזמורת. מעולם לא פגשתי אנשים שמורידים יצירות קלאסיות ב-MP3. מוזיקה אתנית, עולם, בלוז, ג'אז, קלאסית, כל מה שמופק עם כלים אקוסטיים או ווקאלים – צריך לשמוע בפס מלא (לא פס רחב), ללא דחיסה".

סביבת עבודה בלתי יציבה

לוי מתנגד למחשב לא רק בגלל איכותה הירודה של דחיסת MP3: "המחשב הוא סביבת עבודה בלתי יציבה. אני לא מסוגל לשמוע דיסק ולראות את ההודעה 'תוכנה זו ביצעה פעולה בלתי חוקית והיא תיסגר'. מה שאני מקבל כמובן מאליו במחשבים, אני לא אקבל בבילוי ובבידור שלי.

למה להוציא כל כל הרבה כסף? רק כדי לחסוך את המראה המרענן של כבלים המובילים את המידע הדיגיטלי היישר למערכת הבידור שבסלון? יש לי מאות דיסקים שאספתי מאז שנות ה-80', והם שוכנים לבטח בקופסת קרטון אטומה בבוידעם. הנוחות שבשמיעת רשימות ההשמעה האהובות עליי מהמחשב בסלון, שלא לדבר על צפייה בטלוויזיה בסרטים השמורים על המחשב, שווה את העומס הקל של הכבלים מאחורי הטלוויזיה.

לא נסתיר את העובדה, שחוץ מהכיעור האסטתי שיש בכבלים שזוחלים לאורך הפנלים, יש כאן גם פשרה עצומה באיכות, בעיקר יחסית למה שהתרגלנו לצפות לו ממערכות סלוניות - אבל אחרי הכל, מאמצע העשור הקודם ממילא יותר ויותר מהמוזיקה ומהבידור שאנו צורכים מגיעים למחשב בפורמט דיגיטלי, כך שבאיזה שהוא מקום כבר התרגלנו לזה. בסופו של דבר, אנחנו מדברים על נוחות - למה לבזבז ארבע שעות על המרה של סרט ל-SVCD, לצרוב וללכת איתו ל-DVD שבסלון, כשכל מה שצריך זה רק למתוח כבל ולצפות בסרט מיד לאחר שירד?

עשו זאת בעצמכם

במקום לצרוב את כל הסרטים והדיסקים שהורדתם מהרשת ולהתחיל להעביר אותם בין כל המכשירים האלקטרוניים שזרוקים אצלכם בבית, למה לא לחבר את יציאות הווידאו והאודיו של המחשב ישירות לטלוויזיה ולמערכת הסטריאו ולצפות באונליין? שני כבלים ומעביר ואתם מסודרים.

הקונפיגורציה הבסיסית בשרטוט הבא היא, פחות או יותר, מה שמפעיל את מערכת הבידור אצלי בבית (טוב, למעט ההתייחסות ליכולת דגימת הווידיאו למחשב, שאין לי, אבל לחלום מותר, לא?). אין כאן שום ציוד מעבר לסטנדרט הקיים ברוב המחשבים היום, ומערכת טלוויזיה - סטריאו בסיסית ביותר.

גיקים מהגיהנום עם מברג פיליפס

ההנחיות הבאות מיועדות רק לגיקים קשוחים מהגיהינום עם מברג פיליפס וכו'. אם אתם כאלה, תדעו להמשיך מכאן בבטחה. העקרון הבסיסי מאד פשוט: המחשב, בין אם הוא עומד באותו חדר ובין אם בחדר אחר, מעניק את שירותי המדיה שלו ליחידות הקצה הבידוריות שבסלון. אתם רק צריכים להשתמש בכבלים הנכונים, שיחברו את יציאת הווידאו של המחשב לטלוויזיה ואת יציאת האודיו של המחשב למערכת הסטריאו.

1. כבל אודיו, שיחבר בין היציאה מכרטיס הקול לכניסת הקול של הטלוויזיה שלכם, של מערכת הסטריאו שלכם או של הרסיבר של מערכת הקולנוע הביתי שלכם. כל יציאה על כרטיס הקול שלכם היא יציאת סטריאו, גם אם היא יציאה בודדת ויש להשתמש במפצל כדי להפריד אותה ליציאות ימין - שמאל או בכבל מתאים, שעושה את אותו הדבר (15 שקלים למפצל, בחנות החשמל הקרובה לביתכם).

במקרה הטוב ביותר, יש לכם מערכת קולנוע ביתי ולוח אם חדש, שתומך בסראונד של 6.1 רמקולים. אבל גם במקרה הגרוע לכאורה, שבו יש לכם כרטיס קול בן אלף עם יציאת רמקולים אחת, ומערכת הסטריאו שלכם זה מינידיסק שקיבלתם במבצע של מעריב לנוער, היתרון הוא שגם במצב כזה, עדיין תשמעו קול. אגב, אל תשכחו למדוד את המרחק בין המחשב למערכת האודיו שלכם ולקנות כבל מספיק ארוך (אין מקום ללעג, רבים וטובים נפלו כאן, והפנלים שלהם מלאים במאריכים מכוערים).

2. כבל וידאו, שיחבר בין יציאת הווידיאו (TV-Out) של כרטיס המסך שלכם לכניסת וידיאו פנויה במכשיר הטלוויזיה שלכם. תצטרכו לבדוק אילו יציאות וידאו מציע לכם כרטיס המסך ואילו כניסות מציעה הטלוויזיה (לרוב מדובר ביציאת SVHS מהמחשב – נקראת גם S-Video - ובכניסת RCA בטלוויזיה – נקראת גם Composite או "בננה"), ולרכוש כבל מתאים. תלוי בדגם הטלוויזיה שלכם, אתם עשויים להיתקל גם בכניסת Scart ("21 פינים") או בכניסת Parallel (כניסה של שלושה פלאגים). מבחינת איכות, Parallel מבטיחה את האיכות הגבוהה ביותר, ואחריה בסדר יורד S-Video, Scart ו-Composite.

גם אחרי החיבור, תצטרכו לדאוג שכרטיס המסך שלכם מזהה את הטלוויזיה ושולח אליה אות וידאו. כדאי להגדיר את המסך למצב Clone, שיאפשר לכם לשדר מהמחשב לטלוויזיה, אבל עדיין לאפשר לבן משפחה אחר להשתמש במקביל במחשב (אתר www.earthmagic.org/?ti4200 מסביר איך לעשות את זה). אגב, אם אין לכם יציאת וידאו בכרטיס המסך, אז כנראה שיש לכם כרטיס ישן, ואולי כדאי לשקול רכישה של כרטיס קצת פחות ישן.

3. עכבר ומקלדת אלחוטיים. זו אולי הוצאה לא צפויה, אבל הרבה יותר הכרחית ממה שנדמה לכם, אם אתם באמת רוצים לשלוט במחשב מהסלון.

וכך, במחיר של שלושה כבלים שמתחתם בין חדר העבודה לסלון והצמדתם לפנלים, חסכתם בין 300 ל-2,500 דולר (בארה"ב!). וזה עוד בלי לדבר על ההנאה שב- Home Improvement. ותמיד אפשר לבקש מחבר טוב שמבין לעזור לכם להתקין את המערכת.

למתקדמים: אם ברשותכם כרטיס שמאפשר לכם לדגום וידיאו ישירות למחשב ואתם מעוניינים להכניס את אות הוידאו והאודיו של הטלווזייה למחשב, תצטרכו להשתמש בשלושה כבלים נוספים, שיובילו מהממיר בחזרה אל המחשב.

זה נחמד למי שזה מאד חשוב לו, אבל זה עדיין לא נותן מקליט וידיאו אישי (PVR) אמיתי, בדומה ל-TIVO בארה"ב. מצד שני - והנה טיפ למי שזה ממש מדליק אותו, באדיבות רן לוי - מכשיר DVR7000 של פיוניר, הנמכר בארץ בכ-13,000 שקלים, יודע להקליט ולצרוב שידורי טלוויזיה על דיסקים, בין אם DVD או VCD. מצד שני, מי שכבר מוציא 13,000 שקל על מכשיר אלקטרוני, יכול להרשות לעצמו טכנאי שיחבר אותו בשבילו.

קישורים:

איך לחבר את המחשב לטלוויזיה (הסברים מפורטים יותר), וקישור נוסף.

חיבור מערכת בידור בלי מחשב, אך לפי אותו עיקרון ועם איורים.

הגדרת כרטיס מסך לשידור אות וידאו לטלוויזיה.

גרנדטק ישראל - מעבירי PC2TV אלחוטייים.